חזור
עירובין
דף עז:שֶׁמִקְצָת עָלִין מְגוּלִּין – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר, וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, וְנִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת.
שמקצת עלין של הלפת או הצנון מגולין — אינו חושש, לא משום כלאים, שאין כאן איסור של זריעת כלאים, ירקות בתוך הכרם, שהרי לא לשם זריעה נתכוון. ולא משום מעשר, שאינו צריך לחשוש שמא צמחו והוסיפו הלפת או הצנון ויש להפריש מעשר על התוספת. ולא משום שביעית, שאין בכך משום עבודת האדמה בשנת השמיטה, וכן אין לחשוש שמא צמחו והוסיפו והרי תוספת זו אסורה כגידולי שביעית. וניטלין בשבת מן האדמה, אף שחלקו הגדול של הצנון בעפר, ובכל זאת מותר להוציאו. ואם כן אף בספל אין מקום לאיסור!
רש"י
מקצת עלין מגולין משום שבת נקט ליה דבעי למיתני ניטלין בשבת שנוטלן ואוחזן בעלין שלהן:
אינו חושש משום כלאי הכרם:
ולא משום שביעית אם שנה שביעית היא:
ולא משום מעשר לשמא נשרש וניתוסף ואם היה חושש למעשר צריך לעשר את תוספתו ליכא למיחש להכי דלא נשרש:
תוספות
מקצת עלין מגולין משום שבת נקט לה כך פי' בקונטרס ופריך כיון דכל העב מכוסה ואין מגולה אלא מקצת עלין דומה לספל שיש לו אוגנים וא"ת והא משמע בריש כל הכלים (שבת דף קבג.) דלרבנן דר"א בן תדאי דאית להו טלטול מן הצד שמיה טלטול פוגלא מלמטה למעלה אסור שהעב הוא למטה מ"ש מצנון שמקצת עלין מגולין דשרי ולא חשיב אפי' טלטול מן הצד אע"פ שהעב תחת העלין כולו מכוסה וי"ל דמ"מ קל להגביהו ולנערו מן העפר יותר מכשהוא מונח מלמטה למעלה וא"ת דמשמע הכא דניעור לא חשיב טלטול מן הצד מדשרינן מקנתה מגולה אפילו לרבנן וכמה משניות דשרו לנער כדתנן פרק במה טומנין (שבת מט.) נוער את הכסוי והן נופלות ומעות שעל גבי הכר מנער את הכר והן נופלות ואבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת וא"כ אמאי אסר רב בפרק כירה (שבת דף מג:) גבי מת המוטל בחמה להופכו ממיטה למיטה משום דטלטול מן הצד שמיה טלטול אע"ג דבמניח אסרינן בפרק נוטל (שבת דף קמב:) מטעם בסיס לדבר האסור מת בשבת הוי כמו שכח וכל דבר שדעתו ליטלו בשבת ולא להניחו בו כל השבת אכי' מניח חשיב כשוכח כי ההוא דנוער את הכסוי והן נופלות אע"פ שבמתכוין כיסה בדבר שאינו ניטל ואומר ר"י דשאני טלטול דמת שעיקר טלטול לצורך המת עצמו שהוא איסור ולא דמי לכל הני שעושה הטלטול לצורך היתר ולא לצורך איסור כמו לפת וצנון שאין צריך לטלטול עפר וכן גבי גיזי צמר ומעות ואבן א"צ לטלטולם להכי לא מייתי בפרק כירה (שבת דף מג:) גבי פלוגתא דרב ושמואל אלא ההיא דר' יהודה בן לקיש דדמיא ליה ולא מייתי עלה פלוגתא דר"א בן תדאי ורבנן והשתא אתי שפיר דלא תיקשי ההיא דרב אאמרי בי רב בפרק תולין (שבת דף קמא.) דמשמע דסברי דלא שמיה טלטול כי זה אינו נראה לומר דפליגי ואור"י אע"ג דקי"ל בעלמא דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול דבריש כל הכלים (שם דף קבג.) פסיק רב נחמן כר"א בן תדאי בההוא דמת הלכה כרב דאסר דקי"ל הלכה כרב באיסורי ומדמסיק עלה דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול פירוש ר' יהודה בן לקיש ורבנן והוה מצי למימר לא שמיה טלטול ולאוקמי פלוגתייהו בטלטול גמור ואין להאריך כאן:
לָא צְרִיכָא, דְּבָעֵי מָרָא וַחֲצִינָא.
