אָמַר מָר: חֲצֵירוֹ שֶׁל גּוֹי הֲרֵי הוּא כְּדִיר שֶׁל בְּהֵמָה. וְהָא אֲנַן תְּנַן: הַדָּר עִם הַנָכְרִי בֶּחָצֵר הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו! –

אמר מר [החכם]: חצירו של גוי הרי הוא כדיר של בהמה משמע שאין דירתו נחשבת דירה כלל. והא אנן תנן [והרי אנו שנינו]: הדר עם הגוי בחצר הרי זה אוסר עליו משמע שדירת הגוי נחשבת כדירה!

לָא קַשְׁיָא; הָא – דְּאִיתֵיהּ, הָא – דְּלֵיתֵיהּ.

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] — דאיתיה [כשישנו] הגוי במקום, אוסר. הא [זה] — דליתיה [כשאינו נמצא במקום], אינו אוסר.

וּמַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר דִּירָה בְּלֹא בְּעָלִים שְׁמָהּ דִּירָה – אֲפִילּוּ גוֹי נַמִי נִיתְסַר. וְאִי קָסָבַר: דִּירָה בְּלֹא בְּעָלִים לֹא שְׁמָהּ דִּירָה – אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נַמִי לֹא נִיתְסַר!

ושואלים: ומאי קסבר [ומה בעצם הוא סבור], אי קסבר [אם הוא סבור] שדירה בלא בעלים שמה דירה, ואוסרת היא אף אם אין בעליה כעת בתוכה, אם כן לפי עקרון זה אפילו היה שם גוי, נמי ניתסר [גם כן יאסור]. ואי קסבר [ואם הוא סבור] שדירה בלא בעלים לא שמה דירה, אפילו ישראל שני שיצא מביתו נמי [גם כן] לא ניתסר [יאסור]!

לְעוֹלָם קָסָבַר: דִּירָה בְּלֹא בְּעָלִים – לֹא שְׁמָהּ דִּירָה. וְיִשְׂרָאֵל, דְּכִי אִיתֵיהּ – אָסַר, כִּי לֵיתֵיהּ – גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

ומשיבים: לעולם תאמר קסבר [סבור הוא] שדירה בלא בעלים — לא שמה דירה. ואולם ישראל, דכי איתיה אסר [שכאשר מצוי הוא בדירה, אוסר] על הדר עמו ומצריכו עירוב. לכן גם כי ליתיה [כאשר איננו] — גזרו ביה רבנן [בו חכמים] שתאסור דירתו כאילו היה מצוי במקום.

גּוֹי דְּכִי אִיתֵיהּ – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו; כִּי אִיתֵיהּ – אָסַר, כִּי לֵיתֵיהּ – לֹא אָסַר.

ואולם גוי, גם דכי איתיה [שכאשר מצוי הוא בדירתו] אינו אוסר מעיקר הדין אלא משום גזירה שמא ילמד ממעשיו, על כן לא הוסיפו בו גזירה יתרה. ולכן כי איתיה [כאשר נמצא] — אסר [אוסר], כי ליתיה [כאשר איננו] — לא אסר [אוסר].

וְכִי לֵיתֵיהּ לֹא אָסַר?! וְהָתְנַן: הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לוֹ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר!

ושואלים: וכי ליתיה, לא אסר [וכאשר איננו, אינו אוסר]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: המניח את ביתו והלך לו לשבות בעיר אחרת, אחד גוי ואחד ישראל — אוסר על השכנים שבחצר אם לא עירב, אלו דברי ר' מאיר. הרי שר' מאיר סבור שגוי, גם אם אינו מצוי בביתו, בכל זאת אוסר!

הָתָם דְּאָתֵי בְּיוֹמֵיהּ.

ומשיבים: התם דאתי ביומיה [שם מדובר שיבוא, יחזור ביומו, בשבת]. ומתוך שכשיחזור יאסור, לכן גזרו אף לפני שחזר. אבל כשיצא מביתו ואיננו עתיד לחזור עד לאחר השבת — שוב אינו אוסר כשאינו בו.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְרַב הוּנָא אָמַר: מִנְהָג כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נָהֲגוּ הָעָם כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' אליעזר בן יעקב. ורב הונא אמר: אין זו הלכה פסוקה שמלמדים אותה לרבים, אלא מנהג כר' אליעזר בן יעקב וכך פוסקים למעשה לשואל. ור' יוחנן אמר: נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב, שאין פוסקים כן אף לשואל הלכה, אבל המקל בכך, אין מוחים בו.

אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: קַיְימָא לָן, מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קַב וְנָקִי, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף רבו: קיימא לן [מוחזק בידינו] שמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר מעטה אבל ברורה ושלמה בתכלית, שהלכה כמותו בכל מקום, ויתר על כן לעניננו אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' אליעזר בן יעקב, ואם כן אין כל ספק בכך,

מַהוּ לְאוֹרוּיֵי בִּמְקוֹם רַבּוֹ?

מהו הדין, האם מותר לתלמיד לאורויי [להורות] הלכה במקום רבו, ושמא דבר כזה הידוע ופשוט לכל אינו בגדר הוראה שאסורה לתלמיד במקום רבו?

אָמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ בֵּיעֲתָא בְּכוּתְּחָא בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא כָּל שְׁנֵי דְּרַב הוּנָא, וְלָא אוֹרֵי.

אמר ליה [לו]: אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה [בישול ביצה בכותח המכיל חלב אם מותר שאלו ממנו] מרב חסדא כל שני [שנות חייו] של רב הונא, ולא אורי [הורה] שהיה תלמידו, ואסור לתלמיד להורות במקום רבו.

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא לְאַבַּיֵי: כְּגוֹן מְגִלַּת תַּעֲנִית, דִּכְתִיבָא וּמַנְחָא, מַהוּ לְאוֹרוּיֵי בְּאַתְרֵיהּ דְּרַבֵּיהּ? אָמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ בֵּיעֲתָא בְּכוּתְּחָא בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא כָּל שְׁנֵי דְּרַב הוּנָא וְלָא אוֹרֵי.

אמר ליה [לו] ר' יעקב בר אבא לאביי: כגון מגלת תענית דכתיבא ומנחא [שהיא כתובה ומונחת] ונמנים בה במפורש הימים שיש להתענות בהם ושאסור להתענות בהם. מהו לאורויי באתריה דרביה [להורות דבר זה במקום רבו]? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב יוסף: אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה [ביצה בכותח שאלו ממנו] מרב חסדא כל שני [שנות חייו] של רב הונא ולא אורי [הורה].

רַב חִסְדָּא אוֹרֵי בְּכַפְרִי בִּשְׁנֵי דְּרַב הוּנָא.

מסופר כי אף על פי כן רב חסדא אורי בכפרי בשני [הורה בעיירה כפרי בשנותיו] של רב הונא, כי לא היה הדבר במקום רבו ממש.