וּכְגוֹן שֶׁנִּפְרְצָה בְּקֶרֶן זָוִית, דְּפִיתְחָא בְּקֶרֶן זָוִית לָא עָבְדִי אֱינָשֵׁי.

וכגון שנפרצה החצר בקרן זוית, וממילא היתה זו פירצה בשתי רוחות. ואף שהיא בעשר אמות אין לומר שפירצה זו פתח היא, דפיתחא [שפתח] בקרן זוית לא עבדי אינשי [עושים אנשים], וניכר לכול שהיא פירצה, והריהי מבטלת את דין המחיצה.

״וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְׁתֵּי רוּחוֹתָיו״. מַאי שְׁנָא מֵרוּחַ אַחַת – דְּאָמְרִינַן ״פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם״, מִשְׁתֵּי רוּחוֹת נַמִי, לֵימָא ״פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם״!

שנינו במשנה: "וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו". ותוהים: מאי שנא [במה שונה] אם נפרץ הבית רק מרוח אחת דאמרינן [שאומרים אנו]: פי תקרה (קצה התקרה) נחשב כיורד וסותם, וכאילו היתה שם מחיצה. ואם כן, אם נפרץ משתי רוחות נמי לימא [נאמר גם כן]: פי תקרה יורד וסותם!

אָמְרִי דְּבֵי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּגוֹן שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית, וְקֵירוּיוֹ בַּאֲלַכְסוֹן, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר ״פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם״.

ומשיבים, אמרי דבי [אמרו בני בית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב: כגון שנפרץ הבית בקרן זוית. ועוד, כשקירויו של הבית באלכסון, דליכא [שאז אין לומר] שפי תקרה יורד וסותם, שכן קירוי אלכסוני אינו נראה כיוצר מחיצה. עד כאן שיטת רב בפירוש המשנה.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ בְּיָתֵר מֵעֶשֶׂר. אִי הָכִי, מֵרוּחַ אַחַת נַמִי!

ושמואל אמר שמה ששנינו "נפרץ" הכונה היא: אפילו ביתר מעשר. ותוהים: אי הכי [אם כך] מדוע דוקא בנפרץ משתי רוחותיו? מרוח אחת נמי [גם כן] יהא אסור!

מִשּׁוּם בַּיִת.

ומשיבים: משום בית. כלומר, לענין חצר גם אם היתה פירצתה מרוח אחת הוא הדין, אבל השתמשה המשנה בסגנון זה משום שרצתה ללמדנו גם דין הבית, ובו הפירצה היא משתי רוחות דוקא, שהרי ברוח אחת אומרים פי תקרה יורד וסותם.

וּבַיִת גּוּפֵיהּ תִּקְשֵׁי, מַאי שְׁנָא מֵרוּחַ אַחַת – דְּאָמְרִי׳ ״פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם״, מִשְׁתֵּי רוּחוֹת נַמִי נֵימָא ״פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם״!

ושואלים: ובית גופיה תקשי [עצמו יהיה קשה] להסבר זה; מאי שנא [במה שונה] מרוח אחת, דאמרינן [שאומרים אנו] פי תקרה יורד וסותם, ואין הבית נחשב כפרוץ, משתי רוחות נמי נימא [גם כן נאמר] פי תקרה יורד וסותם!

וְתוּ: מִי אִית לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם? וְהָא אִתְּמַר, אַכְסַדְרָה בַּבִּקְעָה; רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת!

ותו [ועוד] אפשר להקשות: מי אית ליה [האם יש לו] לשמואל לשיטתו פי תקרה יורד וסותם? והא אתמר [והרי נאמר] שנחלקו בבעיה של אכסדרה בבקעה, שרב אמר: מותר לטלטל בכולה שלדעתו פי תקרה של אכסדרה יורד וסותם, ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות, הרי שלדבריו אין אומרים פי תקרה יורד וסותם!

הָא לָא קַשְׁיָא, כִּי לֵית לֵיהּ – בְּאַרְבַּע, אֲבָל בְּשָׁלֹשׁ – אִית לֵיהּ.

ומשיבים: הא [קושיה אחרונה זו] לא קשיא [קשה], כי לית ליה [כאשר אין לו] כשאינו מקבל את השיטה, שפי תקרה יורד וסותם כוונתו היא בארבע רוחות, שאין אומרים בכולן פי תקרה יורד וסותם, אבל בשלש רוחות בלבד ומחיצה רביעית כתיקונה, הרי אית ליה [יש לו] פי תקרה מועיל לרוחות אחרות.

מִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא!

ומעירים: מכל מקום קשיא [קשה] שהרי אף אם פתרנו את הסתירה בעצם שיטת שמואל, את הבעיה בדבר שתי רוחות שאין אומרים בהם פי תקרה יורד וסותם לא תירצנו!

כִּדְאָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּגוֹן שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית וְקֵירוּיוֹ בַּאֲלַכְסוֹן, הָכָא נַמִי: כְּגוֹן שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית וְקֵירוּיוֹ בְּאַרְבַּע.

ומשיבים: כדאמרי בי [כמו שאמרו בני בית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב: כגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון, הכא נמי [כאן גם כן] נפרש על פי שיטת שמואל במצב דומה, כגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו בארבע שהקירוי אינו מעל לפירצה אלא במרחק מסויים מן הכותל, לפחות ארבעה טפחים בצורה לא ישרה, אלא באופן שנוצרים בקרן זווית זו עצמה ארבע זוויות חדשות הסמוכות זו לזו, שאז צריך לומר "פי תקרה יורד וסותם" מארבעה צדדים, ובכגון זה לא התיר שמואל.

שְׁמוּאֵל לֹא אָמַר כְּרַב – אֲלַכְסוֹן לָא קָתָנֵי. וְרַב לֹא אָמַר כִּשְׁמוּאֵל – אִם כֵּן הָוְיָא לֵיהּ אַכְסַדְרָה, וְרַב לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אַכְסַדְרָה מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ.

ומסבירים הטעם ששמואל לא אמר כרב בפירוש המשנה, כי אלכסון לא קתני [שנינו כלל] והרי זהו עיקר בפירוש רב. ורב לא אמר כשמואל, שאם כן גם אם נפרץ הקירוי מכמה צדדים באופן כזה הויא ליה [הרי הוא נעשה] כאכסדרה, ורב לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר אכסדרה מותר לטלטל בכולה.

דְּאִיתְּמַר, אַכְסַדְרָה בַּבִּקְעָה, רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.

כיון שדברי רב ושמואל שאמרנו קשורים במחלוקתם לענין אכסדרה, מביאים כאן אותה מחלוקת בשלימותה. דאיתמר [שנאמר], אכסדרה שהיתה מצויה בבקעה. רב אמר: מותר לטלטל באכסדרה כולה, שהיא נחשבת כסגורה. ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות, שאין לאכסדרה מחיצות גמורות והיא בטלה לבקעה ונעשית אף היא כרמלית כמותה.

רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ, אָמְרִינַן ״פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם״, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, לָא אָמְרִינַן ״פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם״.

ומסבירים, רב אמר: מותר לטלטל בכולה, שלדעתו אמרינן [אומרים אנו] פי תקרה של אכסדרה יורד למטה וסותם, ויוצר כעין מחיצה. וכיון שיש קירוי לאכסדרה, הריהי ממילא כסתומה בדפנות מכל צד. ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות, כי לא אמרינן [אומרים אנו] פי תקרה יורד וסותם.

בְּעֶשֶׂר כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – בְּיָתֵר מֵעֶשֶׂר.

ומפרטים: אם היה המקום הפתוח באכסדרה בעשר אמות בלבד — כולי עלמא [הכל] לא פליגי [חלוקים] שדינה כסגורה, שהרי אף פירצה בלתי מקורה של עשר אמות או פחות דינה כפתח ומותרת כולה בטלטול. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה — ביתר מעשר.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּיָתֵר – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – בְּעֶשֶׂר.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] לא כך, וסבורים כי ביתר מעשר — כולי עלמא [הכל] לא פליגי [חלוקים] שפירצה היא, ואין פי תקרה סותמה. כי פליגי [כאשר נחלקו] — הרי זה בעשר אמות או פחות.

וְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה:

והא [וזו] שאמר רב יהודה: