חזור
עירובין
דף סג:וּכְתִיב: ״נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ״.
"נון בנו יהושע בנו" (דברי הימים א, ז, כז) ואין לרשימה זו המשך, ומזה משמע שלא היו בנים ליהושע.
רש"י
מותיב משיב דבר מורה הלכה:
לשאול למיתה:
כלאם ראויים הם לכך דהוי ליה כמורה הלכה:
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא: לֹא נֶעֱנָשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּיטֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל לַיְלָה אַחַת מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה,
ופליגא [וחלוקה מסורת זו] על דבריו של ר' אבא בר פפא, שאמר ר' אבא בר פפא: לא נענש יהושע שימות בלא בנים אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחד מפריה ורביה, ומדה כנגד מדה נענש שלא יהיו לו בנים,
רש"י
וכתיב נון בנו יהושע בנו ובתר יהושע לא חשיב בן:
שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וגו׳״ וּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר (לוֹ) כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה׳ עַתָּה בָאתִי וגו׳״.
ש נאמר "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו'", וכתיב [ונאמר]: "ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו' "(יהושע ה, יג—יד), משמע שבא המלאך לתבוע דבר מה מיהושע ולהוכיחו.
רש"י
לא נענש יהושע להיות ערירי אלא שביטל כו':
אָמַר לוֹ: אֶמֶשׁ בִּיטַּלְתֶּם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְעַכְשָׁיו בִּיטַּלְתֶּם תַּלְמוּד תּוֹרָה. עַל אֵיזֶה מֵהֶן בָּאתָ? אָמַר לוֹ: עַתָּה בָּאתִי.
אמר לו המלאך: אמש בשל עיסוקכם בפעולות המלחמה ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם בלילה תלמוד תורה. שאל אותו יהושע על איזה חטא מהם באת במיוחד להוכיחני? אמר לו: "עתה באתי" כלומר, ממה שלא באתי אמש אלא עתה מובן שעוון זה של ביטול תורה חמור יותר.
רש"י
ויהי בהיות יהושע וגו' מדכתיב וחרבו שלופה בידו מכלל דלפורענות בא ועתה באתי דקאמר ליה הכי קא"ל על עבירה של עכשיו באתי ומדאיצטריך למימר על של עכשיו מכלל דאכתי הוה אחריתי ומאי היא הכי קאמר ליה אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים בערב ביטלתם התמיד ועכשיו שחשיכה אתם מבטלים תלמוד תורה לפי שהיו עסוקים במלחמה ביום לא היה להן עת לעסוק בתורה אלא בלילה והדבר מוכיח שעל עסקי תלמוד תורה הוכיחו מדכתיב קרא אחרינא במלחמה של עי שהיתה אחריה וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ואמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה:
מִיָּד ״וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁהָלַךְ בְּעוֹמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה.
מיד עשה יהושע תיקון לדבר והחליט שיש להוסיף בלימוד התורה, כאמור: "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" (יהושע ח, יג), ואמר ר' יוחנן: מלמד שהלך כל הלילה בעומקה של הלכה, ועל ידי כך כיפר על חטא ביטול תורה.
תוספות
מיד וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק גרסינן וגרסינן נמי מלמד שהלך בעומקה של הלכה כו' ובמלחמת עי כתיב בפרשה אחרונה וילן אבל התם כתיב בתוך העם והא דקאמר מיד לאו לאלתר הוה אלא כשהופנה הלך בעומקה של הלכה אבל לבתר מעשה דמלאך טובא הוה:
וּגְמִירִי: דְּכָל זְמַן שֶׁאָרוֹן וּשְׁכִינָה שְׁרוּיִין שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן – אֲסוּרִין בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
ואולם גמירי [למודים מן המסורת] שכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן — אסורין כל העם בתשמיש המטה, ומשום שהיו עסוקים במלחמה לא החזירו את הארון למקומו במשכן. ויהושע שלא דאג לכך, גרם לעם להיבטל מפריה ורביה, ועל דבר זה נענש.
תוספות
כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה תימה לר"י דגבי עובדא של אוריה החתי היה ארון שלא במקומו דכתיב (הנה) הארון וישראל [ויהודה] (חונים) [יושבים] בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים ואני [וגו'] (אשכב) [ולשכב] עם אשתי דמשמע שהיו אחרים מותרים בתשה"מ אלא שאוריה החתי היה מחמיר על עצמו לפי שהיו ישראל בצרה דהא קאמר ליה דוד (לך) רד לביתך ועוד קאמרינן בפרק חלק (סנהדרין דף קז.) גבי דוד שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה זו כו' משמע בלילה היה מותר ואומר ר"י דשני ארונות היו אחד שבו שברי הלוחות מונחים ואותו היו מוליכין במלחמות כדתניא בספרי וארון ברית ה' נוסע לפניהם יומם זה שיוצא עמהם במחנה והוא ארון עץ שעשה משה בעלותו לסיני כדכתיב בלוחות אחרונות במשנה תורה ועשית לך ארון עץ ותחלה שם בו גם לוחות אחרונות כדכתיב ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי עד שנעשה ארון של זהב שעשה בצלאל ואז נתנו בו לוחות אחרונות כדכתיב ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך וכן עשה כדכתיב בויקהל ובההוא איירי הכא שהיו נאסרין בתשמיש המטה כשלא היה במקומו ואותו לא היו רגילין להוליך במלחמה כדכתיב בשילה מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה כי לא היתה כזאת מתמול שלשום שלא היו רגילין להוליכו ואז כשהוליכוהו לקו וגלה כדמפרש רש"י התם ומה שהיה עמהן במלחמת יהושע ע"פ הדיבור היה עושה הכל והא דדרשינן בפ"ק דב"ב (דף יד.) אין בארון רק כו' מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון היינו ארון שעשה בצלאל כדמשמע התם זה היה בבית עולמים דבשלמה כתיב האי קרא ואפילו למאן דדריש מאשר שברת ושמתם בארון היינו בבנין הבית שהיתה מונחת עדי עד ובירושלמי איכא פלוגתא בפרק משוח מלחמה דיש מי שאומרים ארון אחד היה [וקאמר התם קרא מסייע ליה לרבי יהודה פירוש שאומר ששני ארונות היו הארון וישראל יושבים בסוכות והלא ארון בציון היה מאי עבדין ליה רבנן שאומרים ארון אחד היה] אלא שהיה בקירוי . עד שלא נבנה בית הבחירה פירוש דבסוכות דקאמרינן לא שהיה עמהם במלחמה אלא כלומר שהיה בקירוי של חול שאינו בית המקדש אע"פ שבכך לא היו נאסרין בתשמיש המטה וגם אוריה עצמו היה נשוי בת שבע אם כן לא היה מחמיר על עצמו לפרוש מן האשה בשביל שאינו במקדש מ"מ כיון דאיכא תרתי לריעותא דישראל היו במלחמה יושבין בסוכות וגם ארון אינו במקדש היה רוצה להחמיר על עצמו ואי הוה גריס בירושלמי שהיה שלא בקירוי פירוש אלא בתוך היריעה ניחא טפי דלישנא דקירוי לא משמע שיהא חול:
אֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין, דַּאֲמַר לֵיהּ: עַתָּה בָּאתִי.
ומוסיפים עוד הנלמד מענין זה, אמר ר' שמואל בר איניא משמיה [משמו] של רב: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שהרי אמר ליה [לו] המלאך: "עתה באתי", כלומר על העוון האחרון, משמע שביטול תורה הוא חמור יותר מביטול התמידים.
רש"י
וגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן כו' ואותו לילה שהוכיחם המלאך היו מבטלים ת"ת בשביל שהיו אורבין על העיר ולא החזירו בערב את ארון למקומו בגלגל והוא הלילה שביטלו מפריה ורביה:
אָמַר רַב בְּרוּנָא אָמַר רַב: כָּל הַיָּשֵׁן בְּקִילְעָא שֶׁאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שְׁרוּיִין בָּהּ – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנוּגֶיהָ״.
בענין ביטול פריה ורביה מובא עוד ש אמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא [בחדר] שאיש ואשתו שרויין בה, ועל ידי כך מבטלם מלהתיחד — עליו הכתוב אומר "נשי עמי תגרשון מבית תענגיה" (מיכה ב, ט), ועונשו נאמר להלן באותו פרק.
וְאָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ בְּאִשְׁתּוֹ נִדָּה.
ואמר רב יוסף: דבר זה נאמר לא רק כאשר האשה טהורה ומותרת לבעלה, אלא אפילו באשתו נדה נוח להם שיהו שניהם ביחד.
רש"י
בקילעא בחדר:
נשי עמו תגרשון שבושין הן ממנו:
רָבָא אָמַר: אִם אִשְׁתּוֹ נִדָּה הִיא – תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְלֹא הִיא, דְּעַד הָאִידָּנָא מַאן נָטְרֵיהּ.
רבא אמר: אם אשתו נדה היא — תבא עליו ברכה, שהריהו שומר את בני הזוג מאפשרות של חטא. ודוחים: ולא היא, ואין נימוק זה תופס, דעד האידנא, מאן נטריה [שעד עכשיו, מי שמר אותו]? ואין אנו חוששים לענין זה. וכיון שיש בכך צער לבני הזוג, יש להיזהר שלא לעשות כן.
הַהוּא מְבוֹאָה דַּהֲוָה דָּיֵיר בָּהּ לַחְמָן בַּר רִיסְתַּק, אֲמַרוּ לֵיהּ: אוֹגַר לָן רְשׁוּתָךְ. לָא אוֹגַר לְהוּ.
ומעתה חוזרים אנו לענין ההלכה בנושא שכירת רשות. מסופר, ההוא מבואה דהוה דייר בה [מבוי אחד שהיה גר בו] הגוי לחמן בר ריסתק. אמרו ליה [לו]: אוגר לן [השכר לנו] רשותך, כדי שלא תאסור רשותך את הטלטול בחצר, לא אוגר להו [השכיר להם] ולא יכלו לטלטל במבוי בשבת.
תוספות
לחמן בר ריסתק ר"ח גריס המן:
אָתוּ אֲמַרוּ לֵיהּ לְאַבַּיֵי; אֲמַר לְהוּ: זִילוּ בַּטִּילוּ רְשׁוּתַיְיכוּ לְגַבֵּי חַד, הֲוָה לֵיהּ יָחִיד בִּמְקוֹם גּוֹי, וְיָחִיד בִּמְקוֹם גּוֹי לֹא אָסַר.
אתו [באו] אמרו ליה [לו] לאביי ושאלוהו מה לעשות. אמר להו [להם]: זילו בטילו רשותייכו לגבי חד [לכו בטלו כולכם רשות שימושכם במבוי אצל אדם אחד] שיהא מותר לו לטלטל בו, ועל ידי כך הוה ליה [הריהו] יחיד במקום גוי, וכבר נפסקה הלכה שיחיד במקום גוי לא אסר, ואז יוכל לפחות היחיד להשתמש במבוי.
רש"י
לחמן בר ריסתק כך שמו:
תוספות
בטילו רשותייכו לגבי חד מינייכו פירש בקונטרס אע"ג דאינהו אסירי להוציא מחצרותיהן למבוי כדתנן נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין אהני להו מיהו לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו וכלים ששבתו בבית היחיד שבטלו רשותם אצלו דאי לאו הכי הוו אסירי לטלטולי ביה כדאמרינן במסכת שבת פרק ר"א אומר אם לא הביא (דף קל:) דמבוי שלא נשתתפו בו עירובי חצירות עם הבתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות לא עירבו חצירות עם הבתים מותר לטלטל בכולו דכשעירבו חצירות עם הבתים שכיחי מאני דבתים בחצר וגזרינן דלמא אתי לאפוקינהו מחצר למבוי לפיכך אסור לטלטל במבוי אלא בד' אמות אבל בשלא עירבו דלא שכיחי מאני דבתים בחצר ליכא למיגזר דאי משום דלמא אתי לטלטולי כלים ששבתו בחצר למבוי רב לטעמיה דאמר לקמן (עירובין דף צא.) הלכה כר"ש דאמר חצר וקרפף ומבוי רשות אחת הן והוא שלא עירבו כדפירש התם בקונטרס וקשיא לר"י דמסתמא הני דשמעתין היו מערבין חצירות עם הבתים ורשות המבוי לבדו היו מבטלין דאי לא היו מערבין א"כ היו מפסידין כל החצירות שלא היו יכולין להוציא להן מן הבתים וטוב היה להם שיהו מותרין בחצירות ויאסרו כולם במבוי ממה שהיו כולן אסורין בחצירות ובמבוי בשביל האחד שהיה מותר וכיון שהיו מערבין בחצירות א"כ לא יתכן מה שפירש בקונטרס דאהני ביטול זה לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו וכלים ששבתו בבית היחיד דהא כיון דעירבו חצירות עם הבתים אין מטלטלין בו אלא בד' ועוד דקי"ל כוותיה דר"י דאמר לקמן (שם) הלכה כר"ש דאמר קרפף וחצר רשות אחת הן בין עירבו בין לא עירבו ולא קי"ל כההיא דרב דשבת וא"כ מתחילה נמי היה מותר לטלטל בכולו ומיהו לגבי בית היחיד ודאי מהני ביטול ואפי' לשתף בתי האחרים מהני לענין שהיחיד שביטלו רשותן אצלו יכול להוציא כלי בתיהן למבוי שהעירוב עושה אותן כבית אחד וגם אם החצירות פתוחות זו לזו ועירבו יכול היחיד להוציא מכל הבתים והחצירות למבוי שנעשין הכל אחד על ידי עירוב ומכל מקום יחיד במקום נכרי לא חשיב ע"י עירוב שאם כן לא היה צריך לעולם לשכור ואין לומר כיון שעל ידי ביטול משתרי לא היה צריך לשכור עוד כי ודאי יצטרכו שהביטול אינו מתיר אלא ליחיד אבל השאר אסורין שאם יוציאו הרי הן מחזיקין ברשותן שיש להם במבוי קודם הביטול ובטל הביטול בכך והוו להו מרובין במקום נכרי ואם תאמר כיון שכל החצירות נעשות אחת גם בתיהם כמו כן נעשין אחד על ידי עירוב כשיבטלו המבוי לאחד למה יהיו הם אסורין וכי אם שנים דרים בבית אחד ובטלו בני החצר רשותן לאחד מהשנים וכי לבדו יהא מותר להוציא מן הבית לחצר וחבירו הדר עמו יהא אסור ולא יועיל הביטול לו זה אינו קשיא כלום כי אם נרצה נוכל לומר אין הכי נמי מיהו לא צריכין למימר הכי כי אפי' אם נאמר שא"א שיהא זה אסור וזה מותר אלא לשניהם מועיל הביטול בשוה אע"פ שלא ביטלו אלא לאחד יש ליתן טעם גדול בדבר כי שנים בבית אחד כאיש אחד דמו וגם לענין להיות יחיד במקום נכרי אבל ע"י עירוב אין נעשין יחיד במקום נכרי וה"ה לענין ביטול לומר שכמו שיועיל הביטול לאותן שביטלו יועיל לו לחביריו שלא יחשבו כאיש אחד ועוד דאי אפשר לומר כאן להתיר לכולן מכח שהביטול יוע"ל לכולן כשנים הדרים בבית אחד שא"כ אין כאן ביטול כלל שכמו שמתחילה היתה רשות לכולן ה"נ תהא עתה לכולן והרי הם כבתחילה מרובין במקום נכרים ועוד דבהדיא אמר דצריך לבטל לכל אחד מאותן שעירבו למאן דאית ליה לעיל בעין רעה מבטל ואידך נמי מודה שאם פירש בהדיא שאינו מבטל רק לאחד שלא ביטל לאחרים אע"פ שעירבו עם זה שביטל לו וא"ת כיון שעל ידי עירוב שהניחו כל החצירות יחד היה מתיר לכולן הא דפריך רבא א"כ ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי ומשני דמערבי מעיקרא נמי דווקא ע"י עירוב היה מתיר כדי לעשות תקנה לכולן שהיחיד היה מוציא כלי בתיהן למבוי כדפרישית וי"ל דרבא סבר שבא להתיר כלים ששבתו בבית היחיד בלא עירוב החצירות ולא היה יודע שפתוחות זו לזו ולפי מה שהיה סבור שלא היו פתוחות זו לזו מה שהיה מקשה ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי בשיתוף מיירי דקרי ליה עירוב:
אֲמַרוּ לֵיהּ: מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא דְּלָא שְׁכִיחַ דְּדָיְירִי – וְהָכָא הָא קָדָיְירִי!
אמרו ליה [לו]: מידי הוא טעמא [והלא הטעם הוא] אלא ביחיד במקום גוי, שלא שכיח (מצוי) דדירי [שדרים עמו], והכא הא קדיירי [וכאן הרי דרים הם], שהרי בפועל דרים רבים במבוי זה ומצוי שיגורו עם הגוי, ובאופן כזה לא התירו!
רש"י
בטילו רשותייכו דמבוי לגבי חד מינייכו ואף על גב דאינהו אסורים להוציא מחצרותיהם למבוי כדתנן נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין אהני ליה מיהא לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו וכלים ששבתו בבית היחיד שבטלו רשותן אצלו דאי לאו הכי אסירי לטלטולי ביה כדאמרינן במס' שבת בפרק ר"א אומר אם לא הביא כלי (דף קל:):
אֲמַר לְהוּ: כָּל בִּטּוּלֵי רְשׁוּתַיְיהוּ גַּבֵּי חַד – מִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא הִיא, וּמִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא לָא גְּזַרוּ בָּהּ רַבָּנַן.
אמר להו [להם] אביי: כל בטולי רשותייהו גבי חד, מילתא דלא שכיחא היא [ביטול רשותם של רבים אצל אדם אחד, דבר שאינו שכיח הוא], וכלל הוא: מילתא דלא שכיחא [דבר שאינו שכיח], לא גזרו בה רבנן [חכמים], ובשעת דחק זו אפשר להשתמש בהיתר זה.
אֲזַל רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אֲמַרָהּ לִשְׁמַעֲתָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ:
אזל [הלך] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמרה לשמעתא קמיה [להלכה זו לפני] רבא, אמר ליה [לו] רבא: