וְנִיטַיְיפֵיהּ אַתְּלָת קִלְחֵי כְּרָבָא, וְנִיבְחַשֵׁיהּ בְּגַוְוזָא דְּמַרְמְהִין, וְכִי בַּשֵּׁיל גַּוְוזָא בְּמַרְמְהִין בַּשֵּׁיל לֵיהּ כּוּלֵּיהּ. וְאִי לָא, לֵיתֵי נִפְקֵי דְּכַלְבָּא חִיוָּרָא וְנִיגְבּוֹל בְּנָטְפָא, וְכַמָּה דְּאֶפְשָׁר נִפְקָא לָא נֵיכוּל, דִּמְפָרֵיק.

וניטייפיה אתלת [ויטפטף אותו על שלושה] קלחי כרבא [כרוב], וניבחשיה בגווזא [ויבחש אותו בענף] של עץ מרמהין, וכי בשיל גווזא במרמהין בשיל ליה כוליה [וכאשר יתבשל הענף של המרמהין יבשל אותו כולו]. ואי [ואם] לא, ליתי נפקי דכלבא חיורא [יקח צואה של כלב לבן] וניגבול בנטפא [ויגבל, יערבב אותו בצרי], וכמה שאפשר נפקא [שצואה] לא ניכול [יאכל] משום דמפריק [שגורמת לפירוק איברים].

לְגִירָא – לֵיתֵי גִּירָא דְּלֵילְתָא וְנֵיפְכֵיהּ, וְנִשְׁדֵי מַיָּא עִלָּוֵיהּ וְנִשְׁתֵּי. וְאִי לָא, לֵיתֵי מִמַּיָּא דְּאִישְׁתֵּי מִינַּיְיהוּ כַּלְבָּא בְּלֵילְיָא, וְנִיזְדַּהַר מִגִּילּוּיָא. לְגִילּוּיָא – אַנְפָּקָא דְּחַמְרָא חַיָּיא.

התרופה לגירא [לכאב של דקירות] — ליתי גירא דלילתא וניפכיה [יקח חץ של לילית, מטאור, ויהפכנו], ונשדי מיא עלויה ונשתי [וישפוך מים עליו וישתה]. ואי [ואם] לא, ליתי ממיא דאישתי מינייהו כלבא בליליא, וניזדהר מגילויא [יביא ממים ששתה מהם כלב בלילה, ויזהר מגילוי] שלא היו המים מגולים בלילה, שמא שתה מהם נחש והטיל בהם ארסו. העצה לגילויא [לגילוי], לשותה ממים שיש חשש ששתה מהם נחש — ישתה אנפקא דחמרא חייא [רביעית של יין חי].

לְמוּרְסָא – אַנְפָּקָא דְּחַמְרָא בְּאָהָלָא תּוֹלָאנָא.

התרופה למורסא [לפצע של מוגלה] — אנפקא דחמרא באהלא תולאנא [רביעית יין בתוך אהל אדום].

לְפִירְחָא דְּלִיבָּא – לֵיתֵי תְּלָת בְּרוֹשִׁיָּיאָתָא דְּשַׁעֲרֵי וְנִשְׁטְרִינְהוּ בְּכַמְכָּא דְּלָא עָבַר עִילָּוֵיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין, וְנֵיכוּל, וְנִשְׁתֵּי אַבַּתְרַיְיהוּ חַמְרָא מַרְקָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: וְכָל שֶׁכֵּן דְּפָרַח לִיבֵּיהּ! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא – לְיוּקְרָא דְּלִיבָּא אֲמַרִי.

התרופה לפירחא דליבא [לפריחת הלב], שליבו דופק מהר מדי — ליתי תלת ברושייאתא דשע רי [יביא שלוש חלות של שעורים] ונשטרינהו בכמכא [וישרה אותם בתוך כותח] שלא עבר עילויה [עליו] עדיין ארבעין יומין [ארבעים יום] מאז שנעשה, וניכול, [ויאכל אותן], ונשתי אבתרייהו חמרא מרקא [וישתה אחריהן יין מזוג]. אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: וכל שכן דפרח ליביה [שיפרח ליבו] מהדברים האלה! אמר ליה [לו]: אנא [אני] — ליוקרא דליבא אמרי [לכובד הלב אמרתי] תרופות אלה, והתרופה

לְפִירְחָא דְּלִיבָּא – לֵיתֵי תְּלָת בְּרוֹשִׁיָּיאָתָא דְּחִיטֵּי וְנִישְׁטְרִינְהוּ בְּדוּבְשָׁא וְנֵיכוּל, וְנִישְׁתֵּי אַבַּתְרַיְיהוּ חַמְרָא חַיָּיא.

