וּמָר סָבַר: לְקָרְבָּן גָּדוֹל קָא מְכַוֵּין.

ומר [וחכם זה, ר' יוחנן] סבר: אותו אדם לקרבן גדול לשמונים חלות קא מכוין [הוא מתכוין] ומן הדין אין לעשות כן.

אָמַר אַבַּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁאֵין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה – הֲרֵי מִקְצָת בֵּיתוֹ נִיכָּר.

אמר אביי: לא שנו שלדברי רב אינו יכול לקנות שביתה תחת אילן בלי לקבוע מקום מסוים, אלא באילן שיש תחתיו שתים עשרה אמה לפחות שאינו יודע באיזה ארבע אמות מתוכן קנה שביתה, אבל באילן שאין תחתיו שתים עשרה אמה קנה שביתה, שהרי מקצת ביתו ניכר, שכן ארבע האמות האמצעיות תחת אילן זה נכנסות גם לתוך ארבע אמות הקרובות אליו וגם בתוך ארבע אמות הרחוקות ממנו, ונמצא שבכל אופן יש חלק ידוע מתחומו שהוא מוגדר.

מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִמַּאי דִּבְאַרְבְּעֵי מְצִיעֲתָא קָא מְסַיֵּים? דִּלְמָא בְּאַרְבְּעֵי דְּהַאי גִּיסָּא וּבְאַרְבְּעֵי דְּהַאי גִּיסָּא קָמְסַיֵּים!

מתקיף לה [מקשה על כך] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ממאי דבארבעי מציעתא קא מסיים [מנין שבארבע אמות אמצעיות הוא מגדיר] את מקום שביתתו, שאז ברור שחלק מהן חופף גם לארבע אמות קרובות, או רחוקות, דלמא בארבעי דהאי גיסא ובארבעי דהאי גיסא קמסיים [שמא בארבע שבצד זה ובארבע שבצד זה הוא מגדיר] ומכיון שאינו יודע היכן הגדיר שביתתו הרי שלא קנה שביתה במקום מסוים אפילו כשאין תחת האילן אלא אחד עשר אמות!

אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁבַע אַמּוֹת – הֲרֵי מִקְצָת בֵּיתוֹ נִיכָּר.

אלא אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע יש לתקן את הדברים ולומר: לא שנו אלא באילן שתחתיו שמונה אמות, אבל באילן שתחתיו שבע אמות, גם אם לא קבע מקום מסוים — קנה שביתה, שהרי אמה אחת ודאי מוגדרת ומקצת ביתו ניכר.

תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

על עצם המחלוקת בין רב ושמואל מעירים כי תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] רב, ותניא כוותיה [ושנוייה ברייתא כשיטת] שמואל.

תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב: מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָּדֵר, וְאָמַר “שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר “שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״ – מְהַלֵּךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם. הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם – מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלּוֹ וְחוּצָה לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה.

ומפרטים, תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] רב: מי שבא בדרך וחשכה לו, והיה מכיר אילן או גדר, ואמר: "שביתתי תחתיו" — לא אמר כלום. אבל אם אמר: "שביתתי במקום פלוני (מסוים) " — מהלך עד שמגיע לאותו מקום. הגיע לאותו מקום שקנה בו שביתה — מהלך את כולו וחוצה לו אפילו אלפים אמה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמָקוֹם הַמְסוּיָּים, כְּגוֹן שֶׁשָּׁבַת בְּתֵל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְהוּא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם.

במה דברים אמורים שקונה ארבע אמות לשביתה ואלפיים מהם לכל צד — במקום המסויים, שבחר לו מקום מוגדר ומותחם כגון ששבת בתל שהוא גבוה עשרה טפחים, והוא בשטח מארבע אמות ועד בית סאתים שהוא מקום שיש לו תחומים מסוימים.

וְכֵן בִּקְעָה שֶׁהִיא עֲמוּקָּה עֲשָׂרָה וְהִיא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מְסוּיָּים – אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.

וכן אם רצה לשבות בבקעה (במישור) שהיא עמוקה מסביבתה עשרה טפחים, והיא מארבע אמות עד בית סאתים. אבל במקום שאין מסויים כגון שבחר בתוך המישור, או במרחק אלף אמה — לא קנה שביתה ואין לו אלא ארבע אמות.

הָיוּ שְׁנַיִם, אֶחָד מַכִּיר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר – זֶה שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מוֹסֵר שְׁבִיתָתוֹ לַמַּכִּיר, וְהַמַּכִּיר אוֹמֵר “שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״.

ועוד אמרו לענין זה: היו שנים מהלכים יחד, אחד מכיר מקום מסויים במרחק, ואחד שאינו מכיר — זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר, והמכיר אומר: "שביתתי במקום פלוני".

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁסִּיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקָּבַע, אֲבָל לֹא סִיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקָּבַע – לֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ.

במה דברים אמורים שקונה ארבע אמות לשביתה ואלפיים מהם לכל צד — כשסיים (הגדיר) במקום ארבע אמות שקבע לשביתתו. אבל אם לא סיים ארבע אמות שקבע — לא יזוז ממקומו. ומשמע כשיטת רב שאם לא קנה מקום מסוים — לא קנה שביתה כלל.

לֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתֵיהּ דִשְׁמוּאֵל! אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּאִיכָּא מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָּרוֹ תְּרֵי אַלְפֵי וְאַרְבַּע גַּרְמִידֵי, דְּאִי מוֹקְמִית לֵיהּ בְּאִידָךְ גִּיסָּא דְּאִילָן – קָם לֵיהּ לְבַר מִתְּחוּמָא,

ושואלים: לימא תיהוי תיובתיה [שמא תהא זאת קושיה חמורה] לשיטת שמואל? ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] שמואל: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] במקרה מיוחד כגון דאיכא [שיש] ממקום רגליו ועד עיקרו של האילן תרי אלפי וארבע גרמידי [אלפיים וארבע אמות], דאי מוקמית ליה באידך גיסא דאילן [שאם תעמיד אותו, את מקום שביתתו, בצד האחר של האילן] — קם ליה לבר מתחומא [יעמוד מחוץ לתחום].

אִי סִיֵּים אַרְבַּע אַמּוֹת – מָצֵי אָזֵיל, וְאִי לָא – לָא מָצֵי אָזֵיל.

ולכן אי סיים [אם קבע והגדיר] ארבע אמות בצד הנכון — מצי אזיל [יכול ללכת], ואי [ואם] לא — לא מצי אזיל [אינו יכול ללכת] כלומר אותו אדם לא קנה שביתה במקום מסוים וחוששים שמא קבע מקום מחוץ לאלפיים אמה.

תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: טָעָה וְעֵירֵב לִשְׁתֵּי רוּחוֹת, כִּמְדוּמֶּה הוּא שֶׁמְּעָרְבִין לוֹ לִשְׁתֵּי רוּחוֹת, אוֹ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו “צְאוּ וְעָרְבוּ לִי״, אֶחָד עֵירֵב עָלָיו לַצָּפוֹן וְאֶחָד עֵירֵב עָלָיו לַדָּרוֹם – מְהַלֵּךְ לַצָּפוֹן כְּעֵירוּבוֹ לַדָּרוֹם, וְלַדָּרוֹם כְּעֵירוּבוֹ לַצָּפוֹן.

וכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] שמואל: טעה ועירב לשתי רוחות (שני צדדים) כאחת, כגון שכמדומה הוא שאפשר שמערבין לו לשתי רוחות, כדי שיוכל ללכת במשך השבת לשני צדדים נגדיים או שאמר לעבדיו "צאו וערבו לי", ולא אמר להם להיכן, אחד עירב עליו לצפון ואחד עירב עליו לדרום — מהלך לצפון כפי שמותר לו להלך על פי עירובו לדרום, ומותר לו להלך לדרום כפי שמתיר לו ללכת עירובו לצפון.

וְאִם מִיצְּעוּ עָלָיו אֶת הַתְּחוּם – לֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ.

כלומר: אנו מניחים שקנה שביתה בשני המקומות על פי שני העירובין יחד, ומותר לו לנוע ממקום למקום בהתחשב עם שניהם יחד. ולכן אם מיצעו עליו את התחום שנעשו העירובים כך שנמצא מרוחק אלפיים אמה גם מצפון גם מדרום — לא יזוז ממקומו שאסור לו לצאת חוץ משני תחומיו ומכאן אפשר ללמוד שאף אם לא קבע שביתה במקום מסוים שהרי קנה שביתה בשני מקומות, בכל זאת מקבלים להלכה שהיתה כאן קניית שביתה, וכשיטת שמואל.

לֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתֵיהּ דְּרַב! רַב תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג.

ושואלים: אם כן, לימא תיהוי תיובתיה [שמא תהא זו קושיה חמורה] לשיטת רב? ומשיבים: אכן, ברייתא זו שונה ואינה כדעת רב, אולם אין היא עוקרת דבריו, שכן רב תנא הוא בעצמו ופליג [ויכול לחלוק] על דברי הברייתא.

“אָמַר שְׁבִיתָתִי בְּעִיקָּרוֹ – מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמֵעִיקָּרוֹ לְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה״.

נאמר במשנה שמי שאמר שביתתי בעיקרו של האילן — הרי זה מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו של האילן אלפים אמה, ומעיקרו של האילן לביתו עוד אלפים אמה. נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה.