וְאֵיזוֹ הִיא שַׁבָּת רְבִיעִית – כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

ואיזו היא שבת רביעית — כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.

״בַּחֲמִישִׁית חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן״ וכו׳: לְסֵדֶר מַאי? רַבִּי אַמִּי אָמַר: לְסֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת הוּא חוֹזֵר, רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: לְסֵדֶר הַפְטָרוֹת הוּא חוֹזֵר.

שנינו במשנה: בשבת החמישית חוזרין לכסדרן. ושואלים: לסדר מאי [של מה] חוזרים? ר' אמי אמר: לסדר פרשיות הוא חוזר, כלומר, שבכל אותם שבועות קראו רק את הפרשיות המיוחדות, ובחמישית חוזרים לסדר הפרשיות הקבוע. ר' ירמיה אמר: לסדר הפטרות הוא חוזר, שכן רוב הקריאה היא כמו בשבת רגילה לפי סדר התורה, אלא שלמפטיר קוראים בפרשיות המיוחדות.

אֲמַר אַבַּיֵי: כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי אַמִּי מִסְתַּבְּרָא. דִּתְנַן: לַכֹּל מַפְסִיקִין: לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, לַחֲנוּכָּה וּלְפוּרִים, לְתַעֲנִיּוֹת וּלְמַעֲמָדוֹת, וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

אמר אביי: כוותיה [כשיטתו] של ר' אמי מסתברא [מסתבר] לומר. דתנן [שכן שנינו במשנה]: לכל הימים המיוחדים מפסיקין ואין קוראים כסדר פרשת שבוע אלא בענין היום, הן לראשי חדשים, לחנוכה, ולפורים, לתעניות, ולמעמדות, וליום הכפורים, שאם חל אחד מימים אלה בשבת, אין קוראים את סדר הקריאה הרגיל בשלימותו אלא קריאה המיוחדת לאותו היום.

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְסֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת הוּא חוֹזֵר – הַיְינוּ דְּאִיכָּא פָּרָשָׁה בַּחוֹל, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְסֵדֶר הַפְטָרוֹת הוּא חוֹזֵר – הַפְטָרָה בַּחוֹל מִי אִיכָּא?

בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי לסדר פרשיות הוא חוזר — היינו דאיכא [הוא שיש] פרשה שנקראת גם בחול (בשני וחמישי) ואליה חוזרים, ובימים אלו מפסיקים מהקריאה הרגילה וקוראים בפרשיות המיוחדות להם. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי לסדר הפטרות הוא חוזר — הפטרה בחול מי איכא [האם יש]? ואם כן לא שייך לומר מפסיקים.

וְאִידָךְ: הָא כִּדְאִיתָא, וְהָא כִּדְאִיתָא.

ואידך [והאחר] מה הוא עונה לכך? לשיטתו — הא כדאיתא והא כדאיתא [זו כמו שהיא וזו כמו שהיא], כלומר, הדברים נאמרו באופן כללי, בימים שיש בהם הפטרה הכוונה לסדר הפטרות, ובימים של חול שאין בהם הפטרה הכוונה שחוזרים לסדר הקריאה הרגילה, ואם כן אין מכאן הוכחה.

וּבְתַעֲנִיּוֹת לָמָּה לִי הַפְסָקָה? לִיקְרִי מִצַּפְרָא בְּעִנְיָנָא דְּיוֹמָא, וּבְמִנְחָה – בְּתַעֲנִיתָא! מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא, דַּאֲמַר רַב הוּנָא: מִצַּפְרָא כִּינּוּפְיָא.

ושואלים: ובתעניות למה לי הפסקה כלל? ליקרי בצפרא בענינא דיומא [שיקרא בבוקר בעניינו של יום] לפי סדר הפרשות ובמנחה שיקרא בתעניתא [בענין התענית]. ומעירים: דבר זה מסייע ליה [לו] לרב הונא, שאמר רב הונא: מצפרא כינופיא [מן הבוקר אסיפת הציבור], שכבר מן הבוקר היו אוספים את הקהל ובודקים את מעשיהם ומזהירים אותם על התשובה ועוסקים בשאר בעיות הציבור, ואין פנאי לקרוא בתורה.

