אֲבָל חוּט הַמִּשְׁקוֹלֶת יוֹרֵד כֶּנֶגְדּוֹ – מוֹדְדוֹ מְדִידָה יָפָה.

אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו, שהיה קיר הגיא תלול מאוד — מודדו מדידה יפה בתחתיתו ואינו מחשיב כלל במידתו את גובה הקיר.

וְכַמָּה עוֹמְקוֹ שֶׁל גַּיְא? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַלְפַּיִם.

ושאלו: וכמה עומקו של גיא שמבליעים אותו במידה, אם אינו רחב חמישים אמה? אמר רב יוסף: עד אלפים אמה, ואם היה יתר על כן יש למדוד את המדרון.

אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: עָמוֹק מֵאָה וְרוֹחַב חֲמִשִּׁים מַבְלִיעוֹ, וְאִם לָאו – אֵין מַבְלִיעוֹ. הוּא דְּאָמַר כַּאֲחֵרִים; דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ עָמוֹק אַלְפַּיִם וְרוֹחַב חֲמִשִּׁים מַבְלִיעוֹ.

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו בברייתא: היה הגיא עמוק מאה ורוחב חמשים — מבליעו במדידה. ואם לאו — אין מבליעו, וכיצד אמר רב עד אלפים? ומשיבים: הוא רב יוסף שאמר את דבריו כשיטת אחרים, דתניא [שהרי שנינו בברייתא], אחרים אומרים: אפילו היה הגיא עמוק אלפים ורוחב חמשים מבליעו. דיון זה נמסר גם בנוסח שונה.

אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ יָתֵר מֵאַלְפַּיִם. כְּמַאן? דְּלֹא כְּתַנָּא קַמָּא וְלֹא כַּאֲחֵרִים!

איכא דאמרי [יש אומרים] לשון אחרת, אמר רב יוסף: עומק הגיא אין לו שיעור אפילו יתר מאלפים. ותוהים: כמאן [כשיטת מי]? הרי זה שלא כדעת התנא קמא הוא ולא כשיטת אחרים!

הָתָם – שֶׁאֵין חוּט הַמִּשְׁקוֹלֶת יוֹרֵד כֶּנֶגְדּוֹ, הָכָא – בְּחוּט הַמִּשְׁקוֹלֶת יוֹרֵד כֶּנֶגְדּוֹ.

ומשיבים: התם [שם שנחלקו בעומק הגיא] מדובר שאין חוט המשקולת יורד כנגדו ויש טעם אף במדידת המדרון. הכא [כאן] — בחוט המשקולת יורד כנגדו, ואם היה גיא תלול מאוד, אין מודדים.

וְכִי אֵין חוּט הַמִּשְׁקוֹלֶת יוֹרֵד כֶּנֶגְדּוֹ עַד כַּמָּה? אָמַר אֲבִימִי: אַרְבַּע. וְכֵן תָּנֵי רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל: אַרְבַּע.

ושואלים: וכי אין חוט המשקולת יורד כנגדו, עד כמה יתרחק מכנגדו וייחשב כמדרון ולא ככותל זקוף? אמר אבימי: ארבע אמות. כלומר, אם יש שיפוע של ארבע אמות בין שפת הגיא לתחתיתו, יש לחזור ולמדוד את המדרון עצמו. וכן תני [שנה] על סמך ברייתא רמי בר יחזקאל: ארבע אמות.

״הִגִּיעַ לָהָר, מַבְלִיעוֹ, וְחוֹזֵר לְמִידָּתוֹ״. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּהַר הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע, אֲבָל בְּהַר הַמִתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ חָמֵשׁ – מוֹדְדוֹ מְדִידָה יָפָה.

נאמר במשנה שאם הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו. אמר רבא: לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה טפחים בגובה מתוך מדרון שאורכו ארבע אמות, אבל בהר שהוא משופע יותר, כגון שמתלקט ומגיע לגובה של עשרה טפחים מתוך חמש אמות — מודדו מדידה יפה אף את המדרון.

רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מַתְנֵי לְקוּלָּא; אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּהַר הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ חָמֵשׁ, אֲבָל בְּהַר הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע – אוֹמְדוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ.

זו היתה גירסה אחת, רב הונא בריה [בנו] של רב נתן מתני לקולא [היה שונה הלכה זו בנוסח מיקל] וכך היה שונה, אמר רבא: לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש, אבל בהר המתלקט עשרה מתוך ארבע, שהוא תלול יותר — אינו צריך למדוד, אלא אומדו כמה רוחבו והולך לו, ואינו צריך כל מדידה.

״וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם״. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב כָּהֲנָא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ ״מִדַּת תְּחוּמִין בָּאָה לְכָאן״.

במשנה נאמר שאפילו בשעה שהוא מודד את הגיא או ההר שבתחום, ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של איסור זה? אמר רב כהנא: גזירה שמא יאמרו מדת תחומין באה לכאן. שאנשים יודעים שמודד זה בא לקבוע את התחומים, וכאשר יראוהו מודד במקום מסויים, יחשבו שאף לשם הגיע התחום.

״אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ״. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מְקַדְּרִין? תַּחְתּוֹן כְּנֶגֶד לִבּוֹ, עֶלְיוֹן כְּנֶגֶד מַרְגְּלוֹתָיו. אָמַר אַבַּיֵי, נְקִיטִינַן: אֵין מְקַדְּרִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת.

נאמר במשנה שאם אינו יכול להבליעו הרי הוא מקדר. תנו רבנן [שנו חכמים] בהסבר הדבר: כיצד מקדרין, התחתון מחזיק את החבל כנגד לבו, העליון מחזיקו כנגד מרגלותיו, וכך מודדים. אמר אביי: נקיטינן [מוחזקים אנו בהלכה זו] שאין מקדרין אלא בחבל של ארבע אמות.

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, (נְקִיטִינַן): אֵין מְקַדְּרִין לֹא בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה וְלֹא בְּעָרֵי מִקְלָט, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: נקיטינן [מוחזקים אנו בכלל זה]: אין מקדרין לא במדידת המרחק בדין עגלה ערופה לקבוע איזו היא העיר הקרובה ביותר אל החלל (דברים כ״א:ו׳), ולא בקביעת תחומין של ערי מקלט לדעת עד לאיזה תחום קולטת עיר המקלט ומצילה מגואל הדם (במדבר לב). מפני שמידות אלה הן של תורה, ובמידות אלה לא ניתנה רשות להשתמש בדרכי עקיפין של קידור או אומדן, אלא יש למדוד בפועל כאילו היה הכל שטח ישר.

מתני׳ אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה. רִיבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִיעֵט לְמָקוֹם אַחֵר – שׁוֹמְעִין לִמְקוֹם שֶׁרִיבָּה. רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד – שׁוֹמְעִין לַמְרוּבֶּה.

אין מודדין אלא מן המומחה בעניני מדידה. אם יתברר לאחר זמן שריבה והגדיל את התחום למקום אחד, ומיעט למקום אחר, ואין קו התחום מכוון — שומעין וקובעים על פי המקום שריבה, ומיישרים לפיו את התחום. וכן אם ריבה לאחד ומיעט לאחד — שומעין למרובה.

וַאֲפִילּוּ עֶבֶד אֲפִילּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר ״עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת״. שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחְמִיר, אֶלָּא לְהָקֵל.

ועוד, אפילו עבד אפילו שפחה שאינם נאמנים בעדויות אחרות נאמנין לומר עד כאן תחום שבת, שכן לא אמרו חכמים את הדבר של דיני תחומין להחמיר, אלא להקל, שכל דבר שהוא מדברי חכמים יש ללכת בהם לצד ההקלה וההיתר.