כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

— כדעת ר' יוסי בר' יהודה, שהוא סבור כבית הלל שאם ראוה שנבעלה — חוששים לקידושין וצריכה גט שני, שאילו לדעת התנא קמא אף כשראוה שנבעלה אין חוששים לקידושין.

גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: רָאוּהָ שֶׁנִּתְיַיחֲדָה עִמּוֹ בַּאֲפֵילָה, אוֹ שֶׁיָּשְׁנָה עִמּוֹ תַּחַת מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה – אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִתְעַסְּקוּ בְּדָבָר אַחֵר; וְחוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם זְנוּת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִדּוּשִׁין, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבא: אם כן, שכך אתה מפרש את הברייתא מאי [מה פירוש] לשון ר' יוסי בר' יהודה "אף בזו חוששין משום קידושין

מַאי קָאָמַר? אֲמַר רַב נַחְמָן אֲמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, הָכִי קָאָמַר: רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין, נָתַן לָהּ כְּסָפִים – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם זְנוּת, דְּאָמְרִינַן: בְּאֶתְנָנָהּ נָתַן לָהּ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בְּזוֹ חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין.

"? והרי אם חוששים לקידושין אין חוששים לזנות! אלא אמר רבא, הכי קאמר [כך אמר] בברייתא: ר' יוסי בר ר' יהודה אומר: אף אם לא ראוה שנבעלה — חוששין משום קידושין.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַחֲלוֹקֶת – כְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, אֲבָל לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, כְּמַאן?

ואם כן כמאן אזלא [כדעת מי הולכת] הא [זו] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל — כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה — דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני, כמאן [כשיטת מי]?

כְּדִבְרֵי הַכֹּל.

— שלא כחד [כאחד] מן התנאים, שהרי לפי פירושו של רבא חכמים אינם חוששים לקידושין אפילו כשראוה שנבעלה, ור' יוסי בר ר' יהודה חושש גם כשלא ראוה.

מַתְקִיף לָהּ אַבַּיֵי: מִידֵּי כְּסָפִים קָתָנֵי?

שנינו במשנה: מה היא באותן הימים? — ר' יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה, ר' יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת.

אֶלָּא אֲמַר אַבַּיֵי, הָכִי קָאָמַר: רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם זְנוּת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין.

תנא [שנה החכם בברייתא]: ובלבד שימות, שהרי אם יקום מחוליו בוודאי שלא התקיים התנאי, ואינה מגורשת כלל. ושואלים: ולכי מיית הוי גיטא [וכאשר ימות יהיה זה גט]? ונמצא איפוא שר' יהודה ור' יוסי סבורים שלא חל הגט אלא לאחר מיתת הבעל? והא קיימא לן [והרי מוחזק לנו] שאין גט לאחר מיתה! אמר רבה: באומר "יהיה זה גט מעת אחרונה שאני בעולם", כלומר, כל עוד אני בחיים, ויחול זמן מועט לפני המיתה.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַחֲלוֹקֶת – כְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, אֲבָל לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, כְּמַאן?

תנו רבנן [שנו חכמים]: ימים שבינתים עד שחל הגט לפני מיתת הבעל — בעלה זכאי במציאתה, שחפץ שמצאה שייך לו, כתקנת חכמים שמציאת אשה לבעלה, ובמעשה ידיה, ששכר עבודתה שייך לו, ובהפרת נדריה שיכול להפר נדר שנדרה, ויורשה אם מתה בינתיים,

כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.

כאשת איש לכל דבריה (לכל ענייניה וכל דיניה) ולגבי איסורה לאדם אחר. ר' יוסי אומר: דינה כמגורשת ואינה מגורשת, שהיא ספק נשואה, ואף לגבי אחר — איסורה הוא כספק בלבד.

מַתְקִיף לָהּ רָבָא: אִם כֵּן, מַאי ״אַף״?

תנו רבנן [שנו חכמים]: ראוה לאחר מתן גט זה שנתייחדה עמו, עם בעלה באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה — אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר, כלומר, בביאה, וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף חוששין משום קדושין. דברי הברייתא הזו אינם ברורים, שהרי תחילה אמר שאף שנתייחדה אין חוששים לבעילה, ואחר כך אמר שחוששים לשום זנות.

אֶלָּא אֲמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין.

ושואלים: מאי קאמר [מה אמר]? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, הכי קאמר [כך אמר]: אם ראוה שלא רק נתייחדה עמו, אלא ראוה שנבעלה לו ממש — חוששין משום קידושין, שמא היתה בעילה זו כדי לחזור ולקדשה לאחר שגירשה. אבל אם נתן לה כספים בסמוך לבעילה — חוששין רק משום זנות, דאמרינן [שאומרים אנו]: בדמי אתננה, כזונה, נתן לה כסף זה, ואין חוששין משום קידושין. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף בזו במקרה זה חוששין משום קידושין, שמא נתן לה את הכסף לשם קידושין.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַחֲלוֹקֶת – כְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, אֲבָל לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, כְּמַאן?

ואומרים: אם כן, לדרך זו של הסבר הברייתא יש לומר: כמאן אזלא [כדעת מי הולכת] הא [זו] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל (גיטין פא,א) בגרושה שנתייחד עמה בעלה לאחר גירושין, שלדעת בית שמאי אינה צריכה גט שני, ולבית הלל צריכה, מחלוקת זו אינה אלא כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה — דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני, כמאן [כמי] מהדעות שהוזכרו בברייתא?

דְּלָא כְּחַד.

— כדברי הכל, כדעת תנא קמא ור' יוסי בר' יהודה, ששניהם אומרים שכאשר לא ראוה שנבעלה אין חוששים לקידושין ואינה צריכה גט שני.

״מַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת״.

מתקיף לה [מקשה על כך] אביי, על העמדת הברייתא באופן זה, שנחלקו תנא קמא ור' יוסי בר' יהודה במקרה שנתן לה כספים לאחר שבעלה: מידי [וכי] כספים קתני [שנה שם]? והרי לא הוזכר בברייתא כלל מתן כסף!

תָּנָא: וּבִלְבַד שֶׁיָּמוּת. וּלְכִי מָיֵית הָוֵי גִּיטָּא? וְהָא קַיְימָא לָן דְּאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה! אָמַר רַבָּה: בְּאוֹמֵר ״מֵעֵת שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם״.

אלא אמר אביי: יש לחזור מן ההסבר הקודם, והכי קאמר [כך אמר] בברייתא: אם ראוה שנבעלה — חוששין משום זנות, ואין חוששין משום קידושין. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.

תָּנוּ רַבָּנַן: יָמִים שֶׁבֵּינְתַּיִם – בַּעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, וְיוֹרְשָׁהּ,

ואומרים: אם כן כמאן אזלא [כדעת מי הולכת] הא [זו] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל — כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה — דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני, כמאן [כשיטת מי]?