לפירחא דליבא [לפריחת הלב] — ליתי תלת ברושייאתא דחיטי [יביא שלוש חלות של חיטים] ונישטרינהו בדובשא [וישרה אותן בדבש] וניכול [ויאכל אותן], ונישתי אבתרייהו חמרא חייא [וישתה אחריהן יין חי].

לְצַרְחָא דְּלִיבָּא – לֵיתֵי תְּלָת בֵּיעֵי נִינְיָיא וּבֵיעֲתָא דְּכַמּוֹנָא וּבֵיעֲתָא דְּשׁוּמְשִׁימֵי וְלֵיכוּל.

התרופה לצרחא דליבא [לכאב הלב] — ליתי תלת ביעי נינייא [יביא כשיעור שלוש ביצים של מנתה] וביעתא דכמונא [וכשיעור ביצה של כמון] וביעתא דשומשימי [וכשיעור ביצה של שומשומים] וליכול [ויאכל].

לִכְאֵב מֵעֵי – לֵיתֵי תְּלָת מֵאָה פִּלְפְּלֵי אֲרִיכָתָא, וְכָל יוֹמֵי נִשְׁתֵּי מֵאָה מִינַּיְיהוּ בְּחַמְרָא. רָבִין דְּמִן נֶרֶשׁ עֲבַד לָהּ לִבְרַתֵּיהּ דְּרַב אַשִׁי מֵאָה וְחַמְשִׁין מֵהָנֵי דִּידָן, וְאִתַּסְיָא.

התרופה לכאב מעי [מעיים] — ליתי תלת מאה פלפלי אריכתא [יביא שלוש מאות פלפלים ארוכים], וכל יומי נשתי מאה מינייהו בחמרא [וכל יום ישתה מאה מהם ביין]. מסופר: רבין שמן העיר נרש עבד [עשה] לה לברתיה [לבתו] של רב אשי שהיתה חולה בכך מאה וחמשין מהני דידן [מאה וחמישים מאלה, מהפלפלים שלנו], ואתסיא [והתרפאה].

לְכִירְצָא – אַנְפָּקָא דְּחַמְרָא בְּאַטְרְפָא דְּעֲרָאָה. לְכִירְצָא חִיוָּרָא – לֵיתֵי בִּיזְרָא גַּלְגִּילָא וְנִיצַיְירָה בְּשִׁיסְתַּג, וְנִיתַיְירֵיהּ בְּמַיָּא וְנִשְׁתֵיהּ, וְנִזְדַּהַר מִבִּינְתָא, דְּאִי לָא – מְנַקְבָא לָהּ לְמַעְיָינֵיהּ.

התרופה לכירצא [לכרץ], לתולעת שבמעיים — ישתה אנפקא דחמרא באטרפא דעראה [רביעית יין בעלי דפנה]. התרופה לכירצא חיורא [לתולעת לבנה] — ליתי ביזרא גלגילא וניציירה בשיסתג [יביא זרע של גרגיר ויקשרנו בפיסת אריג], וניתייריה במיא ונשתיה [וישרה אותו במים וישתה אותו], ונזדהר מבינתא [ויזהר מן הגרעין], דאי [שאם] לא יזהר די הצורך — קיים חשש שמא יצמח בהם ומנקבא לה למעייניה [ינקב את מעיו].

לְמֵיסַר – סִיסִין רְטִיבָא בְּמַיָּא; לְמִישְׁרָא – יְבֵישְׁתָּא בְּמַיָּא, וְסִימָנָךְ: אִיצָא רְטִיבָא דְּסָכַר נַהֲרָא.

העצה למיסר [כדי לעצור] את השלשול — צמח סיסין רטיבא במיא [לח במים]. והעצה למישרא [להתיר, לשלשל] — יבישתא במיא [סיסין יבשים במים], וסימנך שלא תחליף את אלה: איצא רטיבא דסכר נהרא [עשב לח שסוכרים בו נהרות] ומתוך כך יזכור שסיסין לחים הם העוצרים את השלשול.

