menu
small logo

חזור

נזיר

דף ל:

קָא מַשְׁמַע לָן – הֲלָכָה.

קא משמע לן [השמיעה לנו המשנה] שהלכה היא ואינה תלויה בדיני ירושה, אלא כך קיבלו — שהבן בלבד מגלח על נזירות אביו, ולא הבת.

רש"י

קמ"ל הלכה בן ולא בת:

אִיבַּעֲיָא לְהוּ: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹ לָא פְּלִיגִי? וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי, אַרֵישָׁא אוֹ אַסֵּיפָא? תָּא שְׁמַע: כֵּיצַד אָמְרוּ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו?

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם פליגי רבנן עליה [חולקים חכמים עליו] על ר' יוסי או לא פליגי [חולקים]? ואם תימצי [תמצא, תרצה] לומר שהם פליגי [חולקים], אם כן האם חולקים הם ארישא [על תחילתה] או אסיפא [על סופה] של ההלכה שאמר? ומביאים פתרון, תא שמע [בוא ושמע] מן הברייתא: כיצד אמרו אופן שבו האיש מגלח על נזירות אביו?

רש"י

ואם תימצי לומר פליגי ארישא הוא דפליגי רבנן דאמרי שאף מגלח על נזירות אביו ולא שני להו לרבנן בין רישא לסיפא שבכולן האיש מגלח על נזירות אביו:

או אסיפא פליגי דלרבנן סבירא להו איפכא דלמא מאי דשמיע להו מר' יוסי דאמר ברישא דאין זה מגלח על נזירות אביו סבירא להו לרבנן הוי מגלח ומאי דקא"ר יוסי בסיפא דהוי מגלח סבירא להו לרבנן דאינו מגלח:

ה"ג ת"ש כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירות ומת זהו שמגלח על נזירות אביו אבל מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא הרי אלו יפלו לנדבה דברי ר' יוסי רבי אליעזר ור' מאיר ור' יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו כלומר מדקאמרי רבי אליעזר ורבי יהודה בהאיך ברייתא זהו שמגלח אלמא דארישא ואסיפא פליגי והכי משמע זהו שאמרו (ע"מ) שמגלח על נזירות אביו אבל מי שהיה נזיר בחיי האב שכבר נתחייב בקרבן אחד בפני עצמו אין מגלח על נזירות אביו ושמע מינה דארישא וסיפא פליגי ש"מ:

תוספות

אם תימצי לומר פליגי רבנן עליה דר' יוסי מדקתני במתני' ר' יוסי אומר משמע דפליגי רבנן עליה ואם תימצי לומר פליגי רבנן ארישא דקאמר ר' יוסי אם נדר בחיי אביו אינו מגלח ואמרי רבנן דמגלח בכל ענין [או] אסיפא דקאמר דנדר לאחר מיתה מגלח על [נזירות] אביו ואמרי רבנן אינו מגלח:

תא שמע דארישא פליגי דתניא כיצד אמרו האיש מגלח על מעות אביו מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר ע"מ שאגלח על מעות אביו אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת הרי אלו יפלו לנדבה דברי רבי יוסי ר"א ור' מאיר ור' יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו וברוב ספרים היא משובשת:

מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר, וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ, וּמֵת, וְאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אַבָּא״ – זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אָבִיו. אֲבָל מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים, וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ, וּמֵת – הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת, ואמר הבן "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא" — זהו שמגלח על מעות אביו. אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת — הרי אלו יפלו לנדבה, אלו דברי ר' יוסי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אָמְרוּ: זֶה הוּא שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אָבִיו.

ר' אליעזר ור' מאיר ור' יהודה אמרו: זה הוא שמגלח על מעות אביו. ומן ההדגשה "זה הוא" משמע שהם חולקים על ר' יוסי לגמרי, ובמקרה שאמר ר' יוסי שמגלח על נזירות אביו סבורים הם שאינו מגלח, ולהיפך, במקרה שסבור ר' יוסי שאינו מגלח סבורים הם שמגלח.

בָּעֵי רַבָּה: יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים נְזִירִים, מַהוּ? הִילְכְתָא גְּמִירִין לָהּ, כָּל דְּקָדֵים גָּלַח – גָּלַח, אוֹ דִּילְמָא יְרוּשָׁה גְּמִירִין לָהּ, וּפַלְגָּא הָוֵי?

בעי [שאל] רבה: יש לו שני בנים נזירים מהו? וצדדי השאלה: האם נאמר הילכתא גמירין לה [הלכה אנו למודים אותה] שהבן מגלח על נזירות אביו, ולכן כל מי דקדים [שקודם] מבין שני הבנים, וגלח [מגלח] על נזירות אביו — גלח [מגלח] וזוכה בכל הכסף, או דילמא [שמא] מדין ירושה גמירין לה [למודים אנו אותה] ולכן פלגא הוי [חצי הוא], שכל אחד מהם מקבל?

רש"י

כל דקדים נזירותיה מגלח על נזירות אביו או דילמא ירושה גמירי לה וכל מאן דהוי בר ירושה גמירי לה דזכי בהו:

ופלגא הוי כו' וחולקין אותו בשוה זה יביא חציו וזה חציו ומייתו מבתיהן כדי להשלים קרבנותיהן עם מעות אביהן:

תוספות

בעי רבה יש לו שני בנים נזירים לרבי יוסי שנדרו אחר מיתת אביהן ולרבנן גם בחיי אביהן:

הילכתא גמירי לה [ולא] כדין חלוקה בשוה וכל דקדם גלח. וכל הקודם מהם זכה בהם:

ופלגא הוי פלגא זה נוטל החצי וזה נוטל החצי כמו בשאר ירושה:

בָּעֵי רָבָא: בְּכוֹר וּפָשׁוּט, מַאי? הִילְכְתָא גְּמִירִין לָהּ – וְהִילְכָּךְ לָא בָּעֵי גַּלּוּחֵי לְפוּם מַאי דְּשָׁקֵיל. אוֹ דִּילְמָא יְרוּשָׁה הִיא, וְכִי הֵיכִי דְּשָׁקֵיל פִּי שְׁנַיִם – הָכִי מְגַלֵּחַ?

בדומה לזה בעי [שאל] גם רבא: אם היו שני הבנים הנזירים אחד בכור ואחד פשוט, מאי [מה] יהא הדין? האם הילכתא גמירין לה [בהלכה למודים אותה] שבן מגלח, מקבל דמי תגלחת על נזירות אביו, ואין זה מדיני ירושה, והילכך לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל [ולכן אינו צריך לגלח, לפי מה שמקבל] כל בן בירושתו, אלא כל אחד יקבל חצי, או כל הקודם יזכה. או דילמא [שמא] ירושה היא, וכי היכי דשקיל [וכמו שהוא, הבכור, נוטל] בנכסים בכלל פי שנים, הכי [כך] גם מגלח, מקבל בדמי התגלחת פי שנים?

רש"י

בעי רבא היו לו בנים נזירין בכור ופשוט לגלח על נזירות אביו היכי שקלי ביה:

הילכתא גמירי לה שמגלחין על נזירות אביהן ולא מחמת ירושה והילכך לא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל אלא בפלגא או דילמא ירושה היא שמגלחין בנזירות אביהן וכי היכי דשקיל האי בכור פי שנים בכל הנכסים הכי בהאי נמי מגלח פי שנים:

תוספות

בעי [רבא] גריס ר"ת והראשון [רבה בכור] ופשוט נזירים מהו הלכתא גמירי לה ולא מן הדין והכא לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל דאע"פ דשני פשוטי פלגי מכל מקום אינו כשאר ירושה ה"נ לענין שיטול הבכור פי שנים [וה"נ] לא מצי להביא תגלחתו לפום מאי דשקיל כשאר נכסים או דילמא ירושה גמירי כי היכי [דנוטל] פי שנים ממעות שהפריש אביו לקרבנות נזירותו [כן מגלח] ואת"ל בחולין הוא דאית ליה פי שנים פי' ר"ת בחולין דאמר לשון חולין ולא לשון הקדש דאמר מעות אלו לנזירות [אבל] בהקדש לא אילו אמר הרי אלו לקרבנות נזירותו:

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר יְרוּשָׁה הִיא, וּלְפוּם דְּשָׁקֵיל מְגַלֵּחַ, וּבְחוּלִּין הוּא דְּאִית לֵיהּ פִּי שְׁנַיִם, אֲבָל בְּהֶקְדֵּשׁ לָא. אוֹ דִּילְמָא כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵיהּ לְגִלּוּחַ – לָא שְׁנָא?

ואם תימצי [תמצא] לומר: ירושה היא, ולפום [ולפי] מה דשקיל [שנוטל בנכסים] מגלח, ואולם בעניינים של חולין הוא דאית ליה [שיש לו] לבכור פי שנים, אבל בהקדש — לא. או דילמא [שמא] כיון דקני ליה [שקונה אותו] ממון לגלוח, שהרי בן מגלח על נזירות אביו, לא שנא [אינו שונה]?

רש"י

ובחולין הוא דאית ליה לבכור פי שנים:

אבל בהקדש לאחר שנקרב הקרבן ומבקשין לאוכלו לא שקיל פי שנים אלא חולקין ביניהם בשוה:

או דילמא כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן הכי נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן אע"ג דמוקדשין הן שקיל בהו פי שנים:

תוספות

או דילמא כיון [דקני] ליה לגלוחי לא שנא ואפילו אמר לקרבנות נזירותו דמוכח לשון הקדש:

אָבִיו נְזִיר עוֹלָם וְהוּא נָזִיר סְתָם, אָבִיו נָזִיר סְתָם וְהוּא נְזִיר עוֹלָם, מַאי? כִּי גְּמִירִין הִילְכְתָא – בִּסְתַם נְזִירוּת, אוֹ דִּילְמָא לָא שְׂנָא?

ועוד יש לשאול: היה אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם, או אביו נזיר סתם והוא נזיר עולם, מאי [מה] הדין לענין תגלחת הבן על נזירות אביו? האם לומר: כי גמירין הילכתא [כאשר למדנו את ההלכה] שבן מגלח על נזירות אביו, הרי זה כששניהם האב והבן נזירים בסתם נזירות, או דילמא [שמא] לא שנא [אינו שונה], והוא הדין אם כל אחד מהם נזיר מסוג אחר?

רש"י

כי גמירי הילכתא בסתם נזירות היכא דתרוייהו קיימי בסתם נזירות אבל היכא דחד מנהון נזיר עולם לא או דילמא לא שנא:

תוספות

אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם או איפכא כי גמירי הלכתא בסתם נזיר ומצי למיבעי דאביו והוא נזיר עולם או שמא הא פשיטא דמגלח כיון ששמו האב והבן בחד גוונא לנזירות: ואת"ל הכא אידי ואידי בנזירות טהרה ומגלח שפיר על מעות אביו:

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הָכָא אִידִי וְאִידִי נְזִירוּת טָהֳרָה, בָּעֵי רַב אַשִׁי: אָבִיו נָזִיר טָמֵא וְהוּא נָזִיר טָהוֹר, אָבִיו נָזִיר טָהוֹר וְהוּא נָזִיר טָמֵא, מַאי? תֵּיקוּ. הדרן עלך מי שאמר

ואם תימצי [תמצא] לומר: הכא אידי ואידי [כאן זה וזה] יש בהם מכל מקום צד שווה, ששניהם נדרי נזירות טהרה, ולכן בן מגלח על נזירות אביו, בעי [שאל] רב אשי: אם היה אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור או היה אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא, מאי [מה] יהא הדין? האם מגלח במעות אביו, או לא? לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

רש"י

ואת"ל הכא כיון דנזירות דאבא ונזירות דברא נזירות דטהרה הוא מגלח הבן על נזירות האב:

בעי רב אשי היכא דאביו נזיר טמא והוא נזיר טהור מהו להוסיף על מעות צפורין שהפריש אביו להביא בהן קרבנות וכן אם אביו טהור והוא טמא מהו להביא צפורים באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרתו תיקו:

תוספות

בעי רב אשי אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור אביו נזיר טמא נטמא והפריש מעות לציפורים ואשם מהו שיוסיף בנו על אותם מעות להביא חטאת עולה ושלמים לנזירות טהרה אי נמי אביו נזיר טמא וחזר והתחיל ומנה נזירות טהרה הואיל ונטמא לא הוי דומיא דנזירות דבן דלא נטמא לא מגלח אביו נזיר טהור והפריש מעות והוא נזיר טמא מהו שיביא הבן צפורים [מן] המעות שהפריש אביו לנזירות טהרה:

מתני׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ טָעוּת – הֶקְדֵּשׁ,