מתני׳ בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

בשר קרבנות קדשי קדשים שמשעה שנזרק דמם, והותרו לכהנים יצאו מכלל המעילה, נשאלה השאלה ביחס אליו האם יש בו דין מעילה במקרה שיצא אל מחוץ לעזרה לפני זריקת דמים וחזר ונכנס.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בּוֹ, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

ונחלקו בדבר, ר' אליעזר אומר: אין זריקה זו נחשבת כלל, ולכן אינה מועילה להוציאו מדין מעילה, ומועלין בו. וכמו כן אין חייבין עליו משום פיגול. ואף אינו חייב כרת על אכילת בשר אם נותר לאחר זמן אכילתו הראוי. וכן אינו חייב משום טמא, אם אכלו בטומאת הגוף. שמאחר והזריקה לא היתה ראויה, ולא הותר הבשר בזריקה זו לאכילת הכהנים, לא יצא מכלל "קדשי ה' ", ואין לחייב את האוכלו לאחר זמנו או בטומאה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, וְחַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

ואילו ר' עקיבא אומר: זריקה זו נחשבת אף שיצא הבשר אל מחוץ לעזרה ונפסל. ולכן אין מועלין בו וכן מועילה היא שמעתה חלים עליו כל דיני הקרבן שנזרק דמו כראוי, ולכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת,

וכראיה לשיטתו זו שהזריקה מועילה אף שיצא הבשר אל מחוץ למקומו, אמר ר' עקיבא: והרי המפריש בהמה לחטאתו, ואבדה, וחזר והפריש אחרת תחתיה (במקומה), ואחר כך נמצאת הראשונה. והרי שתיהן עומדות איפוא להקרבה, ושחט את שתיהן באותו זמן, וזרק את דמה של אחת מהן, ונמצא שהשניה נפסלה להקרבה משום מותר חטאת.

לֹא כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ כָּךְ הוּא פּוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ? !

ויש לדון מה דין בשר השניה לענין מעילה, האם לא כשם שדמה של זו שנזרק פוטר את בשרה מדין מעילה, כך הוא פוטר גם את בשר חברתה, שכיון שיכול היה לזרוק את דם כל אחת מהן לפי בחירתו, הרי שתיהן כקרבן אחד, וכדין האחת כך גם דין השניה. ומאחר וכן, נדון בקל וחומר לענין הזריקה בקרבן שיצא בשרו וחזר ונכנס:

אִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְעִילָה – דִּין הוּא שֶׁיִּפְטֹר אֶת בְּשַׂר עַצְמָהּ!

אם פטר זריקת דמה של זו את בשר חברתה מן המעילה, דין (קל וחומר) הוא שיפטר את בשר עצמה מדין המעילה אף שיצא אל מחוץ לעזרה!

אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

וכשם שנחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא בשאלה אם יש בזריקת הדם של בשר שיצא כדי להפקיע את הבשר מכלל מעילה, כך נחלקו אף בדינם של אימורי (חלקי הקרבן העולים למזבח) של קדשים קלים שיצאו אל מחוץ לעזרה לפני זריקת דמים, האם יש בזריקה זו כדי להחיל עליהם דין מעילה?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְחַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

ר' אליעזר אומר: אין זריקה זו נחשבת כלל, ומשום כך אין מועלין בהן. ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. ואילו ר' עקיבא אומר: זריקה זו נחשבת ולכן מועלין בהן, וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא.

גמ׳ וְהָנֵי תַּרְתֵּי לָמָּה לִי?

ושואלים: והני תרתי [ואותן שתים], שתי המחלוקות שהובאו במשנה, גם בבשר קדשי קדשים וגם באימורי קדשים קלים למה לי לשנותן, והרי מחלוקת אחת היא ביסודה!

