בּוּקֵי סְרִיקֵי! הָכִי אֲמַר רַב נַחְמָן: מָקוֹם הַדָּבֵק, אֲפִילּוּ נִיטַּל כּוּלּוֹ – כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּדֵי תְּפִיסָה. וְכַמָּה? אֲמַר אַבַּיֵי: כִּמְלֹא בַּטְדָּא בְּתוֹרָא.

בוקי סריקי [בקבוקים ריקים], כלומר, דברים סתם! הכי [כך] אמר רב נחמן: מקום הדבק, אפילו ניטל כולו — כשר, והוא שנשתייר בו במקום הדבק כדי תפיסה (אחיזה). ושואלים: וכמה הוא כדי תפיסה? אמר אביי: כמלא בטדא בתורא [רוחב אצבע אפילו בשור גדול].

״הַכָּרֵס הַפְּנִימִי״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֵעִיד נָתָן בַּר שֵׁילָא רֵישׁ טַבָּחַיָּא דְּצִפּוֹרִי לִפְנֵי רַבִּי מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן: אֵי זוֹ הִיא כָּרֵס הַפְּנִימִי – סָנְיָא דִּיבִי. וְכֵן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: סָנְיָא דִּיבִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר: אִיסְתּוּמְכָּא דִּכְרֵסָא.

שנינו במשנה בין הטרפות: הכרס הפנימי שניקבה או שנקרע רוב החיצונה. אמר רב יהודה אמר רב, העיד נתן בר שילא ריש טבחיא [ראש הטבחים, השוחטים] של צפורי לפני רבי עדות זו משום (בשם) ר' נתן: אי זו היא כרס הפנימי? זו שקוראים לה בארמית "סניא דיבי", חלק מן המעיים, הקרוי בלשוננו "המעי העיור". וכן אמר ר' יהושע בן קרחה: סניא דיבי. ר' ישמעאל אמר: כרס הפנימי הוא מה שנקרא איסתומכא דכרסא [פתח הכרס].

רַב אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם צַר יֵשׁ בַּכָּרֵס, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ. אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: נְפַל כְּרֵסָא בְּבִירָא! אָמַר רַב אַחָא בַּר רַב עַוָּא אָמַר רַב אַסִי: מִן הַמֵּיצַר וּלְמַטָּה.

רב אסי אמר ר' יוחנן: מקום צר יש בכרס, שהוא קרוי כרס הפנימי, וכל השאר נכלל בכרס החיצונה, ואיני יודע איזהו. אמר רב נחמן בר יצחק: נפל כרסא בבירא [הכרס בבור], כלומר, כיון שאינו יודע מהו, נמצא שנקב בכל מקום בכרס אוסר! אמר רב אחא בר רב עוא, כך אמר רב אסי בפירוש הדבר: מן המיצר, ממקום שהכרס הולכת ונעשית צרה לכיוון הוושט, ולמטה לכיוון הוושט (כשהבהמה תלויה ברגליה) הוא הנקרא כרס הפנימי.

רַבִּי יַעֲקֹב בַּר נַחְמָנִי אָמַר שְׁמוּאֵל: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מֵילָת. רַבִּי אָבִינָא אָמַר גְּנֵיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: טֶפַח בַּוֶּושֶׁט סָמוּךְ לַכָּרֵס – זוֹ הִיא כָּרֵס הַפְּנִימִית.

ר' יעקב בר נחמני אמר בשם שמואל: כרס הפנימי הוא המקום בכרס שאין בו מילת, בליטות כעין צמר שיש על דפנות הכרס. ר' אבינא אמר בשם גניבא שאמר משמיה [משמו] של רב: אותו טפח בוושט שהוא סמוך לכרס — זו היא כרס הפנימית.

אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כָּל הַכָּרֵס כּוּלּוֹ – זוֹ הִיא כָּרֵס הַפְּנִימִית; וְאֵיזֶהוּ כָּרֵס הַחִיצוֹן – בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב הַכָּרֵס. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: מַפְרַעְתָּה. מַאי מַפְרַעְתָּה? אֲמַר רַב אָוְיָא: הֵיכָא דְּפָרְעִי טַבָּחֵי.

אמרי במערבא משמיה [אמרו בארץ ישראל משמו] של ר' יוסי בר חנינא: כל הכרס כולו — זו היא כרס הפנימית, ואיזהו אם כן כרס החיצון? אין זו הכרס עצמה, אלא זה בשר החופה (המכסה) את רוב הכרס מצידה התחתון של הבהמה. רבה בר רב הונא אמר: הכרס הפנימית היא המפרעתה. ושואלים: מאי [מהו] מפרעתה? אמר רב אויא: היכא דפרעי טבחי [המקום, הצד, שמגלים הטבחים כשפותחים את הבהמה] כלומר, צד הבטן.

בִּנְהַרְדְּעָא עָבְדִי כְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי לְאַמֵימָר: כָּל הָנֵי שְׁמַעְתָתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: כּוּלְּהוּ שָׁיְיכָן בִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא.

מסופר, בנהרדעא עבדי [היו עושים, נוהגים להלכה] כרבה בר רב הונא. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר שהיה מחכמי נהרדעא: כל הני שמעתתא מאי [כל אותן השמועות שאמרו חכמים לעיל בהגדרת כרס הפנימי מה הן]? מה אתם עושים בהן? אמר ליה [לו]: כולהו שייכן [כולן שייכות, כלולות] במה שאמר רבה בר רב הונא, שגם סניא דיבי, וגם איסותמכא דכרסא, וגם מקום שאין בו מילת, פונים לכיוון דופן בטן הבהמה, ה"מפרעתה".

וּדְרַב אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר פֵּירְשָׁהּ רַב אַחָא בַּר עַוָּא. וּדְרַבִּי אָבִינָא וְדִבְנֵי מַעַרְבָא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי וַדַּאי פְּלִיגִי.

ושאל אותו: ומה שאמר רב אסי אמר ר' יוחנן, שמקום צר יש בכרס ואינו יודע מהו, מאי [מהו]? הרי יש לחשוש לכל מקום בכרס! אמר ליה [לו]: כבר פירשה רב אחא בר עוא, שהוא מן המיצר ולמטה. ושאל אותו: ומה שאמר ר' אבינא שרק הטפח הסמוך לוושט הוא הכרס הפנימית, ודבני מערבא מאי [מה שאמרו בני ארץ ישראל, שכל הכרס קרויה כרס הפנימית, מה אתה עושה בהם]? אמר ליה [לו] הני ודאי פליגי [אלה ודאי חלוקים] על דברי רבה בר רב הונא, ואין אנו פוסקים כמותם.

״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּגְּדוֹלָה״ כו׳. אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא גְּדוֹלָה – גְּדוֹלָה מַמָּשׁ, וְלֹא קְטַנָּה – קְטַנָּה מַמָּשׁ. אֶלָּא, כָּל שֶׁנִּקְרַע בָּהּ טֶפַח וְלָא הָוֵי רוּבָּא – זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: בַּגְּדוֹלָה טֶפַח; רוּבָּא וְלָא הָוֵי טֶפַח – זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: בַּקְּטַנָּה בְּרוּבָּא.

שנינו במשנה: כרס החיצונה שנקרעה, ר' יהודה אומר: בבהמה גדולה אם נקרעה בשיעור טפח — טריפה, ובבהמה קטנה — אם נקרעה ברובה. אמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר: לא גדולה — גדולה ממש, ולא קטנה — קטנה ממש, אלא הכלל הוא: כל שנקרע בה בכרס החיצונה טפח ולא הוי רובא [ואין זה רוב] הכרס — זו היא ששנינו: בגדולה טפח, וכל שהקרע הוא רובא [ברוב] הכרס החיצונה ולא הוי [ואינו מגיע לכדי] טפח — זו היא ששנינו: בקטנה ברובא. כלומר, כל שיש בקרע או טפח, או רוב הכרס החיצונה — הרי זו טריפה.

רוּבָּא וְלָא הָוֵי טֶפַח, פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּהָוְיָא טֶפַח בְּמַשֶּׁהוּ; מַהוּ דְּתֵימָא: עַד דְּמִיקְּרַע בָּהּ טֶפַח לָא הָוֵי טְרֵפָה, קָא מַשְׁמַע לָן.

ותמהים: רובא ולא הוי טפח, פשיטא [פשוט] שעושה טריפה, שהרי בכל מקום דינו של רובו ככולו! ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] הלכה זו, אלא במקרה דהויא [שיש בה] טפח במשהו יותר מרוב, מהו דתימא [שתאמר]: במקרה זה, שאורך כולה הוא יותר מטפח, עד דמיקרע [שנקרע] בה טפח שלם לא הוי טרפה, קא משמע לן [משמיע לנו] שגם אם נקרע פחות מטפח בכל זאת טריפה היא, כיון שנקרעה ברובה.

אָמַר גְּנֵיבָא אָמַר רַבִּי אַסִי: נִקְדְּרָה כְּסֶלַע – טְרֵפָה, שֶׁאִם תִּמָּתַח תַּעֲמוֹד עַל הַטֶּפַח. אֲמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דִּגְנֵיבָא אַמַּבְרָא דִּנְהַרְדְעָא: כְּסֶלַע – כְּשֵׁרָה, יָתֵר מִכְּסֶלַע – טְרֵפָה. וְכַמָּה יָתֵר מִכְּסֶלַע? אֲמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן דְּעָיְילָן תְּלָת קַשְׁיָיתָא בְּצִיפָּא בְּדוּחְקָא, בְּלָא צִיפָּא – בְּרַוְוחָא.

אמר גניבא אמר ר' אסי: אם נקדרה הכרס החיצונה, נעשה בה חור עגול, שגודלו כגודל מטבע הקרויה סלע — טרפה, ומדוע? שאם תמתח הקדירה הזו — תעמוד על הטפח לאורכה, שכן הוא גודלו של סלע. אמר ר' חייא בר אבא, לדידי מפרשא לי מיניה דגניבא [לי נתפרש הדבר מגניבא עצמו] כשהיינו אמברא [על המעבורת] של נהרדעא: אם היה הנקב כסלע — כשרה, יתר מכסלע — טרפה. ושואלים: וכמה יתר מכסלע? אמר רב יוסף: כגון דעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא [שנכנסים שלושה גרעיני תמר כשהם מצופים בשיירי בשר הפרי בדוחק], ושהן נמצאים בלא ציפא [ציפוי] שהם לגמרי נקיים — נכנסות ברווחא [ברווח].

״הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת״. תָּנוּ רַבָּנַן: מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת, מִצַּד אֶחָד – כְּשֵׁרָה, מִשְּׁנֵי צְדָדִים – טְרֵפָה. נִמְצָא עָלֶיהָ קוֹרֶט דָּם,

שנינו במשנה: המסס ובית הכוסות, הסמוכים זה לזה, שניקבו לחוץ (לחלל הבטן), ולא זה לזה — טריפה. בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: מחט שנמצאת תחובה בעובי דופן בית הכוסות, מצד אחד — הרי היא כשרה, נמצאה תחובה משני צדדים — טרפה. ומכל מקום, גם במקרה שהמחט נמצאת משני צדדים — אינה טריפה בכל אופן, אלא יש לבדוק: אם נמצא עליה על חוד המחט קורט (מעט) דם —