הָנֵי מִילֵּי – בְּעִיגּוּלָא, אֲבָל בְּרִיבּוּעָא בָּעֵינַן טְפֵי.

הני מילי בעיגולא [דברים אלה אמורים בעיגול] וביחס בין היקפו וקוטרו שאורכו ורוחבו ארבעה טפחים, אבל בריבועא בעינן טפי [בריבוע צריכים יותר]. שאם רוצים שיהא ריבוע שלם חסום, שאף עוביו בן ארבעה טפחים, ויכנס כולו בתוך העיגול, יש צורך בהיקף גדול יותר.

מִכְּדִי, כַּמָּה מְרוּבָּע יָתֵר עַל הָעִגּוּל – רְבִיעַ, בְּשִׁיתְּסַר סַגְיָא!

ושואלים: מכדי [הרי] כמה מרובע יתר על העגול — רביע, אם כן לכל היותר בשיתסר סגיא [בששה עשר טפחים די] ולא יותר!

הָנֵי מִילֵּי – עִיגּוּלָא דְּנָפֵיק מִגּוֹ רִיבּוּעָא, אֲבָל רִיבּוּעָא דְּנָפֵיק מִגּוֹ עִיגּוּלָא – בָּעֵינַן טְפֵי. מַאי טַעְמָא – מִשּׁוּם מוֹרְשָׁא דְּקַרְנָתָא.

ומשיבים: הני מילי בעיגולא דנפיק מגו ריבועא [דברים אלה אמורים בעיגול היוצא מתוך ריבוע], שהריבוע מקיף את העיגול. אבל ריבועא דנפיק מגו עיגולא, בעינן טפי [ריבוע היוצא מתוך עיגול, צריכים אנו יותר] וההבדל בין הריבוע והעיגול גדול אז יותר. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? משום מורשא דקרנתא [בליטתן של הקרנות]. שהרי המרחק מנקודת המרכז ועד לקצה זוית המרובע, גדול יותר מן המרחק עד לפאת המרובע.

מִכְּדִי, כָּל אַמְּתָא בְּרִיבּוּעַ אַמְּתָא וּתְרֵי חוּמְשֵׁי בַּאֲלַכְסוֹנָא, בְּשִׁיבְסַר נְכִי חוּמְשָׁא סַגְיָא!

ועדיין מקשים: מכדי [הרי] כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא [אמה בריבוע הריהי אמה ושתי חמישיות באלכסון], ואם נחשב כמה הוא אלכסונו של ריבוע בן ארבעה טפחים נמצא כי האלכסון הריהו חמישה טפחים ושלוש חמישיות, ואם נכפיל מדה זו פי שלוש לדעת את ההיקף, נמצא כי בשיבסר נכי חומשי סגיא [בשבעה עשר פחות חמישית מספיק] להקיף בעיגול ריבוע בן ארבעה טפחים.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כִּי דַּיָּינֵי דְּקֵיסָרִי, וְאָמְרִי לָהּ כְּרַבָּנַן דְּקֵיסָרִי, דְּאָמְרִי: עִיגּוּלָא מִגּוֹ רִיבּוּעָא – רִיבְעָא, רִיבּוּעָא מִגּוֹ עִיגּוּלָא – פַּלְגָּא.

ומשיבים: ר' יוחנן אמר כי [כשיטת] דייני קיסרי, ואמרי לה כרבנן דקיסרי דאמרי [ויש אומרים כשיטת חכמי קיסרי שאומרים]: עיגולא מגו ריבועא — ריבעא [עיגול מתוך ריבוע פחות ממנו ברבע], ריבועא מגו עיגולא — פלגא [ריבוע שמילא בתוך עיגול, ההבדל הוא מחצית] של הריבוע. ולפי זה עשה ר' יוחנן את חשבונו, ששני שליש מעשרים וארבעה שהוא היקף העיגול הם שש עשרה, שזהו היקפו של הריבוע, שהוא ארבע על ארבע.

“פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וכו׳״. אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, אֲבָל חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים – אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה נַמִי, אִם רָצוּ לְעָרֵב – מְעָרְבִין אֶחָד. מַאי טַעְמָא – בֵּיתָא כְּמַאן דְּמָלֵי דָּמֵי.

נאמר במשנה שאם היה החלון פחות מארבעה על ארבעה טפחים מערבין שנים ולא אחד, וכן הדין אם היה החלון למעלה מעשרה טפחים. אמר רב נחמן: לא שנו דין זה של חלון בתוך עשרה אלא בחלון שבין שתי חצירות, אבל אם היה חלון שבין שני בתים — אפילו למעלה מעשרה נמי [גם כן] אם רצו לערב — מערבין אחד. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ביתא כמאן דמלי דמי [הבית כאילו מלא נחשב], ולכן אין להבדיל בבית בין למטה מעשרה ולמעלה מעשרה.

אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: אֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים, וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת, וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי גַּגִּין, וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי חֲדָרִים – כּוּלָּן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה!

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן מהברייתא: אחד לי כלומר אחד הוא, חלון שבין שתי חצירות, ואחד לי חלון שבין שני בתים, ואחד לי חלון שבין שתי עליות, ואחד לי חלון שבין שני גגין, ואחד לי חלון שבין שני חדרים — כולן ארבעה על ארבעה בתוך עשרה, ובניגוד לשיטת רב נחמן!

תַּרְגּוּמָא אַחֲצֵירוֹת. וְהָא “אֶחָד לִי״ קָתָנֵי! תַּרְגּוּמָא אַאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה.

ומשיבים: תרגומא [הסבר דבר זה] שדין עשרה טפחים שהוזכר בברייתא זו דיבר רק על חצירות, ותוהים: והא [והרי] "אחד לי" קתני [שנה] משמע שכולם שוים בזה! אלא תרגומא [הסבר זאת] שכולם שוים לענין שצריך שיהא בחלון ארבעה על ארבעה טפחים, אבל לא הכל חייבים להיות בגובה עשרה.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא מֵרַב נַחְמָן: לוּל הַפָּתוּחַ מִן בַּיִת לָעֲלִיָּיה, צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ, אוֹ אֵין צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ?

בעא מיניה [שאל ממנו] ר' אבא מרב נחמן: לול (כעין חור או ארובה) הפתוח מן בית של אחד לעלייה של אחר, האם צריך סולם קבוע שיעמוד בתוך לול זה להתירו כדי שתחשבנה שתי הקומות כדירה אחת או אין צריך סולם קבוע להתירו?

כִּי אָמְרִינַן בֵּיתָא כְּמַאן דְּמָלֵי דָּמֵי – הָנֵי מִילֵּי מִן הַצַּד, אֲבָל בָּאֶמְצַע – לֹא. אוֹ דִּילְמָא לָא שְׁנָא?

וצדדי הבעיה: כי אמרינן ביתא כמאן דמליא דמי [כאשר אומרים אנו שהבית כמלא נחשב] הני מילי [דברים אלה אמורים] בחלון שהיה מן הצד, אבל באמצע — לא, ולכן אין אומרים שהלול סמוך לחלק המלא בבית, וצריך סולם קבוע כדי להתירו. או דילמא [שמא] לא שנא [שונה], וכיון שהבית נחשב כמלא, מגיע הלול עד העלייה ושתי הקומות הם כדירה אחת ואין צורך בסולם?

אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ צָרִיךְ. סָבוּר מִינָּהּ: סוּלָּם קָבוּעַ הוּא דְּאֵינוֹ צָרִיךְ, הָא סוּלָּם עֲרַאי – צָרִיךְ. אִיתְּמַר, אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מַנְיוּמִי, אָמַר רַב נַחְמָן: אֶחָד סוּלָּם קָבוּעַ וְאֶחָד סוּלָּם עֲרַאי – אֵינוֹ צָרִיךְ.

אמר ליה [לו]: אינו צריך. סבור מינה [סברו חכמים מתשובה זו] כי הכוונה: סולם קבוע הוא שאינו צריך, הא [הרי, אבל] סולם עראי — צריך. ואולם אתמר [נאמר] בענין זה, אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אחד סולם קבוע ואחד סולם ארעי — אינו צריך, שעצם העובדה שהפתח הוא בתוך הבית דיה כדי להתיר.

מתני׳ כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָה – מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

כותל שהיה בין שתי חצירות, גבוה עשרה ורוחב ארבעה טפחים — מערבין שנים עירוב לכל חצר לעצמה, ואין מערבין אחד.

הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ פֵּירוֹת – אֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּן.

היו בראשו של הכותל פירות — אלו בני חצר זו עולין מכאן ואוכלין מהם, ואלו בני החצר האחרת עולין מכאן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו את הפירות למטן מראש הכותל לחצירות.

נִפְרְצָה הַכּוֹתֶל, עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת – מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ – מְעָרְבִין אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּפֶּתַח. יוֹתֵר מִכָּאן – מְעָרְבִין אֶחָד, וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם.

נפרצה הכותל, אם היתה הפירצה עד עשר אמות — מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד, שהוא כפתח ככל פירצה פחות מעשר אמות. נפרץ יותר מכאן — מערבין אחד ואין מערבין שנים, שפירצה בגודל זה מבטלת את המחיצה ונעשו שתי החצירות כרשות אחת.

גמ׳ אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה מַאי? אָמַר רַב: אֲוִיר שְׁתֵּי רְשׁוּיּוֹת שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, לֹא יָזִיז בּוֹ אֲפִילּוּ מְלֹא נִימָא.

שאלו: אם כותל זה אין בו רוחב ארבעה טפחים מאי [מה יהא דינו]? אמר רב: במקרה זה אויר שתי רשויות שולטת בו, שכיון שאין הכותל רחב כדי להוות רשות לעצמה, נחשב ראש הכותל כשייך לשתי החצירות גם יחד וממילא אסור לשתיהן, ולא יזיז בו ואפילו בראשו אפילו כמלא נימה.