צְרִיכִי, דְּאִי אִיתְמַר בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, הֲוָה אָמִינָא: בְּהָא קָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹעֲלִין בּוֹ מִשּׁוּם דִּזְרִיקָה כְּתִיקְנָהּ – מַפְּקָא מִידֵי מְעִילָה, שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ – לָא מַפְּקָא מִידֵי מְעִילָה.

ומשיבים: צריכי [צריכות שתיהן להישנות], משום דאי איתמר [שאם היתה נאמרת] המחלוקת רק בקדשי קדשים, הוה אמינא [הייתי אומר] כי דווקא בהא קא אמר [בזה אמר] ר' אליעזר שמועלין בו משום שזריקה כתיקנה מפקא [מוציאה] את בשר קדשי קדשים מידי מעילה ואילו זריקה שלא כתיקנה, כגון זו שנעשתה על בשר שיצא אל מחוץ לעזרה — לא מפקא [אינה מוציאה] אותו מידי מעילה.

אֲבָל לְאִיתוּיֵי לִידֵי מְעִילָה – מוֹדֵי לְרַבִּי עֲקִיבָא דַּאֲפִילּוּ שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ מַיְיתָא לִידֵי מְעִילָה.

אבל בזריקה האמורה לאיתויי [להביא, להחיל] לידי מעילה על קרבנות שעדיין לא היו בגדר זה, וכגון אימורי קדשים קלים, מודי [מודה הוא] לר' עקיבא שאפילו זריקה שלא כתיקנה כגון זו מייתא [מביאה] לידי מעילה. ולהיפך,

וְאִי אִיתְמַר גַּבֵּי קָדָשִׁים קַלִּים, הֲוָה אָמִינָא: גַּבֵּי קָדָשִׁים קַלִּים הוּא דַּאֲמַר רַבִּי עֲקִיבָא מוֹעֲלִין בָּהֶן – דַּאֲפִילּוּ זְרִיקָה שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ מַיְיתָא לִידֵי מְעִילָה,

אי איתמר [אם היתה נאמרת] המחלוקת רק גבי [אצל] קדשים קלים, הוה אמינא [הייתי אומר] כי דווקא גבי [אצל] אימורי קדשים קלים הוא שאמר ר' עקיבא שמועלין בהן, משום שאולי לענין זה אפילו זריקה שלא כתיקנה מייתא [מביאה] לידי מעילה,

אֲבָל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דִּלְאַפּוּקִי הוּא, שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ – לָא מַפְּקָא מִידֵי מְעִילָה, קָא מַשְׁמַע לָן.

אבל בבשר קדשי קדשים שדין הזריקה בהם לאפוקי [להוציא] מדין מעילה הוא, יש מקום לומר שזריקה שלא כתיקנה — לא מפקא [לא מוציאה] מידי מעילה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו התנא במשנתנו] שנחלקו בשני המקרים.

אִתְּמַר, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא – שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ, אֲבָל יוֹצֵא כּוּלּוֹ – לֹא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא.

בהסבר שיטת ר' עקיבא במשנה אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים. אמר ר' יוחנן: כי [כאשר] אמר ר' עקיבא את שיטתו זו שזריקה מועלת (מועילה) לבשר קדשי הקדשים או אימורי קדשים קלים היוצא אל מחוץ לעזרה לענין המעילה — הרי זה דווקא כשיצא מקצתו וחלקו נשאר בעזרה, שמתוך שהועילה הזריקה לחלק שנשאר בעזרה, הריהי מועילה אף לחלק שיצא אל מחוץ לה, אבל אם יוצא כולו אל מחוץ לעזרה — במקרה זה לא אמר ר' עקיבא.

אֲמַר לֵיהּ רַב אַסִי לְרַבִּי יוֹחָנָן: כְּבָר לִימְּדוּנִי חֲבֵירַי שֶׁבַּגּוֹלָה

אמר ליה [לו] רב אסי לר' יוחנן: כבר לימדוני חבירי שבגולה (תלמידי חכמים שבבבל) כי