לִטְחָלָא – לֵיתֵי שַׁב בִּינֵּי דְּמַיָּא וּנְיַיבְּשִׁינְהוּ בְּטוּלָּא, וְכָל יוֹמָא נִישְׁתֵּי תַּרְתֵּי וּתְלָתָא בְּחַמְרָא. וְאִי לָא, לֵיתֵי טְחָלָא דְּצִיפְרָתָא דְּלָא אִיפַּתַּח וְנִטַחְיָא בְּתַנּוּרָא, וְנוֹקֵי לַהֲדֵיהּ וְנֵימָא: ״כִּי הֵיכִי דְּיָבֵישׁ הַאי טְחָלָא, נִיַיבַּשׁ טְחַלְיָא דִּפְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִיתָא״.

התרופה לטחלא [לחולי הטחול] — ליתי שב ביני דמיא [יביא שבע תולעים של מים, עלוקות] ונייבשינהו בטולא [וייבש אותן בצל], וכל יומא נישתי תרתי ותלתא בחמרא [וכל יום ישתה שתים ושלוש מהן ביין]. ואי [אם] לא, ליתי טחלא דציפרתא [יביא טחול של עז] שלא איפתח [ילדה] ונטחיא בתנורא [וישים אותו בתנור], ונוקי להדיה [ויעמוד כנגדו] ונימא: כי היכי דיביש האי טחלא [כמו שמתייבש טחול זה] נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא [יתייבש הטחול של פלוני בן פלונית].

וְאִי לָא, נִיטַחְיֵיהּ בֵּינֵי אוּרְבֵּי דְּבֵיתָא חֲדַתָּא, וְנֵימָא הָכִי. וְאִי לָא, לִיבָּקֵי שַׁכְבָּא דִּשְׁכִיב בְּשַׁבְּתָא, וְנִישְׁקְלֵיהּ לְיָדֵיהּ וְנוֹתְבָהּ אַטַחְלֵיהּ, וְנֵימָא: כִּי הֵיכִי דְּיָבֵישׁ הָא יָדָא, נִיַיבַּשׁ טְחַלְיָא דִּפְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִיתָא.

ואי [ואם] לא, ניטחייה ביני אורבי דביתא חדתא [ישים את הטחול בין הלבנים של בית חדש], ונימא הכי [ויאמר כך] אותו דבר. ואי [ואם] לא, ליבקי שכבא דשכיב בשבתא [יחפש מת שמת בשבת], ונישקליה לידיה [ויקח את ידו] של המת ונותבה אטחליה [וישים אותה על טחולו], ונימא [ויאמר]: כי היכי דיביש הא ידא [כמו שיבשה יד זו], נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא [יתייבש טחולו של פלוני בן פלונית].

וְאִי לָא, נֵיתֵי בִּינִּיתָא וְנִיטְוְויֵיהּ בֵּי נַפָּחָא, וְנֵיכְלֵיהּ בְּמַיָּא דְּבֵי נַפָּחָא וְנִישְׁתֵּי מִמַּיָּא דְּבֵי נַפָּחָא. הַהִיא עִיזָּא דַּהֲוַת שָׁתְיָא מַיָּא דְּבֵי נַפָּחָא, אִישְׁתְּחִיט וְלָא אִישְׁתַּכַּח לָהּ טְחָלָא.

ואי [ואם] לא, ניתי ביניתא וניטווייה בי נפחא [יקח דג ויצלנו בבית הנפח], וניכליה במיא דבי נפחא [ויאכל אותו במים של בית הנפח] שבהם מצנן את המתכת הלוהטת, ונישתי ממיא דבי נפחא [וישתה מהמים של בית הנפח]. ובהקשר לכך מסופר: ההיא עיזא דהות שתיא מיא דבי נפחא [עז אחת שהיתה שותה מים של בית הנפח], אישתחיט [נשחטה] ולא אישתכח [נמצא] לה בתוכה טחלא [טחול].

וְאִי לָא, לִיפְתַּח חָבִיתָא דְּחַמְרָא לִשְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: אִי אִית לֵיהּ חָבִיתָא דְּחַמְרָא, לָא אָתֵי לְקַמֵּיהּ דְּמָר! אֶלָּא, מַרְגַּל בְּפַת שַׁחֲרִית, דִּמְעַלְיָא לְכוּלֵּי גּוּפֵיהּ.

ואי [ואם] אף שתיית מים אלו לא הועילו לרפואתו, ליפתח חביתא דחמרא לשמיה [שיפתחו חבית יין לשמו] כלומר, שירבה בשתיית יין. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: אי אית ליה חביתא דחמרא, [אם יש לו חבית של יין] לא אתי לקמיה דמר [יבוא לפני אדוני] לבקש רפואה, שהיין כבר מרפא אותו! אלא מה רפואתו? מרגל [יתרגל] באכילת פת שחרית, דמעליא לכולי גופיה [שמועילה לכל גופו].

לְרוּשְׁחַתָא – לֵיתֵי אַקִיקָא וְאִילָוָוא, וְאַסְפִירְכָא וּמַרְתְכָא, וְחוּמְרְתָא דְּפִילוֹן וְשִׁיאֲפָא דַּחֲמִימְתָּא, וְנִינְקַט בְּשַׁחֲקֵי דְּכִיתָנָא בְּקַיְיטָא וְדַעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָא. וְאִי לָא, לִישְׁתֵּי שִׁיכְרָא מַרְקָא.

התרופה לרושחתא [למחלת התחתוניות, לטחורים] — ליתי אקיקא ואילווא [יביא צמח קקולי ואלווי], ואספירכא ומרתכא [וכספית ופסולת כסף], וחומרתא דפילון ושיאפא דחמימתא [וצרור של בשמים וצואת יונים], ונינקט בשחקי דכיתנא בקייטא [ויקח אותם בתוך שחקים, בלאות, של פשתן בקיץ] ודעמר גופנא בסיתוא [ושל צמר גפן בחורף] וישים במקום הכאב. ואי [ואם] לא, לישתי שיכרא מרקא [ישתה שיכר מזוג].

לְשִׁיגְרוֹנָא – לֵיתֵי פַּתְיָא דְּמוֹנִינֵי, וְנִיגַנְדְּרֵיהּ שִׁיתִּין זִימְנֵי אַהָא מְטַחְתֵּיהּ, וְשִׁיתִין זִימְנֵי אַהָא מְטַחְתֵּיהּ.

לשיגרונא [לשיגרון] — ליתי פתיא דמוניני [יביא כלי מלא ציר של דגים קטנים], וניגנדריה שיתין זימני אהא מטחתיה ושיתין זימני אהא מטחתיה [ויגלגל אותו שישים פעם על ירך זו ושישים פעם על ירך זו].

לִצְמִירְתָּא – נֵיתֵי תְּלָת נִיטוֹפַיְיתָא מִישְׁחָא דְּכוּפְרָא, וּתְלָת נִיטוֹפַיְיתָא אִיצְרָא דְּכָרְתֵי, וּתְלָת נִיטוֹפַיְיתָא דְּחַמְרָא נְקִידָא, וְלִישְׁדֵי לֵיהּ לְאִישׁ בָּאַמָּה וּלְאִשָּׁה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

התרופה לצמירתא [לאבן בדרכי השתן] — ניתי תלת ניטופייתא מישחא דכופרא [יביא שלוש טיפות שמן זפת], כלומר, שמן היוצא מזיקוק עצים, ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי [ושלוש טיפות של סחיטת כרישים], ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא [ושלוש טיפות של יין נקי], ולישדי ליה [וישים אותו] לאיש באמה (איבר המין) ולאשה באותו מקום (במקום יציאת השתן) ויועיל.

וְאִי לָא, לֵיתֵי אוּנָא דְּזִיקָא, וְלִתְלֵי לֵיהּ לְאִישׁ בָּאַמָּה וּלְאִשָּׁה בַּדַּדִּין. וְאִי לָא, לֵיתֵי חוּטָא דִּזְהוֹרִיתָא דִּשְׁדַתֵּיהּ דּוּמָה בַּת דּוּמָה, וְלִיתְלֵי לֵיהּ לְאִישׁ בָּאַמָּה וּלְאִשָּׁה בַּדַּדִּין.

ואי [ואם] לא, ליתי אונא דזיקא [יביא אוזן של נאד], ולתלי ליה [ויתלה לו] לאיש באמה (באמתו) ולאשה יתלה בדדין (שדיים) שלה. ואי [ואם] לא, ליתי חוטא דזהוריתא [יביא חוט זהורית] דשדתיה דומה בת דומה [שטוותה אותו אשה חשודה בזנות בת חשודה], וליתלי ליה [ויתלה לו] לאיש באמה ולאשה בדדין.

וְאִי לָא, לֵיתֵי כִּינָּה דְּזָכָר וּנְקֵבָה, וְלִיתְלֵי לֵיהּ לְאִישׁ בָּאַמָּה וּלְאִשָּׁה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְכִי מַשְׁתִּין – נַשְׁתִּין אַסִּיסְנָא יְבֵישְׁתָּא בְּצִינּוֹרָא דְּדַשָּׁא; וּנְעַיֵּין בְּחוּמְרְתָא דְּנָפְקָא מִינֵּיהּ, דִּמְעַלְיָא לְכוּלְּהוּ צִימְרָא.

ואי [ואם] לא, ליתי [יביא] כינה של זכר ושל נקבה, וליתלי ליה [ויתלה אותם] לאיש באמה ולאשה באותו מקום, וכי [וכאשר] משתין, מטיל מים — נשתין אסיסנא יבישתא [ישתין על ענף יבש] בצינורא דדשא [בציר הדלת] ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה [ויבדוק באבן היוצאת ממנו] עם השתן, דמעליא לכולהו צימרא [שמועילה לכל מחלות החום] אם ישחקנה וישתמש בה.

לְצִימְרָא בָּרָא – לֵיתֵי תְּלָתָא גְּרִיבֵי סוּפְלֵי וּתְלָתָא גְּרִיבֵי אַטְרָף אַדָּרָא, וְנִישְׁלוֹקִינְהוּ כָּל חַד לְחוּדֵיהּ וְלֵיתֵיב בֵּינַיְיהוּ, וְלִתְבִינְהוּ בְּתַרְתֵּי מְשִׁיכְלֵי וְנֵיתֵי פָּתוֹרָא וּנְנַח עִילָּוֵיהּ, וְנֵיקוֹם מֵעִילָּוֵי הַאי וְלוֹתִיב עִילָּוֵי הַאי, וּמֵעִילָּוֵי הַאי וְלוֹתִיב עִילָּוֵי הַאי, עַד דְּנֵיסַק בֵּיהּ הַבְלָא, וְלִסְחֵי מִינַּיְיהוּ. וְכִי שָׁתֵי, מִמַּיָּא דְּאַדָּרָא לִישְׁתֵּי, מִמַּיָּא דְּסוּפְלֵי לָא לִישְׁתֵּי, מִשּׁוּם דְּמִיעַקְּרִי.

התרופה לצימרא ברא [לחום שבחוץ] — ליתי תלתא גריבי סופלי [יביא שלוש סאין של גרעיני תמרים] ותלתא גריבי אטרף אדרא [ושלוש סאים עלים של עץ אדר], ונישלוקינהו כל חד לחודיה [ויבשל כל אחד לחוד] וליתיב בינייהו [וישב ביניהם], ולתבינהו בתרתי משיכלי [וישים אותם בשני ספלים] וניתי פתורא וננח עילויה [ויביא שולחן וישים עליו], וניקום מעילוי האי ולותיב עילוי האי [ויעמוד מעל זה וישים על זה], ומעילוי האי ולותיב עילוי האי [ומעל זה וישים על זה], עד דניסק ביה הבלא [שיעלה בו הבל] שיתחמם מאוד, ולסחי מינייהו [וירחץ מהם], וכי שתי [וכאשר הוא שותה] — ממיא דאדרא לישתי [מהמים של האדר ישתה], ממיא דסופלי [מהימים של התמרים] לא לישתי [ישתה], משום דמיעקרי [שהם גורמים לעקרות].

לְצִימְרָא גַּוְונָא – לֵיתֵי שִׁבְעָה בּוּנֵי דְּסִילְקָא מִשַּׁב מְשָׁארֵי, וְנִישְׁלוֹקִינְהוּ בְּעַפְרַיְיהוּ וְנֵיכוּל, וְנִישְׁתֵּי אַטְרָף אַדָּרָא בְּשִׁיכְרָא אוֹ

לצימרא גוונא [לקדחת] — ליתי [יביא] שבעה בוני דסילקא משב משארי [חופנים של תרד משבע ערוגות], ונישלוקינהו בעפרייהו [ויבשל אותם בעפרם] וניכול [ויאכל], ונישתי אטרף אדרא בשיכרא [וישתה מעלי האדר בשיכר] או