וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת!

ואינה מגורשת!

אֲמַר אַבַּיֵי, תְּרֵי תְּנָאֵי קָאָמַר לָהּ: אִי מָטֵינָא לַגָּלִיל – לְאַלְתַּר לֶיהֱוֵי גִּיטָּא, וְאִי מִשְׁתַּהֵינָא בְּאוֹרְחָא תְּלָתִין יוֹמִין וְלָא אָתֵינָא – לֶיהֱוֵי גִּיטָּא; הִגִּיעַ לְאַנְטִיפְרָס וְחָזַר, דְּלָא לַגָּלִיל מְטָא וְלָא אִישְׁתַּהוּיֵי נַמִי אִשְׁתַּהֵי תְּלָתִין יוֹמִין – בָּטֵל תְּנָאוֹ.

אמר אביי: באמת אנטיפרס היא מיהודה וכפר עותנאי מן הגליל, ויש להסביר את לשון המשנה כלשון קצרה, ולומר כי תרי תנאי קאמר [שני תנאים אמר] לה: אי מטינא [אם אגיע] לגליל — לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהיה זה גט], ואי משתהינא באורחא תלתין יומין [ואם אשתהה בדרך שלשים יום] ולא אתינא [אבוא] — ליהוי גיטא [יהיה זה גט], הגיע לאנטיפרס וחזר בתוך שלושים יום, שגם לא לגליל מטא [הגיע] ולא אשתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [השתהה גם כן שלושים יום] — בטל תנאו.

״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם״ כו׳. לְמֵימְרָא, דְּעַכּוֹ בִּמְדִינַת הַיָּם קַיְימָא? וְהָא אֲמַר רַב סָפְרָא: כִּי הָווּ מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מֵהֲדָדֵי – בְּעַכּוֹ הָווּ מִפַּטְרִי, מִשּׁוּם דְּאָסוּר לָצֵאת מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ!

שנינו במשנה: "הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום" כו'. ושואלים (לפי ההבנה הראשונה בדברי המשנה שהגיע לקצה מדינת הים וחזר מיד): למימרא [האם לומר], שעכו במדינת הים קיימא [היא נמצאת] ואינה נחשבת כארץ ישראל? והא [והרי] אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי [כאשר היו נפרדים חכמים זה מזה] כשהיו יוצאים לחוץ לארץ — בעכו הוו מפטרי [היו נפרדים] חבריהם מהם, משום שאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ ואותו חכם שליווה את חבירו לא יצא מתחום הארץ אלא הגיע לעכו בלבד. משמע שעכו היא ארץ ישראל!

אֲמַר אַבַּיֵי, תְּרֵי תְּנָאֵי קָאָמַר לָהּ: אִי מָטֵינָא לִמְדִינַת הַיָּם – לְאַלְתַּר לֶיהֱוֵי גִּיטָּא, אִי מִשְׁתַּהֵינָא בְּאוֹרְחָא תְּלָתִין יוֹמִין וְלָא אָתֵינָא – לֶיהֱוֵי גִּיטָּא; הִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר, דְּלָא לִמְדִינַת הַיָּם מְטָא וְלָא אִישְׁתַּהוּיֵי נַמִי אִשְׁתַּהֵי תְּלָתִין יוֹמִין – בָּטֵל תְּנָאוֹ.

אמר אביי: צריך להבין את המשנה כך: תרי תנאי קאמר [שני תנאים אמר] לה: אי מטינא [אם אגיע] למדינת הים — לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהיה זה גט], אי משתהינא באורחא תלתין יומין [אם אשתהה בדרך שלושים יום] ולא אתינא [אבוא] — ליהוי גיטא [יהא זה גט], ולכן, אם הגיע לעכו וחזר, שלא למדינת הים מטא [הגיע] ולא אשתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [השתהה גם כן שלושים יום] — בטל תנאו.

״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר״ וכו׳. וְהָא לָא עֲבַר! אֲמַר רַב הוּנָא: מַאי ״פָּנַיִךְ״? תַּשְׁמִישׁ, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ פָּנַיִךְ? לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נְקַט.

שנינו במשנה שאם נתן גט לאשתו ואמר לה "הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך (שלא אתראה איתך) שלושים יום ", אפילו היה הולך ובא, אם לא התייחד עמה בתוך זמן זה — הרי זה גט. ומקשים: והא [והרי] לא עבר מכנגד פניה, אלא היה הולך ובא! אמר רב הונא: מאי [מה פירוש] "פניך" שאמר בתנאי? כוונתו תשמיש, שהיתנה שאם לא ישמש עמה במשך שלושים יום יהא זה גט. ואמאי קרי ליה [מדוע קורא לו] לענין זה "פניך" — לישנא מעליא נקט [לשון מעולה, נקיה, תפס], וכיון שלא התייחד עמה — נתקיים התנאי ויחול הגט.

וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר: לְעוֹלָם פָּנַיִךְ מַמָּשׁ, מִי קָתָנֵי ״הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת״? ״הֲרֵי זֶה גֵּט״ קָתָנֵי, דְּלָא הָוֵי גֵּט יָשָׁן, וּלְכִי מָלוּ תְּלָתִין יוֹמֵי הָוֵי גִּיטָּא.

ור' יוחנן אמר: לעולם הכוונה היא פניך ממש, כלומר, שלא יתראה עמה למשך שלושים יום רצופים, אולם מי קתני [האם שנה] במשנה "הרי זו מגורשת" שחל הגט מיד? "הרי זה גט" קתני [שנה], לומר: שאף שלא נתקיים התנאי במשך שלושים יום אלה, אם לא נתייחד עמה לא הוי [אין זה נחשב] גט ישן שאמרו חכמים שאין מגרשים בו, ולכי מלו תלתין יומי הוי גיטא [וכאשר ימלאו שלושים יום ואכן יעבור מכנגד פניה יהא זה גט].

תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִנֶּגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ – הֲרֵי זֶה גֵּט, וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ.

ומעירים תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן: האומר לאשתו "הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום", והיה הולך ובא, הולך ובא, הואיל ולא נתייחד עמה — הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה, וכדברי ר' יוחנן שהחשש הוא משום גט ישן.

וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס! אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, הָכִי אֲמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בְּאוֹמֵר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי.

ושואלים: וליחוש [ונחשוש] שמא פייס את אשתו במשך הזמן הזה שהיה הולך ובא, ונתייחד עמה! אמר רבה בר רב הונא, הכי [כך] אמר אבא מרי [אבי מורי, רב הונא] משמיה [משמו] של רב: באומר הבעל: נאמנת עלי לומר שלא באתי. וכיון שמאמינה על כך, אם אמרה שלא נתייחד עמה — נשאר הגט בתוקפו.

אִיכָּא דְּמַתְנִי לָהּ אַמַּתְנִיתִין: ״מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט; וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס! אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, הָכִי אֲמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בְּאוֹמֵר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי.

איכא דמתני לה אמתניתין [יש ששונים את הדבר הזה על משנתנו להלן]: אם אמר "הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט. ויש לשאול: וליחוש [ונחשוש] שמא פייס את אשתו בינתיים ונתייחד עמה! אמר רבה בר רב הונא, הכי [כך] אמר אבא מרי משמיה [בשמו] של רב, באומר הבעל: נאמנת עלי לומר שלא באתי.

מַאן דְּמַתְנֵי לָהּ אַמַּתְנִיתִין, כָּל שֶׁכֵּן אַבָּרַיְיתָא;

ומעירים: מאן דמתני לה אמתניתין [מי ששונה אותה שמועה על משנתנו], כל שכן שכך הוא מסביר את הברייתא שבה ידוע שהגיע לעירו, שחייבים לומר שנתן לה נאמנות לומר שלא נתייחד ולא פייס.

מַאן דְּמַתְנֵי לָהּ אַבָּרַיְיתָא, אֲבָל אַמַּתְנִיתִין – הָא לָא אֲתָא.

אבל מאן דמתני לה [מי ששונה אותה] על הברייתא יש לומר: אבל אמתניתין [על משנתנו] אינו צריך לכך, שכן הא [הרי] לא אתא [בא], ואין מקום לחשוש שמא בכל זאת חזר ובא לביתו ופייסה בלא שידע איש על כך.

מתני׳ ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט;

האומר לאשתו "הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — אינו גט, שהרי הגט יחול רק כעבור שנים עשר חדש, וכיון שמת בינתיים — לא חל הגט, והאשה היא אלמנה, וחלה עליה חובת יבום.

״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט.

אבל אם אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט, שהרי חלות הגט היא מעכשיו, וכיון שלסוף שנה לא בא — נמצא שהתקיים התנאי.

״אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, כָּתְבוּ גֵּט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט;

אמר "אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו ותנו גט לאשתי", אם כתבו גט בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש — אינו גט, שהרי הורה לכתוב את הגט רק לאחר זמן זה.

״כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, כָּתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּזֶה גֵּט.

ואם אמר "כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש", אם כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש — אינו גט, לפי שמשמעות דבריו שיכתבו רק לאחר שנתברר שלא בא בתוך שנים עשר חודש. ר' יוסי אומר: כזה גט, שהרי לא פירש להם מתי לכתוב את הגט, אלא את זמן הנתינה.

כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמֵת, אִם הַגֵּט קוֹדֵם לְמִיתָה – הֲרֵי זֶה גֵּט, וְאִם מִיתָה קָדְמָה לְגֵט – אֵינוֹ גֵּט, וְאִם אֵין יָדוּעַ – זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

אף לשיטת סתם משנה, אם כתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש, ומת הבעל, אם מסירת הגט היתה קודם למיתה — הרי זה גט, ואם מיתה קדמה למסירת הגט — אינו גט, ואם אין ידוע מה קדם למה — זו היא שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת.

גמ׳ תָּנָא: רַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא.

על האמור במשנה שאם נתן לה גט והתנה "אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש", ומת בתוך אותם שנים עשר חודש, שאינו גט, וחלה עליה חובת יבום, תנא [שנה] החכם בברייתא: רבותינו התירוה לינשא בלא להיזקק לחליצה, לפי שהם סבורים שהיא מגורשת בגט זה.

מַאן רַבּוֹתֵינוּ? אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל: בֵּי דִּינָא דְּשָׁרוּ מִישְׁחָא, סָבְרִי לָהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו.

ומבררים: מאן [מי הם] רבותינו אלה? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא [בית הדין שהתירו שמן] של הגויים באכילה. ומה טעמם להתירה להינשא בגט זה? — סברי לה [סבורים הם] כשיטת ר' יוסי, שאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו וכל שטר שיש בו תאריך מניחים שהכוונה של נותן השטר היא שיחול מאותו זמן שנכתב אף אם לא נאמר במפורש "על מנת" או "מעכשיו".

אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי הוֹרָה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ כָּל סִיעָתוֹ, וְאָמְרִי לָהּ: כָּל שְׁעָתוֹ.

אמר ר' אבא בריה [בנו של] ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: ר' יהודה נשיאה (הנשיא) בנו של רבן גמליאל בר ר' יהודה (הנשיא) הורה דבר זה, ולא הודו לו כל סיעתו, בני החבורה שלו, שאף בבית מדרשו לא הסכימו אתו, ואמרי לה [ויש אומרים] שלא הודו לו כל שעתו, כלומר, כל ימי חייו.

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְהַהוּא סָבָא: כִּי שְׁרֵיתוּהָ – לְאַלְתַּר שְׁרֵיתוּהָ, אוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁרֵיתוּהָ? לְאַלְתַּר שְׁרֵיתוּהָ – דְּהָא לָא אָתֵי, אוֹ דִּלְמָא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁרֵיתוּהָ – דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאוֹ?

אמר ליה [לו] ר' אלעזר לההוא סבא [לזקן אחד] שהיה חבר בבית דינו של ר' יהודה נשיאה: כי שריתוה כאשר התרתם אותה] את אשה זו — האם לאלתר שריתוה [מיד היתרתם אותה], או לאחר שנים עשר חדש שריתוה [היתרתם אותה]? האם לאלתר שריתוה [מיד התרתם אותה] — דהא [שהרי] לא אתי [בא], שהגט חל מייד, ואין צורך להמתין עד שנים עשר חדש — שהרי ודאי לא יוכל הבעל לבוא עוד, שהרי מת, או דלמא [שמא] לאחר שנים עשר חדש שריתוה [התרתם אותה] — דהא איקיים ליה תנאו [שהרי התקיים אז התנאי] שלא חזר כעבור שנים עשר חודש?

וְתִיבָּעֵי לֵיהּ מַתְנִיתִין: ״מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט; לְאַלְתַּר הָוֵי – דְּהָא לָא אָתֵי, אוֹ דִּלְמָא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאֵיהּ! אִין הָכִי נַמִי, וּמִשּׁוּם דַּהֲוָה בְּהַהוּא מַעֲשֶׂה.

ושואלים: ותיבעי ליה מתניתין [ותישאל לו שאלה זו לגבי משנתנו]: שהאומר לאשתו "הרי זה גט מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט, האם לאלתר הוי [מיד חל הגט] דהא [שהרי] לא אתי, או דלמא [שמא] רק לאחר שנים עשר חדש — דהא איקיים ליה תנאיה [שהרי רק אז התקיים לו תנאו]? ומשיבים: אין הכי נמי [כך הוא גם כן], ובאמת אפשר לשאול שאלה זו על המשנה, ומשום דהוה בההוא מעשה [שהיה אותו זקן באותו מעשה] שאל אותו, שיוכל לברר את הדברים מתוך מעשה שהיה.

אֲמַר אַבַּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים, הֵיכָא דַּאֲמַר לִכְשֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ,

אמר אביי: הכל מודים, היכא [במקום] שאמר לאשתו בלילה שהגט שהוא נותן לה יהא גט לכשתצא חמה מנרתיקה —