וְדִלְמָא בִּשְׁמָא דַּאֲבוּהּ חֲתִים! לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ שְׁמֵיהּ וְחָתֵים שְׁמָא דַּאֲבוּהּ.

ושואלים: ודלמא בשמא דאבוה חתים [ושמא בשם אביו חתם] שבאמת ראובן הוא שחתם, אלא שחתם בשם אביו על הגט השני! ודוחים: לא שביק איניש שמיה וחתים שמא דאבוה [אין אדם מניח את שמו וחותם את שם אביו].

וְדִילְמָא סִימָנָא שַׁוְיֵיהּ! דְּהָא רַב צָיֵיר כַּוְורָא, רַבִּי חֲנִינָא – חָרוּתָא, רַב חִסְדָּא – סמ״ך, רַב הוֹשַׁעֲיָא – עי״ן, רַבָּה בַּר רַב הוּנָא צָיֵיר מַכוֹתָא!

ושואלים: ודילמא סימנא שוייה [ושמא סימן עשה אותו], את שם אביו, שאף שאינו חותם בשם אביו הריהו משתמש בשם אביו כבסימן במקום חתימה. דהא [שהרי] רב במקום חתימה צייר כוורא [היה מצייר דג], ר' חנינא היה מצייר חרותא [דקל], רב חסדא — סמ"ך, רב הושעיא — עי"ן, רבה בר רב הונא צייר מכותא [היה מצייר מפרש]!

לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְשַׁוּיֵי לִשְׁמָא דַּאֲבוּהּ סִימָנָא.

ומשיבים: לא חציף איניש לשויי לשמא דאבוה סימנא [אין אדם מתחצף לעשות את שם אביו כסימן] ולכן אנחנו מניחים שזה המשך של שמו, אבל אין נוסח זה מספיק כדי להיחשב כחתימה על הגט השני.

וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים, וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים, דִּתְנַן: גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית, יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית – כָּשֵׁר!

ומקשים מצד אחר: וליתכשר האי [ושיהיה כשר זה], הגט הראשון בשני עדים עברים, וליתכשר האי [ושיהיה כשר זה] הגט השני בשני עדים יונים, דתנן [שכן שנינו במשנה] להלן: גט שכתבו עברית ועדיו חתומים יונית, או כתבו יונית ועדיו חתומים עברית — הרי זה כשר!

וְכִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּמוּפְלָג בִּשְׁנֵי שִׁיטִּין לָא, וְהָאָמַר חִזְקִיָּה: מִלְאָהוּ בִּקְרוֹבִים – כָּשֵׁר!

וכי תימא [ואם תאמר], כיון דמופלג [שמרוחק] הגט השני מעדיו בשני שיטין [בשתי שורות] לא יהא כשר, ככל שטר שעדיו מרוחקים ממנו. ואולם האמר [הרי אמר] חזקיה: אם מלאהו לאותו רווח שבין הגט לעדיו, אף בקרובים הפסולים לעדות — הרי זה כשר, ואין אומרים שהפסקה זו פוסלת!

הָא תָּנֵי זְעֵירֵי: שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין. וְתַנָּא דִּידָן? דִּלְמָא גּוּנְדָלִית חֲתִים, וְכוּלְּהוּ אַחַד הוּא דַּחֲתִימִי.

ומשיבים: אכן, הא תני [הרי שנה] זעירי: שניהן, שני הגיטין, כשרים, ולא רק זה שהעדים סמוכים לו. ושואלים: והתנא דידן [שלנו] שאיננו אומר כן, מה סבור הוא? ומשיבים: הוא חושש דלמא גונדלית חתים [שמא במהופך חתמו], שהעדים היוונים הפכו את סדר המילים בחתימתם, ובאמת כל החתימות מתייחסות לגט הראשון, וכולהו אחד הוא דחתימי [וכולם על גט אחד הוא שחתמו].

״עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי״. וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, וְהַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, דְּהָא תְּנַן: עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי – כָּשֵׁר!

שנינו במשנה שהיו חתומים על הגט עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד אחד יווני — שניהם פסולים. ושואלים: וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה] בעד אחד עברי ועד אחד יוני, והאי [וגט זה] בעד אחד עברי ועד אחד יוני, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה]: עד אחד עברי ועד אחד יוני — כשר!

הָא תָּנֵי זְעֵירֵי: שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. וְתַנָּא דִּידָן? דִּלְמָא גּוּנְדָלִית חֲתִים, וּתְלָתָא אַחַד, וְחַד אַחַד.

ואומרים: אכן, הא תני [הרי שנה] זעירי: שניהם כשרים. ושואלים: והתנא דידן [שלנו] שפוסל, מה הוא סבור? ומשיבים: דלמא גונדלית חתים [שמא במהופך חתמו], שהעד היווני הראשון הפך את סדר חתימתו, ובאמת הוא חתום על הגט השני ונמצא תלתא אחד [שלושה חתמו על גט אחד], וחד אחד [ואחד בלבד חתם על גט אחד], ולכן אינו כשר.

מתני׳ שִׁיֵּיר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – כָּשֵׁר. חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מִן הַצַּד, אוֹ מֵאַחֲרָיו, בְּגֵט פָּשׁוּט – פָּסוּל.

שייר כותב הגט מקצת הגט ולא כתבו כולו בדף אחד וכתבו בדף השני, כלומר, בטור שני על אותו נייר, והעדים חתומים מלמטה בדף השני — הרי זה גט כשר. אם חתמו עדים בראש הדף או מן הצד, או מאחריו, אם היה זה בגט פשוט — הרי זה פסול.

הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין; סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע, אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ – כָּשֵׁר; רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע, אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ – כָּשֵׁר.

אם הקיף [הצמיד] ראשו של גט זה בצד ראשו של זה, שהיו שני גיטין כתובים על דף אחד במהופך והעדים חתומים באמצע בין הגיטין — שניהם, שני הגיטין, פסולין. אם היה סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע, את (אותו) גט שהעדים נקרין (נקראים) עמו, שחתימתם כתובה באופן שהיא נקראת כהמשך שלו — כשר. היה ראשו של גט זה בצד סופו של זה והעדים חתומים באמצע בין שני הגיטין, את שהעדים נקרין בסופו (כלומר, גט ראשון) — כשר.

גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָונִית, יְוָונִית וְעֵדָיו עִבְרִית, עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָונִי, כְּתַב סוֹפֵר וְעֵד – כָּשֵׁר.

גט שכתבו עברית ועדיו חתומים בכתב יוונית, או כתבו יוונית ועדיו עברית, או עד אחד חתום בכתב עברי ועד אחד יווני, או היה כתב סופר שמזהים על פי כתב ידו ועוד חתימת עד הרי זה כשר.

״אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד״ – כָּשֵׁר; ״בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד״ – כָּשֵׁר; ״אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי״ וְלֹא כָּתַב ״עֵד״ – כָּשֵׁר; וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין. כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ – כָּשֵׁר.

ובאופני חתימת העדים, אם היה חתום "איש פלוני עד" ולא כתב את שם אביו — הרי זה כשר. וכן אם לא כתב שמו הפרטי אלא "בן איש פלוני עד" בלבד — כשר. או כתב "איש פלוני בן איש פלוני" ולא כתב "עד" — כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, שלא היו חותמים "עד". ועוד בענין שמות בגט, כתב חניכתו (שם משפחתו או כינויו) של הבעל וחניכתה (שם משפחתה או כינויה) של האשה המתגרשת — כשר.

גמ׳ וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָנֵי תְּרֵי גִּיטֵּי הָווּ, וְאִיתְרַמֵּי לֵיהּ זְמַן דְּקַמָּא וְעֵדִים דְּבַתְרָא, וְגַזְיֵיהּ לִזְמַן דְּבַתְרָא וְעֵדִים דְּקַמָּא!

על האמור במשנה בדבר גט הכתוב בשני דפים, שהוא כשר, שואלים: וליחוש [ונחשוש] דלמא הני תרי גיטי הוו [שמא שני גיטין היו אלה בתחילתם] זה בצד זה, השני גבוה מן הראשון, ואיתרמי ליה [והזדמן לו] שמקומו של הזמן דקמא [של הגט הראשון] שהוא בתחילת הגט, ועדים דבתרא [של הגט האחרון] שהוא בסוף הגט, נמצאים זה בצד זה, וגזייה לזמן דבתרא [וחתך את הזמן של הגט האחרון] ועדים דקמא [של הגט הראשון] עד ששני חלקי הגיטין נראים כגט אחד המתפרס על שתי עמודות!

אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה. וְדִלְמָא זְמַן דְּבַתְרָא מֵיגַז גַּזְיֵיהּ! כִּדְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה,

אמר רב אבא אמר רב: מדובר כשיש ריוח מלמטה וברור שלא גזר את סוף הגט הראשון. ושואלים: ודלמא [ושמא] את הזמן, חלקו העליון דבתרא מיגז גזייה [של הגט האחרון, גזז אותו] ונמצא החלק האחרון כהמשך של חלק מן הגט הראשון שעדיין לא סיים לכותבו! ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] ר' אבא אמר רב: כשיש ריוח מלמטה,