הֵיכָא דְּאִי בָּעֵי לְעַרוֹבֵי מֵאֶתְמוֹל מָצֵי מְעָרֵב – בַּטּוֹלֵי נַמִי מָצֵי מְבַטֵּל. אֲבָל הַאי, כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי לְעַרוּבֵי מֵאֶתְמוֹל – לָא מָצֵי מְעָרֵב – לָא מָצֵי מְבַטֵּל,

היכא דאי בעי לערובי [כרגיל במקום שאם היה אדם רוצה לערב] מאתמול מצי מערב [יכול היה לערב] — בטולי נמי מבטל [לבטל גם כן יכול לבטל], אבל האי [זה] היורש, כיון דאי בעי לערובי [שאם היה רוצה לערב] מאתמול — לא מצי מערב [היה יכול לערב], שהרי הרשות לא היתה שלו, על כן גם היום לא מצי מבטל [אינו יכול לבטל].

אוֹ דִּלְמָא: יוֹרֵשׁ כַּרְעֵיהּ דַּאֲבוּהּ הוּא?

או דלמא [שמא]: יורש כרעיה דאבוה [רגלו של אביו] הוא? כלומר, היורש נחשב כחלק מאביו, וכיון שירשו נעשה כממלא מקום אביו לכל דבר, ממילא אף יכול הוא לבטל כמו האב.

אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי אוֹמֵר מְבַטֵּל, וְהָנֵי דְבֵי שְׁמוּאֵל תָּנוּ: אֵין מְבַטֵּל. אֵיתִיבֵיהּ: זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁמּוּתָּר לְמִקְצָת שַׁבָּת – הוּתַּר לְכָל הַשַּׁבָּת, וְכָל שֶׁנֶּאֱסַר לְמִקְצָת שַׁבָּת – נֶאֱסַר לְכָל הַשַּׁבָּת, חוּץ מִמְּבַטֵּל רְשׁוּת.

אמר ליה [לו] רב נחמן: אני אומר יורש מבטל, והני דבי [ואותם חכמים מבית מדרשו] של שמואל תנו [שנו]: אין מבטל. איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן ממה ששנינו בברייתא: זה הכלל, כל שמותר למקצת שבת — הותר לכל השבת, וכל שנאסר למקצת שבת — נאסר לכל השבת, חוץ ממבטל רשות שיש לו היתר באמצע השבת.

״כֹּל שֶׁהוּתַּר לְמִקְצָת שַׁבָּת מוּתָּר לְכָל הַשַּׁבָּת״ – כְּגוֹן עֵירֵב דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וְנִסְתַּם הַפֶּתַח, עֵירֵב דֶּרֶךְ חַלּוֹן וְנִסְתַּם חַלּוֹן.

ומפרטים: כל שהותר למקצת שבת, מותר לכל השבת — כגון עירב בין שתי חצירות סמוכות דרך הפתח שביניהן, ונסתם הפתח בשבת. או עירב דרך חלון, ונסתם חלון. מכיון שהותר לטלטל מחצר לחצר מתחילת השבת, הותר לכל השבת.

״זֶה הַכְּלָל״ – לְאַתּוֹיֵי מָבוֹי שֶׁנִּיטְּלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו.

זה הכלל, שבא להוסיף על פרט זה — לאתויי [להביא] אף מקרה של מבוי שניטלו קורותיו או לחייו ביום השבת, שמותר להשתמש בו, כיון שהיה מותר עם כניסת השבת.

״כֹּל שֶׁנֶּאֱסַר לְמִקְצָת שַׁבָּת – נֶאֱסַר לְכָל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ״ – כְּגוֹן שְׁנֵי בָתִּים בִּשְׁנֵי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִקִּיפוּם גּוֹיִם מְחִיצָּה בַּשַּׁבָּת.

וכן בהמשך הדברים: כל שנאסר למקצת שבת, נאסר לכל השבת כולה — כגון שהיו שני בתים בשני צידי רשות הרבים, והקיפום גוים מחיצה בשבת. שאף שמחיצה זו נחשבת מחיצה לעניני רשויות, אין האחד יכול לבטל את רשותו לאחר כדי שיוכל להשתמש בה, כיון שלא היו יכולים להתירה מאתמול על ידי עירוב.

״זֶה הַכְּלָל״ לְאַתּוֹיֵי מַאי? לְאַתּוֹיֵי מֵת גוֹי בַּשַּׁבָּת.

זה הכלל — לאתויי מאי [להביא מה]? מקרים נוספים כגון זה: לאתויי [להביא] מקרה שמת גוי שהיה דר בחצר בשבת, ואותו גוי לא השכיר לישראל רשותו לצורך עירוב, והיתה החצר אסורה בטלטול. וכיון שנאסר לערב מבעוד יום, אף שהגוי האוסר מת בשבת, שוב אין היתר בשבת זו לאיסורה של החצר.

וְקָתָנֵי ״חוּץ מִמְּבַטֵּל רְשׁוּת״, אִיהוּ – אִין, יוֹרֵשׁ – לָא!

וקתני [ושנינו]: חוץ ממבטל רשות, שמבטל אף בתוך השבת, אף על פי שלא עירב מאתמול. ונדייק: איהו [הוא עצמו] המבטל — אין [כן] יכול לבטל אף בשבת, ואילו יורש — לא. היפך דברי רב נחמן!

אֵימָא חוּץ מִתּוֹרַת בִּיטּוּל רְשׁוּת.

והשיב רב נחמן: אימא [אמור, הבן] חוץ מתורת ביטול רשות, שהכוונה בברייתא אינה לאדם מסויים המבטל רשות, אלא לדין ביטול רשות בכללו, ואף היורש בכלל היכולים לבטל.

אֵיתִיבֵיהּ: אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק, מִבְּעוֹד יוֹם – אוֹסֵר, מִשֶׁחֲשֵׁיכָה – אֵינוֹ אוֹסֵר.

איתיביה [הקשה לו] ממקור אחר, ששנינו: אחד מבני חצר שמת, והניח רשותו להשתמש בביתו לאחד מן השוק, כלומר, לאדם אחר שאינו מדרי החצר. אם מת מבעוד יום — אוסר, שאנו אומרים שהאיש מן החוץ קבל חלקו ברשות עוד לפני כניסת השבת והיה חייב לערב עם האחרים, וכיון שלא עירב עם בני החצר שוב הרי זו דירה שאינה מעורבת ואוסרת את כל החצר. אם מת הנותן משחשיכה — אינו אוסר שכיון שהותרה למקצת שבת — הותרה לכולה.

וְאֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר, מִבְּעוֹד יוֹם – אֵינוֹ אוֹסֵר, מִשֶׁחֲשֵׁיכָה – אוֹסֵר.

וכן אחד מן השוק שהיתה לו דירה בחצר זו שמת והניח רשותו לאחד מבני החצר הדר שם. ואותו אדם, רגיל לערב עם חבריו. אם מת הנותן מבעוד יום — אינו אוסר, שהרי בשעה שעירב דייר החצר את עירובו הרגיל, עירב גם בשביל דירתו החדשה. ואולם אם מת הנותן משחשיכה, ולא עירב — אוסר, שהרי היתה הדירה אסורה עם תחילת השבת, ואין עוד היתר לחצר בשבת זו.

אַמַּאי אוֹסֵר? נִיבְטִיל! מַאי ״אוֹסֵר״ נַמִי דְּקָתָנֵי – עַד שֶׁיְּבַטֵּל.

ושאל רבא: לשיטת רב נחמן אמאי [מדוע] אוסר? ניבטיל [שיבטל] רשותו לשאר בני החצר, שהרי לשיטת רב נחמן יורש יכול לבטל רשותו! והשיב רב נחמן: מאי [מה משמעות] "אוסר" נמי דקתני [גם כן ששנינו] — אוסר עד שיבטל, שאין תקנה על ידי עירוב, אבל על ידי ביטול יש לו אפשרות לתקן.

תָּא שְׁמַע: יִשְׂרָאֵל וְגֵר שְׁרוּיִין בִּמְגוּרָה אַחַת, וּמֵת גֵּר מִבְּעוֹד יוֹם,

תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת לדבר, שכן שנינו: ישראל וגר שרויין (דרים) במגורה (במקום העשוי למגורים. ר"ח) אחת, שיש שם חדרים אחדים. ומת גר מבעוד יום, ולא היו לו בנים לגר זה, וכיון שכך אין לו יורשים אחרים, וכל הקודם זוכה בנכסיו