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא במקרה מיוחד שחיבר את הספל חיבור מוצק כל כך דבעי מרא וחצינא [שיש צורך במעדר ואיזמל] כדי לעוקרו, וזו מלאכת חפירה ממש האסורה בשבת, וכיון שאי אפשר לעוקרו בשבת הרי ספל זה נחשב כקבוע וממעט.
רש"י
מרא פושייר:
חצינא דולדוייר"א:
“סוּלָּם הַמִּצְרִי – אֵינוֹ מְמַעֵט, וְהַצּוֹרִי – מְמַעֵט״. הֵיכִי דָּמֵי סוּלָּם הַמִּצְרִי? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁאֵין לוֹ אַרְבָּעָה חֲוָוקִים.
נאמר כי סולם המצרי שהוא קטן אינו ממעט וסולם הצורי שהוא גדול ממעט. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] סולם המצרי? אמרי דבי [אמרו חכמי בית מדרשו של] ר' ינאי: כל שאין לו ארבעה חווקים [שלבים].
רש"י
סולם המצרי הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו משם אינו ממעט:
חווקין אישקלוניי"ש:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: מַאי טַעְמָא דְּסוּלָּם הַמִּצְרִי דְּלָא מְמַעֵט? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לָךְ הָא דְּאָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא, אָמַר רַב הַמְנוּנָא, אָמַר רַב: מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ דָּבָר שֶׁנִּיטַּל בַּשַּׁבָּת, וְכָל דָּבָר שֶׁנִּיטָּל בַּשַּׁבָּת – אֵינוֹ מְמַעֵט.
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: מאי טעמא [מה הטעם] שסולם המצרי לא ממעט? אמר ליה [לו]: האם לא שמיע לך הא [שמעת דבר זה] שאמר רב אחא בר אדא, אמר רב המנונא אמר רב: משום דהוה ליה [שהריהו] דבר שניטל בשבת שאינו מוקצה, וכל דבר שניטל בשבת — אינו ממעט, שהרי איננו נעשה חלק מהכותל.
הָכִי, אֲפִילּוּ צוֹרִי נַמִי! הָתָם כּוֹבְדּוֹ קוֹבְעוֹ.
והקשה: אי הכי [אם כך] אפילו צורי נמי [גם כן] שהרי גם סולם גדול אינו מוקצה, ומותר לטלטלו בשבת! ותרצו: התם [שם] בסולם צורי כובדו קובעו, שאף שהוא מותר בטלטול, הרי משום כובדו אינו קל לטלטול, ועל כן הוא מיעוט של ממש.
רש"י
כובדו קובעו ומתוך שהוא כבד אין נוטלין אותו משם ולא משום איסור אלא משום שקשה ליטלו:
תוספות
אי הכי אכי' צורי נמי משמע הכא דכל סולמות ניטלין בשבת בין מצרי ובין צורי וחימה דבפ"ק דביצה (דף ט:) משמע דסולם של עלייה אסור לטלטל ולא שרי התם אלא סולם של שובך משום דשובכו מוכיח עליו ואפי' הטוי סולם של עלייה אסר התם ללישנא בתרא דבני ר' חייא ועוד דר' חייא גופיה דאסר התם משמע בשמעתין דשרי דס"ל סולמות של בבל צריכין קבע ודוחק להעמיד בסולם של שובך ואין נראה נמי להעמיד הך דשמעתין כרב חנן בר אמי דמפרש התם דברה"ר פליגי אבל ברה"י מותר דלית הלכתא הכי אלא כרב קי"ל דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור וכן פסק במגילת סתרים ואור"ת דהכא בסולמות של בית שדרך לטלטל מזוית לזוית ולא דמי לסולמות של עלייה שהם גדולים וחזו להטיח בהן גגו וכן סולמות של שובך וה"ר אברהם מפרש דהתם בי"ט שמוליך הסולם ברה"ר ורואין אותו ואומר להטיח גגו הוא צריך וכיון דאסור ברה"ר אסור בחדרי חדרים אבל בשבת דאין רגילות להוליכו ברה"ר לא גזור בחצר ולפי פירוש זה אסור לטלטל סולמות שלנו בי"ט:
אָמַר אַבַּיֵי: כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהִנִּיחַ סוּלָּם רָחָב אַרְבָּעָה מִכָּאן וְסוּלָּם רָחָב אַרְבָּעָה מִכָּאן, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – מְמַעֵט, שְׁלֹשָׁה – אֵינוֹ מְמַעֵט.
אמר אביי: כותל שבין שתי חצירות שהיה גבוה עשרה טפחים, והניח סמוך לכותל סולם רחב ארבעה טפחים מכאן מצד חצר זו וסולם רחב ארבעה מכאן מצד החצר האחרת. ואין בין זה לזה שלשה טפחים, ששני הסולמות משני עברי הכותל סמוכים זה לזה במרחק שלושה טפחים, אפילו אינם מכוונים — ממעט. נחשב כאילו היה שם פתח, שהסולם דינו כפתח לענין זה. אם היה המרחק שלשה טפחים או יותר — אינו ממעט.
רש"י
סולם רחב ד' מכאן בחצר זו וכן בזו ובהן עולין ויורדין מזו לזו:
ואין בין זה לזה ג' כלומר אפי' אינן מכוונין זה כנגד זה אבל אין מרוחקין זה מכנגד זה ג' הוו כמכוונין והוי פתח ואם רצו מערבין אחד אבל מרוחקין זה מכנגד זה ג' טפחים לאו פתח הוא:
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא הָוֵי כּוֹתֶל אַרְבָּעָה, אֲבָל הָוֵי כּוֹתֶל אַרְבָּעָה – אֲפִילּוּ מוּפְלָג טוּבָא נַמִי.
ולא אמרן [אמרנו] הגבלה זו אלא שלא הוי [היה] רוחב הכותל ארבעה טפחים, אבל הוי [היה] הכותל ארבעה טפחים — אפילו היה סולם מופלג (מרוחק) טובא [הרבה] מחבירו, נמי [גם כן] מתיר, שמתוך שהוא רחב ארבעה טפחים הריהו משמש כמעבר בין שני הסולמות, ושני הסולמות משמשים איפוא למעשה כפתח.
רש"י
ולא אמרן אלא בכותל צר שאין נוח להלך עליו:
אבל יש ברוחבו ד' אפילו מופלג טובא שהרי עולה לראשו ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם חבירו:
אָמַר רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי: בָּנָה אִיצְטַבָּא עַל גַּב אִיצְטַבָּא, אִם יֵשׁ בָּאִיצְטַבָּא הַתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה – מְמַעֵט. אִי נַמִי, אֵין בַּתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בָּעֶלְיוֹנָה אַרְבָּעָה, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה – מְמַעֵט.
אמר רב ביבי בר אביי: בנה איצטבא מעץ על גב איצטבא סמוך לכותל, אם יש באיצטבא התחתונה אורך ארבעה טפחים — ממעט את גובהו של הכותל מעשרה טפחים. אי נמי [או גם כן] אם אין בתחתונה אורך ארבעה טפחים, ואולם יש בעליונה ארבעה טפחים, ואין בין זה לזה שלשה טפחים — ממעט, שנחשבות שתי האצטבאות כאחת וכמיעוט לכותל.
רש"י
בנה איצטבא של עץ:
על גבי האיצטבא סמוך לכותל ויש אויר מפסיק בין זו לזו שהיה לעליונה רגלים:
אם יש בתחתונה אורך ד' ובה נתמעט גובהו של כותל מי':
ממעט דל עליונה מהכא:
אי נמי אין בה ד' ויש בעליונה ד' ואין בין זה לזה ג' חשבינן להו כחד ואע"פ שהמיעוט הזה קצר מלמטה הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה שפיר דמי אבל יש ביניהן שלשה תרי נינהו ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט:
תוספות
אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה ממעט פי' בקונט' אורך ארבעה ובה נתמעט גובהו של כותל מעשרה ומשמע דלא בעי ד' על ד' וכן פירש סולם ששליבותיו פורחות כעין סולמות שלנו אורך החווקים יכול להיות ארבעה אבל אין רחבים ארבעה שעושין כמין מקלות דקים ותימה דבסמוך בעינן שיגיע סולם עד ראש הכותל דבעי סולם י"ד אי ז' ומשהו ואין לומר דהתם בדלית ביה ד' דסתם סולם ברחב ד' איירי אלא היכא דקאמר כל שהוא כמו גבי זיז דמשום זיז לא בעי רוחב ד' וכן משמע דקאמר לקמן [עירובין דף עח.] סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע מהו חקק להשלים בכותל בכמה משמע דבעי רחב ארבעה ודוחק לומר דהא דבעינן שיגיע לראש הכותל ולא סגי במה שמיעטו איירי כשיש בין זה לזה ג' ושליבה התחתונה נמי גבוה מן הארץ שלשה דהוי מיעוט באויר ולא שמיה מיעוט ומפרש ר"י דהכא בעינן ארבעה על ארבעה שיהא ראוי לעמוד ולהתעכב עליו ולעלות על הכותל . ולהכי לא בעינן אלא שיתמעט הכותל מעשרה אבל לקמן בעי שיגיע עד ראש הכותל לא איירי ברחב ד' על ד' וסולם ששליבות פורחות לא כעין סולמות אלא כעין מדרגות שקורין גרד"ש ולא כעין מדרגות של אבנים שעושין כמין סטיו לפנים מסטיו אלא המדרגות בולטין זה על גב זה שיש חלל ואויר בין שליבה לשליבה וזהו ל' פורחות כמו נמצא כבש פורח על גבי אמה יסוד ואמה סובב דפרק קדשי קדשים (זבחים סב:) והשליבות רחבות ארבעה על ארבעה ולהכי ממעט ואיצטריך לאכמעינן באיצטבא ובסולם ששליבותיה פורחות דאי אשמעינן באיצטבא הוה אמינא דסולם שאין התחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה אפי' יש בין זה לזה שלשה ממעט דלא חשיב מיעוט באויר כיין דמאחורי הסולם מחובר הכל יחד דהוי כאיצטבא אחת ואי אשמעינן סולם הוה אמינא דאיצטבא אפי' אין בין זה לזה ג' הוי מיעוט באויר דאין האיצטבא התחתונה מבטלת האויר ולא חשיבא כסולם כל שהוא דחזי לעלייה ומבטל האויר שתחת הזיז ור"ת מפרש דהא דבעי שיגיע סולם על ראש הכותל היינו בסולם שאין קבוע ואין נראה לר"י דגבי לול הפתוח לעלייה מיבעיא לן לעיל אי צריך סולם קבוע או לאו משמע דבכל דוכתא בעינן סולם קבוע ועוד שאינו קבוע כיון דניטל בשבת אתי' מגיע עד ראש הכותל אין לו להועיל כמו חריץ שבין שתי חצירות דתנן לקמן אפי' מלא קש או תבן מערבין שנים ואין מערבין אחד לפי שאין קבוע שם ועתיד ליטלו:
וְאָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: סוּלָּם שֶׁשְּׁלִיבוֹתָיו פּוֹרְחוֹת, אִם יֵשׁ בַּשְׁלִיבָה הַתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה – מְמַעֵט, אִי נַמִי, אֵין בַּשְׁלִיבָה הַתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בַּשְׁלִיבָה הָעֶלְיוֹנָה אַרְבָּעָה, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה – מְמַעֵט.
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: סולם ששליבותיו פורחות, שהשלבים שבו אינם מחוברים ביניהם כדרך מדרגות אלא מנותקים זה מזה, אם יש בשליבה התחתונה ארבעה טפחים — ממעט בכותל. אי נמי [או גם כן] אם אין בשליבה התחתונה ארבעה טפחים ויש בשליבה העליונה ארבעה טפחים, ואין בין זה לזה שלשה טפחים — ממעט, שעל ידי דין לבוד נעשים שני השלבים כאחד.
רש"י
ששליבותיו פורחות שליבות חוקין שקלוני"ש בלע"ז מדרגות שלנו שקורין גרדי"ץ קרי ליה נמי סולם וסולם שאינו עשוי כעין מדריגה אלא כעין שליבות שלנו שיש אויר בין חווקיהן והיינו פורחות שפורחות זו על זו וזקפו אצל הכותל:
אם יש בשליבה התחתונה ארבעה ובה נתמעט הכותל מעשרה ממעט:
אי נמי כו' כדפרישית גבי איצטבא ושליבה תחתונה נמי כשאין מובדלת מן הקרקע שלשה קאמר:
וְאָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ:
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: