– הַהוּא בָּאָרוֹן כְּתִיב. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִי בְּתוֹכָם״.

ההוא [אותו] פסוק בארון כתיב [נאמר]. ומשמעות 'מקדש' בפסוק זה הריהי הדברים המקודשים שבמשכן, כגון ארון הברית, שהרי בני קהת נשאו רק את כלי הקודש ולא את גוף המשכן. אלא מהכא [מכאן] "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח).

בֵּין לְרַבָּנַן וּבֵין לְרַבִּי יְהוּדָה לֵילְפוּ מִפֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, דִּכְתִיב: ״אוֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת״ וּכְתִיב: ״וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף״ וּכְתִיב: ״וְלַכָּתֵף הַשֵׁנִית מִזֶּה וּמִזֶּה לְשַׁעַר הֶחָצֵר קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה״, מַה לְּהַלָּן – חָמֵשׁ בְּרוֹחַב עֶשְׂרִים, אַף כָּאן חָמֵשׁ בְּרוֹחַב עֶשְׂרִים!

מקשים: בין לרבנן [לשיטת חכמים] ובין לשיטת ר' יהודה לילפו [שילמדו] מפתח שער החצר שבמשכן, דכתיב [שנאמר]: "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה חמש אמות" (שמות כז, יח), וכתיב [ונאמר]: "וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה" (שמות כז, יד), וכתיב [ונאמר]: "ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה עמודיהם שלושה ואדניהם שלשה" (שמות לח, טו). שאם היו הקלעים שלשים מתוך רוחב כללי של חמשים אמה הרי ששער החצר היה עשרים אמה רוחב, וגובה חמש אמות. ונאמר:מה להלן, במשכן — חמש ברוחב עשרים קרוי פתח, אף כאן, לדיני עירובין, חמש ברוחב עשרים, יהא הגודל הראוי עבור פתח!

״פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר״ – אִיקְרִי, פֶּתַח סְתָמָא – לָא אִיקְרִי.

ודוחים: מכאן אין להוכיח, כי שער זה "פתח שער החצר" איקרי [נקרא] אבל פתח סתמא [סתם] — לא איקרי [נקרא], ואין ללמוד ממנו לשאר מקומות שנאמר בהם פתח סתם.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי כְּתִיב: ״קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לַכָּתֵף״ – בְּגוֹבְהָהּ הוּא דִּכְתִיב.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: כי כתיב [כאשר נאמר]: " קלעים חמש עשרה אמה לכתף" — בגובהה הוא דכתיב

גּוֹבְהָה?! וְהָא כְּתִיב: ״וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת״! הַהוּא מִשְּׂפַת מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה.

[שנאמר], והיה גובה הקלעים לא חמש אלא חמש עשרה אמה ואילו רוחב החצר לא נתפרש בכתוב כל עיקר. ותוהים: גובהה?! כיצד אפשר לפרש כן, והא כתיב [והרי נאמר] במפורש " וקמה חמש אמות"! ודוחים כי שם הכוונה שההוא משפת מזבח ולמעלה, שהמזבח היה גבוה עשר אמות, וקלעי החצר היו מוגבהים מעליו עוד חמש אמות.

וְרַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר? וְהָא תְּנַן ״וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט״ וְלָא פָּלֵיג רַבִּי יְהוּדָה!

ושואלים: וכי ר' יהודה מפתחו של אולם גמר [למד]? והא תנן [והרי שנינו במשנתנו] שהפתח הרחב מעשר אמות ימעט ולא פליג [חלק] ר' יהודה! והרי פתח האולם היה רחב מעשר אמות!

אָמַר אַבַּיֵי: פָּלֵיג בְּבָרַיְיתָא, דְּתַנְיָא: וְהָרָחָב מֵעֶשֶֹר אַמּוֹת יְמַעֵט, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.

אמר אביי: פליג [חלק] ר' יהודה בברייתא, דתניא [שכן שנינו]: מבוי הרחב מעשר אמות ימעט, ר' יהודה אומר: אינו צריך למעט.

וְלִיפְלוֹג בְּמַתְנִיתִין! פָּלֵיג בְּגוֹבְהָהּ, וְהוּא הַדִּין לְרָחְבָּהּ.

ועדיין שואלים: וליפלוג במתניתין [ושיחלוק במשנתנו]! ומדוע לא הובא בה הדבר? ומתרצים: פליג [חלק] בגובהה, והוא הדין לרחבה, ומה שאמר 'אינו צריך' — מתייחס גם לגובה וגם לרוחב.

וְאַכַּתִּי, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר? וְהָתַנְיָא: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה – יְמַעֵט, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה. וְתָנֵי בַּר קַפָּרָא: עַד מֵאָה.

ושואלים: ואכתי [ועדיין] האם אפשר לומר כי ר' יהודה מפתחו של אולם גמר [למד]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה — ימעט, ור' יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה. ותני [ושנה בברייתא אחרת] בר קפרא בדברי ר' יהודה: עד מאה אמה.

בִּשְׁלָמָא לְבַר קַפָּרָא – גּוּזְמָא, אֶלָּא לְרַב יְהוּדָה מַאי גּוּזְמָא? בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה, אַרְבָּעִים – גָּמַר מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, אֶלָּא חֲמִשִּׁים מְנָא לֵיהּ?

בשלמא [נניח] לדברי בר קפרא אפשר לומר 'עד מאה' איננו מדויק אלא גוזמא, ורצה לומר שר' יהודה מכשיר בגבוה הרבה מעשרים. אלא לשיטת רב יהודה בשם רב מאי [מה] הגוזמא שבדבר? ודאי למספר מדויק נתכוון, אכן בשלמא [נניח] לדברי ר' יהודה ארבעים אמה — דבר זה גמר [למד] מפתחו של אולם, אלא חמשים מנא ליה [מנין לו]? אלא עלינו לזנוח את דרך ההסבר הזאת ולומר שלא למדו ר' יהודה מפתחו של אולם אלא טעם אחר היה לו.

אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַתְנִיתָא אַטְעִיתֵיהּ לְרַב, דְּתַנְיָא: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, יוֹתֵר מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל יְמַעֵט. הוּא סָבַר: מִדְּרַבָּנַן מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל גָּמְרִי, רַבִּי יְהוּדָה – מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר. וְלֹא הִיא, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחָא דִּמְלָכִין גָּמַר.

אמר רב חסדא: הא מתניתא אטעיתיה לרב [ברייתא זו היא שהטעתה את רב] ובשל זה הסביר כך את השיטות, דתניא [ששנינו בברייתא]: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה, יותר מפתחו של היכל — ימעט. הוא רב סבר: מדרבנן [מכיון שחכמים] מפתחו של היכל גמרי [למדו], הרי שר' יהודה — מפתחו של אולם גמר [למד]. ולא היא, אלא ר' יהודה מפתחא דמלכין גמר [מפתח של מלכים למד] שנוהגים לעשות פתחיהם רחבים וגבוהים ביותר.

וְרַבָּנַן, אִי מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל גְּמִירִי – לִיבָּעוּ דְּלָתוֹת כַּהֵיכָל, אַלָּמָּה תְּנַן: הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֶחִי אוֹ קוֹרָה!

ושואלים: ורבנן [וחכמים], אי [אם] מפתחו של היכל גמירי [למדו] — ליבעו [שיצטרכו] להכשרת המבוי דלתות כשם שהיו בהיכל, אלמה תנן [ומדוע שנינו] הכשר מבוי, בית שמאי אומרים: לחי וקורה, ובית הלל אומרים: לחי או קורה! שאף בית שמאי אינם סבורים שיש צורך בדלתות!

דַּלְתוֹת הֵיכָל לִצְנִיעוּת בְּעָלְמָא הוּא דַּעֲבִידָן.

ומשיבים: דלתות היכל לצניעות בעלמא [בלבד] הוא דעבידן [שנעשו], אבל אין להן שימוש ממשי, ופתח ההיכל כשלעצמו אינו צריך לדלתות והריהו פתח גמור גם בלעדיהן.

אֶלָּא מֵעַתָּה, לָא תֵיהַנֵי לֵיהּ צוּרַת הַפֶּתַח, דְּהָא הֵיכָל צוּרַת הַפֶּתַח הָוְיָא לוֹ, אֲפִילּוּ הָכִי עֶשֶׂר אַמּוֹת הוּא דְּרָוֵיחַ. אַלָּמָּה תְּנַן: אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת – אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט!

ושוב מקשים: אלא מעתה, שלמדו חכמים מפתח ההיכל, לא תיהני ליה [לא תועיל לו] למבוי צורת הפתח אם הוא רחב מאוד, דהא [שהרי] היכל צורת הפתח הויא ליה [היתה לו], אפילו הכי [כך] עשר אמות בלבד הוא דרויח [שרחב]. אלמה תנן [מדוע שנינו]: אם יש לו למבוי צורת הפתח, אף על פי שרחב מעשר אמות — אינו צריך למעט!

מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא לְרַב – הָא מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב: אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט. וְאָמַר לֵיהּ: אַתְנִיֵּיהּ ״צָרִיךְ לְמַעֵט״.

ומשיבים: מידי הוא טעמא [הרי דבר זה אינו טעם] אלא לשיטתו של רב, שלמדים מפתח ההיכל, והא מתני ליה [והרי היה שונה לו] רב יהודה לחייא בר רב קמיה [לפני] רב במשנתנו זו, שאם היתה לו צורת הפתח אינו צריך למעט. ואמר ליה [לו] רב: אתנייה [למד אותו] בגרסה אחרת "צריך למעט" הרי שלשיטת רב אף צורת הפתח אינה מועילה ברחב מכדי פתח ההיכל ואין להקשות כלל לפי שיטתו.

אֶלָּא מֵעַתָּה

ומקשים עוד: אלא מעתה