הֵיכִי עָבְדִינַן? אֲמַר אַבַּיֵי: מִצַּפְרָא לְפַלְגֵּיהּ דְּיוֹמָא מְעַיְּינִינַן בְּמִילֵּי דְמָתָא, מִפַּלְגֵּיהּ דְּיוֹמָא לְפַנְיָא – רִיבְעָא דְּיוֹמָא קָרָא וּמַפְטְרִי, וְרִיבְעָא דְּיוֹמָא בָּעוּ רַחֲמֵי, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה׳ אֱלֹהֵיהֶם רְבִיעִית הַיּוֹם וּרְבִיעִית (הַיּוֹם) מִתְוַּודִים וּמִשְׁתַּחֲוִים״.

ושואלים: היכי עבדינן [כיצד עושים] למעשה? אמר אביי: מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא [מן הבוקר עד חצי היום מעיינים אנו ודנים בענייני העיר], שמא יש דברים שצריך הציבור לתקן, שהרי יום התענית נועד בעיקרו לתקן את חטאי הציבור ופגמיו. מפלגיה דיומא לפניא [מחצי היום לערב], ריבעא דיומא קרא ומפטרי [רבע היום קוראים בתורה ומפטירים], וריבעא דיומא בעו רחמי [ורבע היום מבקשים רחמים] שנאמר: "ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם

וְאֵיפּוּךְ אֲנָא! לָא סָלְקָא דַּעֲתָךְ דִּכְתִיב ״וְאֵלַי יֵאָסֵפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יוֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב״ וּכְתִיב ״וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִּתַּעֲנִיתִי״.

"(נחמיה ט, ג). ושואלים: ואיפוך אנא [ואולי אהפוך אני] את הסדר שבחצי היום הראשון יעסקו בקריאה תפילה ווידוי? ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר זאת, דכתיב [שכן נאמר] שם: "ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב" (עזרא ט, ד) וכתיב [ונאמר]: "ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי" (עזרא ט, ה), הרי שהאסיפה בבוקר והתפילה בערב.

מתני׳ בַּפֶּסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים, בָּעֲצֶרֶת ״שִׁבְעָה שְׁבוּעוֹת״, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים ״אַחֲרֵי מוֹת״. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג.

ביום טוב ראשון של פסח קורין (קוראים) בפרשת מועדות האמורה בספר תורת כהנים (ויקרא כב, כו - כג, ח). בעצרת (חג השבועות) קוראים בענין היום "שבעה שבעת" (ויקרא כג, טו-כב). בראש השנה קוראים "בחדש השביעי באחד לחדש" (ויקרא כג, כד). ביום הכפורים קוראים "אחרי מות" (ויקרא טז, א). ביום טוב הראשון של חג הסוכות קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ובשאר כל ימות החג קוראים בקרבנות החג שבספר במדבר (פרק כח, יב-לט).

בַּחֲנוּכָּה בַּנְּשִׂיאִים, בַּפּוּרִים ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק״, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים ״וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם״. בַּמַּעֲמָדוֹת בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בַּתַּעֲנִיּוֹת

בחנוכה קוראים בפרשת נדבת הנשיאים לחנוכת המשכן (במדבר פרק ז). בפורים קוראים פרשת "ויבא עמלק" (שמות יז, ח-טז). בראשי חדשים קוראים "ובראשי חדשיכם" (במדבר כח, יא-טו). ובמעמדות, כאשר בכל פעם מתאסף חלק מן הציבור המקביל למשמר כהנים מסויים, ובכל עת שמשמר כהנים זה עובד, ישראלים השייכים למשמר זה קובעים אותו שבוע לתפילות ולתעניות, ויש בו גם קריאה מיוחדת בתורה, וקריאה זו היא בפרשה העוסקת בענין מעשה בראשית (בראשית א, א - ב, ג). בתעניות קוראים בפרשת