לָאו כּוּלְּהוּ סְלוּק.

לאו כולהו סלוק [לא כולם עלו], וכיון שרוב ישראל לא עלו לארץ — לא חלה עליהם חובת הפרשת חלה מן התורה.

תָּא שְׁמַע: חֲזָקָה לִכְהוּנָּה – נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וְחִילּוּק גְּרָנוֹת, וְעֵדוּת. עֵדוּת חֲזָקָה הִיא?! אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר: נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם כִּי עֵדוּת, מָה עֵדוּת לְיוֹחֲסִין אַף נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לְיוֹחֲסִין. לָא, עֵדוּת הַבָּאָה מִכֹּחַ חֲזָקָה – כַּחֲזָקָה.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו: חזקה לכהונה — נשיאות כפים, וחילוק גרנות, ועדות. ותחילה מבררים את הלשון: וכי עדות חזקה היא? הלא עדות היא עצמה הוכחה, וגדולה מחזקה! אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך אמר], כך יש להבין את הדברים: נשיאות כפים הריהי כי [כמו] עדות, מה עדות לכהונה מועילה להעלותו גם ליוחסין, אף נשיאות כפים היא חזקה ליוחסין! ודוחים: לא, אפשר לפרש באופן אחר: "עדות חזקה" הכוונה לעדות הבאה מכח חזקה כשמעידים על אדם שיש לו חזקת כהונה לדבר מסויים — הרי היא עצמה כחזקה. ואין צורך שיוחזק הדבר בפני בית דין.

כִּי הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמִי, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזַקְנִי בְּזֶה שֶׁהוּא כֹּהֵן. אֲמַר לֵיהּ: מָה רָאִיתָ? אֲמַר לֵיהּ: שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא כֹּהֵן אוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא גָּדוֹל? שֶׁקָּרָא אַחֲרָיו לֵוִי. וְהֶעֱלָהוּ רַבִּי אַמִי לִכְהוּנָּה עַל פִּיו.

וכמסופר: כי ההוא דאתא לקמיה [כמו אותו מעשה באחד שבא לפני] ר' אמי להעיד, אמר ליה [לו] בעדותו: מוחזקני בזה, באדם פלוני, שהוא כהן. אמר ליה [לו]: מה ראית? כלומר, כיצד יודע אתה שהוא כהן? אמר ליה [לו]: שקרא ראשון בבית הכנסת, כדרך שקורא כהן. שאל אותו ר' אמי: כשקרא ראשון, האם היה זה בחזקת שהוא כהן, או בחזקת שהוא גדול? מפני שהיה נהוג שלא רק הכהן קורא ראשון, אלא גם הגדול שבמתפללים קורא ראשון. אמר לו האיש: יש לי ראיה שקרא ככהן, משום שקרא אחריו לוי ואם לא היה הראשון כהן אין מעלים לוי אחריו. והעלהו ר' אמי לכהונה על פיו של עד זה, אף שלא העיד ממש שידוע לו שאותו אדם ממשפחת כהנים.

הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזַקְנִי בְּזֶה שֶׁהוּא לֵוִי. אֲמַר לֵיהּ: מָה רָאִיתָ? אֲמַר לֵיהּ: שֶׁקָּרָא שֵׁנִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא לֵוִי, אוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא גָּדוֹל? שֶׁקָּרָא לְפָנָיו כֹּהֵן. וְהֶעֱלָהוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִלְוִיָּה עַל פִּיו.

כיוצא בזה מסופר: ההוא דאתא לקמיה [אחד שבא לפני] ר' יהושע בן לוי להעיד. אמר ליה [לו]: מוחזקני באדם זה שהוא לוי. אמר ליה [לו] ר' יהושע בן לוי: מה ראית? על מה סומך אתה בדבריך? אמר ליה [לו]: שקרא שני בבית הכנסת. ושאל אותו ר' יהושע בן לוי: האם קרא שני בחזקת שהוא לוי, או בחזקת שהוא גדול? שכאשר אין כהן בבית הכנסת קוראים לתורה לפי סדר גדולתם וחשיבותם של האנשים, ושמא היה הוא השני בחשיבות בבית הכנסת? אמר לו: שקרא לפניו כהן. והעולה שני לאחר כהן הוא בודאי לוי. והעלהו ר' יהושע בן לוי ללויה על פיו.

הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזַקְנִי בְּזֶה שֶׁהוּא כֹּהֵן. אֲמַר לֵיהּ: מָה רָאִיתָ? [אֲמַר לֵיהּ:] שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲמַר לֵיהּ: רְאִיתִיו שֶׁחִילֵּק עַל הַגְּרָנוֹת? אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: וְאִם אֵין שָׁם גּוֹרֶן בָּטְלָה כְּהוּנָּה?!

ועוד מסופר: ההוא דאתא לקמיה [אחד שבא לפני] ריש לקיש להעיד, אמר ליה [לו]: מוחזקני באדם זה שהוא כהן. אמר ליה [לו] ריש לקיש: מה ראית? על מה סומך אתה בדבריך? אמר ליה [לו]: ראיתי שקרא ראשון בבית הכנסת. אמר ליה [לו] ריש לקיש: האם ראיתיו (ראית אותו) שחילק תרומה על הגרנות? וכל עוד אין עדות שקיבל תרומה בגורן אין זו ראיה לכהונה. אמר לו ר' אלעזר: ואם אין שם גורן באותו מקום, ולא הלך לחלוק, האם בטלה בשל כך כהונה? ולכן די בראיה שקרא ראשון.

זִימְנִין הֲווּ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲתָא כִּי הָא מַעֲשֶׂה לְקַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: רְאִיתִיו שֶׁחִילֵּק עַל הַגּוֹרֶן? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: וְאִם אֵין שָׁם גּוֹרֶן בָּטְלָה כְּהוּנָּה?! הֲדַר חַזְיֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בִּישׁוּת, אֲמַר: שָׁמְעַתְּ מִילֵּי דְּבַר נַפָּחָא וְלָא אָמְרַתְּ לָן מִשְּׁמֵיהּ?!

זימנין הוו יתבי קמיה [פעם אחרת היו יושבים ר' אלעזר וריש לקיש לפני] ר' יוחנן, אתא כי הא מעשה לקמיה [בא מעשה כגון זה לפניו], לפני ר' יוחנן, שהעיד אדם על חבירו שהוא כהן, לאחר שראה שקרא ראשון בבית הכנסת. אמר ליה [לו] ריש לקיש: האם ראיתיו שחילק תרומה על הגורן? אמר ליה [לו] ר' יוחנן לריש לקיש: ואם אין שם גורן וכי בטלה בשל כך כהונה? ומעירים: הדר חזייה [פנה ריש לקיש והסתכל] לר' אלעזר בישות [בעין רעה], משום שהבין שר' אלעזר אמר בשעתו דברים ששמע מר' יוחנן, וכך אמר ריש לקיש לר' אלעזר: שמעת מילי דבר נפחא [שמעת דברים של בן הנפח, מר' יוחנן בן נפחא], ולא אמרת לן משמיה [לנו משמו]? שאילו היית אומר בשמו, הייתי מקבל את דבריך בשעתם.

רַבִּי וְרַבִּי חִיָּיא, חַד הֶעֱלָה בֵּן עַל פִּי אָבִיו לִכְהוּנָּה, וְחַד הֶעֱלָה אָח עַל פִּי אָחִיו לִלְוִיָּה.

מסופר: רבי ור' חייא, חד [אחד מהם] העלה בן על פי עדות אביו לכהונה, וחד [ואחד מהם] העלה אח על פי עדות אחיו ללויה ולא היה ברור מי מהם עשה איזה מעשה.

תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי הֶעֱלָה בֵּן עַל פִּי אָבִיו לִכְהוּנָּה, דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁבָּא וְאָמַר ״בְּנִי זֶה, וְכֹהֵן הוּא״ – נֶאֱמָן לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה, וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, דִּבְרֵי רַבִּי. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא: אִם אַתָּה מַאֲמִינוֹ לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה – תַּאֲמִינוֹ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, וְאִם אִי אַתָּה מַאֲמִינוֹ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה – לֹא תַּאֲמִינוֹ לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה!

ומעירים: תסתיים [תוגדר] שרבי הוא שהעלה בן על פי אביו לכהונה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הרי שבא אדם ואמר על אחד: בני זה, וכהן הוא — הרי הוא נאמן להאכילו בתרומה, אבל אינו נאמן להשיאו אשה מיוחסת, שאין סומכים על עדותו לענייני יוחסין, אלו דברי רבי. אמר לו ר' חייא: אם אתה מאמינו לאב המעיד על בנו להאכילו בתרומה — תאמינו גם כן לענין להשיאו אשה, ואם אי (אין) אתה מאמינו להשיאו אשה — לא תאמינו גם לאכול בתרומה!

אָמַר לוֹ: אֲנִי מַאֲמִינוֹ לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה – שֶׁבְּיָדוֹ לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה, וְאֵינִי מַאֲמִינוֹ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה – שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. תִּסְתַּיֵּים. וּמִדְּרַבִּי הֶעֱלָה בֵּן עַל פִּי אָבִיו לִכְהוּנָּה – רַבִּי חִיָּיא הֶעֱלָה אָח עַל פִּי אָחִיו לִלְוִיָּה.

אמר לו רבי: אני מאמינו להאכילו בתרומה — משום שהרי בידו להאכילו בתרומה, שהרי אם רוצה הוא להאכיל את בנו בתרומה יכול הוא עצמו לעשות זאת, ועל דבר שבידו של אדם — מאמינים לו, ואיני מאמינו להשיאו אשה — שהרי אין בידו להשיאו אשה, שהרי לא בו תלוי הדבר, ואין הוא נאמן להעיד על בנו בכך. ולמדנו מכאן שרבי העלה בן על ידי עדות אביו לכהונה. ומסכמים: אכן, תסתיים [תוגדר] שכך היה המעשה שרבי הוא שהעלה את הבן לכהונה על פי עדות אביו. ומכיון שרבי הוא שהעלה בן על פי אביו לכהונה — אם כן צריך לומר כי ר' חייא הוא שהעלה אח על פי אחיו ללויה.

וְרַבִּי חִיָּיא, מַאי שְׁנָא בֵּן דְּלָא, דְּקָרוֹב הוּא אֵצֶל אָבִיו – אָח נַמִי קָרוֹב הוּא אֵצֶל אָחִיו?

ושואלים: ור' חייא מאי שנא [במה שונה] בן שלא סומכים על עדות אביו — משום שקרוב הוא אצל אביו, ואין האב יכול להעיד על בנו — והרי אח נמי [גם כן] הלא קרוב הוא אצל אחיו, ומדוע סמך על עדות האח ולא סמך על האב? שאם אינו סומך על עדות קרובים — הרי בשניהם קיים אותו חשש?!