menu
small logo

חזור

הוריות

דף ט.

קַשְׁייָן אַהֲדָדֵי!

ואם כן, קשיין אהדדי [קשות הן זו על זו] שתי הפסקאות!

רש"י

קשיין אהדדי דקתני אלא שאין משיח [חייב] אטומאת מקדש וקדשיו הא בשמיעת קול ובטוי שפתים חייב:

אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּדַלּוּת, כָּאן בְּדַלֵּי דַלּוּת, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לָהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא בַּחֲדָא וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא, סָבַר לָהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא בְּדַלֵּי דַלּוּת דְּפָטוּר, וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בְּדַלּוּת.

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: לא קשיא [אין זה קשה] שכן יש להבחין ביניהן, כאן שחייב — המדובר בהבאה בדלות, כאןבדלי דלות, ור' שמעון סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' עקיבא בחדא הלכה אחת] ופליג עליה בחדא [וחולק עליו באחת], ובאופן זה: סבר לה [סבור הוא] כר' עקיבא בדלי דלות שהכהן משיח פטור מלהביא קרבן מנחה זה, ופליג עליה [וחולק עליו] בדלות שאינו סבור כר' עקיבא שהכהן המשיח פטור לגמרי מקרבן עולה ויורד.

רש"י

בדלי דלות משיח פטור מכולהו כדכתיב זה קרבן אהרן דאין אחרת באה לו חובה והאי דקאמר דמשיח חייב בשמיעת קול ובטוי שפתים כגון בדלות בתורין ובני יונה שעדיין לא בא לדלי דלות:

דר"ש סבר לה כר"ע בחדא דפטר ליה למשיח מדלי דלות מזה קרבן אהרן ובניו:

ופליג עליה בחדא בדלות דאילו ר"ע פטר ליה נמי בדלות דקאמר שאין מתכפר בעשירית האיפה אין מתכפר בכולן ולר"ש בדלי דלות הוא דאין מתכפר הא בדלות ועשירות מתכפר:

״אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּיב״ כו׳. אֲמַר חִזְקִיָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּכְתִיב: ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל״, מִי שֶׁקָּרְבָּנוֹ שָׁוֶה לַקָּהָל, יָצָא זֶה שֶׁאֵין קָרְבָּנוֹ שָׁוֶה לַקָּהָל.

שנינו במשנה שר' שמעון אומר: אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו. ועל כך אמר חזקיה: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' שמעון? דכתיב [שנאמר] במי שנטמא ונכנס למקדש: "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא" (במדבר יט, כ), ולמדנו מכאן שדין זה הוא דווקא במי שקרבנו שוה לקהל, יצא מכלל זה הכהן הגדול שאין קרבנו שוה לקהל, שהרי הוא מביא פר לעצמו על שגגתו.

רש"י

מ"ט דר' שמעון דאמר ולא משיח אינו חייב בטומאת מקדש וקדשיו:

דכתיב בטומאת מקדש וקדשיו ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל:

מי שקרבנו שוה לקהל דמתכפר בשל קהל הוא דחייב בטומאת מקדש וקדשיו:

יצא משיח שאין קרבנו שוה דאין מתכפר בשל קהל בכפרת יוה"כ דהוא מתכפר בפר והם בשעיר:

אִם כֵּן, נָשִׂיא נַמִי אֵין קָרְבָּנוֹ שָׁוֶה לַקָּהָל! שָׁוֶה בְּכַפָּרָה דְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִם כֵּן, כֹּהֲנִים נַמִי לָא שָׁווּ לַקָּהָל בְּכַפָּרָה דְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים! כֹּהֲנִים שָׁווּ לַקָּהָל בִּשְׁאָר מִצְוֹת דְּשָׁנָה כּוּלָּהּ.

ומקשים על כך: אם כן, נשיא נמי [גם כן] הלוא אין קרבנו שוה לקהל שהוא מביא שעיר! ומשיבים: מכל מקום שוה הנשיא לקהל בכפרה של יום הכיפורים, שמתכפר עם כל הקהל. ועוד מקשים על חזקיה: אם כן אתה אומר, כהנים נמי [גם כן] לא שוו [שוים] לקהל בכפרה של יום הכיפורים! שהם מתכפרים לעצמם בפרו של הכהן הגדול, ויהיו פטורים מלהביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו! ומשיבים: כהנים שוו [שוים] לקהל בשאר מצו‍ת של השנה כולה.

רש"י

א"כ נשיא נמי אין קרבנו שוה לקהל דהוא מביא שעיר והם מתכפרין בפר בשאר ימות השנה ואמאי קתני המשיח לחודיה פטור בטומאת מקדש וקדשיו ולא נשיא ויחיד:

ומשני הא לאו מילתא היא משום דהא שוה לקהל בכפרת יוה"כ:

אי הכי כהנים נמי הא לא שוו לקהל בכפרה דיוה"כ דמתכפרין בפרו של אהרן וליפטרו בטומאת מקדש וקדשיו:

הא לא קשיא משום דכהנים שוו לקהל בשאר מצות דשנה כולה דמתכפרי עם הצבור בפר הבא על כל המצות הלכך חייבין בטומאת מקדש וקדשיו:

מָשִׁיחַ נַמִי הָא שָׁוֶה בִּשְׁאָר מִצְוֹת דְּשָׁנָה! אֶלָּא אֲמַר רָבָא, אֵימָא הָכִי: מִי שֶׁחַטָּאתוֹ שָׁוָה לִיחִידִים, וּמַאי נִיהוּ – קָהָל.

ומקשים: משיח נמי [גם כן] הא [הרי] שוה בשאר מצו‍ת של השנה! אלא אמר רבא, אימא הכי [אמור כך]: מי שחטאתו שוה ליחידים, ומאי ניהו [ומהו] קהל. שקהל שחטאו בשגגה בלי הוראת בית דין, נידונים כיחידים, ואילו הכהן הגדול אין חטאתו שוה ליחידים, שהרי הוא מביא קרבן על חטאו רק כשעבר על הוראתו.

רש"י

כהן משיח נמי הא שוה לקהל בשאר מצות דכל השנה כולה דכי הורה עם הצבור מתכפר עם הצבור וליחייב בטומאת מקדש וקדשיו:

אלא אמר רבא אימא הכי מתוך הקהל מי שחטאו שוה ליחידים דמחייבי בשגגת מעשה כיחידים דיחידים שחטאו בשגגת מעשה מייתי כל חד ומאן יחידים קהל דכי חטאו קהל בשגגת מעשה לחודיה בלא העלם דבר מייתו כל חד קרבן דאותן השוה ליחידים בדבר זה הוא דמחייבי בטומאת מקדש וקדשיו יצא משיח שאין חטאו שוה ליחיד דכי חטא בשגגת מעשה בלא העלם דבר פטור לגמרי כדאמרינן לקמן בפרק בתרא (הוריות דף יא.) מע"ה פרט למשיח דאין מביא בשגגת מעשה והיינו דאמרינן לעיל (הוריות דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה וכיון דאין חטאו שוה ליחיד לפיכך פטור בטומאת מקדש וקדשיו:

״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר״ וכו׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, הוֹאִיל וְנֶאֱמַר כָּרֵת בּוֹ כְּבִקְבוּעָה.

שנינו במשנה שר' אליעזר אומר: הנשיא מביא שעיר וכו' ולא קרבן עולה ויורד. ומסבירים את שיטת ר' אליעזר. אמר ר' יוחנן: לא אמר ר' אליעזר את שיטתו זו אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמר כרת בו באיסור זה כב כל דבר שיש בו חטאת קבועה. והואיל ונשיא מביא על חטא שיש בו כרת שעיר, כמו כן יביא גם בטומאת מקדש וקדשיו שעיר, אבל שאר עבירות שהן בקרבן עולה ויורד ואין עליהן כרת, מביא הנשיא קרבן עולה ויורד ולא שעיר.

רש"י

א"ר יוחנן לא א"ר אליעזר דנשיא מביא שעיר בידיעה במקום עולה ויורד:

אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה כלומר כבחטאת קבועה דקסבר ר"א דכי היכי דבמקום שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת דהיינו במקום חטאת קבועה נשיא מביא שעיר ה"נ היכא דחייב לה על זדונו כרת ועל שגגתו עולה ויורד מביא שעיר הואיל ודמי לחטאת קבועה לענין כרת אבל בשמיעת קול ובטוי שפתים דאין חייבין על זדונו כרת דלא דמי לחטאת קבועה לא בזדון ולא בשוגג מודה ר' אליעזר דנשיא אין מביא שעיר אלא קרבן עולה ויורד כהדיוט:

אֲמַר רַב פַּפָּא: הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַל כּוּלְּהוֹן קָאָמַר, מִכְּדֵי שְׂעִיר נָשִׂיא וּפַר מָשִׁיחַ בִּמְקוֹם יָחִיד לְחַטָּאת קָאֵי, נִיתְנֵי נַמִי: מָשִׁיחַ מֵבִיא פָּר בִּשְׁמִיעַת קוֹל וּבִטּוּי שְׂפָתַיִם, אֶלָּא מִדְּלָא קָתָנֵי מָשִׁיחַ, שְׁמַע מִינָּהּ אַטּוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו קָאֵי, דְּמָשִׁיחַ פָּטוּר.

אמר רב פפא: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר], דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שר' אליעזר על כולהון קאמר [כולן כל העבירות השנויות במשנה אמר], שהנשיא מביא שעיר במקום קרבן עולה ויורד, מכדי [הרי] שעיר נשיא ופר משיח במקום יחיד לחטאת קאי [עומד הוא], ואם סבור הוא שבקרבן עולה ויורד מביא הנשיא את קרבן החטאת המיוחד לו — אף בכהן גדול צריך לומר כן, ולכן ניתני נמי [שישנה גם כן]: משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים, אלא ממה שלא קתני [שנה] ר' אליעזר משיח, שמע מינה [למד מכאן] שעל טומאת מקדש וקדשיו קאי [עומד, מתייחס הוא], שמשיח פטור ממנה, וכדברי ר' שמעון, ועל חטא זה בלבד מביא הנשיא שעיר.

רש"י

אמר רב פפא הכי נמי מסתברא דאי ס"ד רבי אליעזר דאמר נשיא מביא שעיר אכולהו שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו:

מכדי שעיר דנשיא במקום חטאת קבועה דיחיד קאי והוא הדין לפר כהן משיח דבמקום חטאת קבועה דיחיד קאי וכדתנא כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת דהיינו חטאת קבועה יחיד מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר ומשיח פר וכיון דשעיר דנשיא ופר כהן משיח במקום חטאת קבועה דיחיד קיימי אי אמרת אכולהו קאמר ר"א דנשיא מביא שעיר אע"ג דלית בהו כרת כבקבועה:

ניתני נמי משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים כי דיניה אע"ג דלית בהו כרת כבקבועה:

אלא לאו מדלא קתני הכי ש"מ דאטומאת מקדש וקדשיו קא"ר אליעזר דנשיא מביא שעירה הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה והאי דלא קתני ומשיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה משום דמשיח פטור לגמרי בטומאת מקדש וקדשיו דסבר לה כר"ש דפוטר:

אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פַּפָּא: מִמַּאי? דִּלְמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַכּוּלְּהוֹן קָאֵי, וּבְמָשִׁיחַ סָבַר לָהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: מָשִׁיחַ פָּטוּר בְּכוּלָּן! אֲמַר לֵיהּ: וְרַבִּי עֲקִיבָא מִי פָּטַר לֵיהּ מִפָּר? וְתוּ לָא מִידֵי.

אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן לרב פפא: ממאי [ממה] אתה מוכיח זאת? דלמא [שמא] ר' אליעזר אכולהון קאי [על כולם הוא עומד, מתייחס], ובמשיח סבר לה [סבור] כר' עקיבא, שאמר: משיח פטר בכולן בכל קרבן עולה ויורד! אמר ליה [לו]: ור' עקיבא מי פטר ליה [האם הוא פוטר אותו] מפר? שמה שאמר ר' עקיבא אינו אלא לפוטרו מקרבן עולה ויורד, אבל הוא מחייב את הכהן הגדול להביא את קרבנו המיוחד, פר העלם דבר. ותו לא מידי [ושוב אין לדון בזה].

רש"י

א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא וממאי דלמא ר"א אכולהו קאי דנשיא מביא שעיר אפי' שלא במקום כרת והאי דלא קתני נמי משיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו ובשמיעת קול ובטוי שפתים משום דבמשיח סבר לה כר"ע דאמר משיח פטור מכולן משמיעת קול ובטוי שפתים ולעולם אכולהו קאי ר"א דנשיא מביא שעיר:

א"ל ר"ע מי פטר נמי למשיח מפר (דלמא) כי קא"ר עקיבא משיח פטור מכולן מטומאת מקדש וקדשיו ושמיעת קול ובטוי שפתים כגון להביא קרבן עולה ויורד אבל להביא פר מחייב וכיון דמחייב בפר א"כ ניתני נמי ר"א משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים אלא מדלא קתני הכי ש"מ דאטומאת מקדש וקדשיו קאי רבי אליעזר דנשיא מביא שעיר הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה והא דלא קתני ומשיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו משום דסבר לה כר"ש דאמר דאין כהן משיח חייב בטומאת מקדש וקדשיו:

ותו לא מידי ותו ליכא למיקשי ולא מידי:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם. תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְרַב שֵׁשֶׁת: אָשָׁם תָּלוּי בָּא עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. אֲמַר לֵיהּ: דַּאֲמַר לָךְ מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דַּאֲמַר: הוֹאִיל וְנֶאֱמַר בּוֹ כָּרֵת כְּבִקְבוּעָה מַיְיתֵי נָשִׂיא שָׂעִיר עָלֶיהָ, וְהָאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי! קַשְׁיָא. הדרן עליך הורה כהן משיח

אמר ר' יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין הנשיא מביא אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו. תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] רב ששת: אשם תלוי בא על טומאת מקדש וקדשיו. אמר ליה [לו]: אותו חכם שאמר לך משנה זו מני [כשיטת מי] אמרה לך? שיטת ר' אליעזר היא, שאמר: הואיל ונאמר בו בטומאת מקדש כרת כבקבועה מייתי [מביא] נשיא שעיר עליה. וכיון שנדון כקבועה, אף מביא אשם תלוי. ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין מביא אשם תלוי! ומשיבים: אכן קשיא [קשה] הדבר מדברי ר' יוחנן.

רש"י

א"ר יוחנן אע"ג דקאמר ר"א הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה דנשיא מביא שעיר כבחטאת קבועה מודה ר"א לענין אשם תלוי דלאו דיניה כבחטאת קבועה דכי היכי דאמר לעיל אין יחיד מביא אשם תלוי אלא על ספק קבועה ה"נ אין מביא אשם תלוי על ספק טומאת מקדש וקדשיו שאע"פ שנא' בו כרת כבקבועה הואיל ואינה ממש חטאת קבועה אין מביא אשם תלוי:

תני תנא קמיה דרב ששת אשם תלוי בא על ספק טומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה:

א"ל דאמר לך מני ר"א היא דאמר נשיא מביא שעיר הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה וקאמ' דה"ה לענין אשם תלוי: ומי מצית אמרת הכי והא א"ר יוחנן מודה ר"א שאין מביא אשם תלוי:

קשיא דמתני' דידך לא מיתוקמא דלא כחד:

מתני׳ כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, וְכֵן נָשִׂיא שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִגְּדוּלָּתוֹ – כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פָּר, וְהַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר. מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָטָא, וְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁעָבַר מִגְּדוּלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא – כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פָּר, וְהַנָּשִׂיא כְּהֶדְיוֹט.

רש"י

פרק שלישי כהן משיח

גמ׳ הָשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר: עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ

כהן משיח שחטא לאחר שהורה לעצמו בטעות ואחר כך עבר (פסק) ממשיחותו כגון שנפל בו מום ונפסל, לפני שהביא את חטאתו, וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו (מנשיאותו) לפני שהביא את קרבנו — כהן משיח מביא פר למרות שעבר ממשיחותו, והנשיא מביא שעיר כמו שהיה בזמן היותו נשיא. אבל משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא, וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטאכהן משיח מביא פר כמו שהיה חייב מתחילה, והנשיא דינו כהדיוט.