בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, וּמַה לְּעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ – לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

באש, ולא נבכה?! אמר להן: לכך (משום כך) אני מצחק, ומה לעוברי רצונו (רשעים), עושה ה' כך, ומשלם להם מקצת טובות שעשו — לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שישלם.

שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״ וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה?

ועוד מסופר, שוב פעם אחת היו אותם חכמים עולין לירושלים לאחר חורבן הבית, כיון שהגיעו להר הצופים וראו משם את מקום המקדש קרעו בגדיהם כדין, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא ממקום בית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום זה שכתוב בו "והזר הקרב יומת" (במדבר א, נא), ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?!

אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״. וְכִי מָה עִנְיָן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֶלָּא, תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה;

אמר להן: לכך (משום כך) אני מצחק, דכתיב [שנאמר] בדברי ה' לישעיהו, כאשר גילה לו על העתיד: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" (ישעיה ח, ב), וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? והלא אוריה היה נביא בזמן בית מקדש ראשון, וזכריה במקדש שני, שהיה בין עולי בבל! אלא הכוונה היא: תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה,

בְּאוּרִיָּה כְּתִיב ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ״, בִּזְכַרְיָה כְּתִיב ״עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם״. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ. הדרן עלך אלו הן הלוקין וסליקא לה מסכת מכות

באוריה כתיב [נאמר] "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה ג, יב) ובאלה מצויים שועלים, שמסורת היתה בידם שכך ניבא אוריה, בזכריה כתיב [נאמר] "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם" (זכריה ח, ד). עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה על חורבן העיר הייתי מתיירא שלא תתקיים גם נבואתו של זכריה, שהרי הן תלויות, כאמור, זו בזו. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה — בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. ומספרים: בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.