חָלָב אַמַּאי מוּתָּר? חָלָב נְבֵלָה הוּא!

החלב אמאי [מדוע] מותר? והלא מאחר שבלע הבשר מן החלב, חלב זה שבתוכו חלב נבלה הוא, ולכשיחזור ויפלט אל שאר החלב שביורה, הריהו אוסר את כל החלב, משום מין במינו, ושיטת רב היא כדעת ר' יהודה שאין מין במינו בטל!

לְעוֹלָם קָסָבַר רַב אֶפְשָׁר לְסוֹחֲטוֹ – אָסוּר, וְשָׁאנֵי הָתָם דַּאֲמַר קְרָא: ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – גְּדִי אָסְרָה תּוֹרָה, וְלֹא חָלָב.

ודוחים: לעולם קסבר [סבור הוא] רב כי אכן דבר שאפשר לסוחטו אסור, וטעם הדבר שאין החלב שנכנס בבשר חוזר ואוסר את שאר החלב, כי שאני התם [שונה, מיוחד הוא שם] דין בשר בחלב, ש אמר בו קרא [הפסוק]: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט) — דווקא גדי (ושאר בשר מן הבהמה) שהתבשל עם החלב הוא שאסרה תורה, ולא חלב שהתבשל עם הבשר.

וְסָבַר רַב גְּדִי אָסְרָה תּוֹרָה וְלֹא חָלָב? וְהָא אִיתְמַר, חֲצִי זַיִת בָּשָׂר וַחֲצִי זַיִת חָלָב שֶׁבִּשְּׁלָן זֶה עִם זֶה, אָמַר רַב: לוֹקֶה עַל אֲכִילָתוֹ, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל בִּשּׁוּלוֹ. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ גְּדִי אָסְרָה תּוֹרָה וְלֹא חָלָב, אַאֲכִילָה אַמַּאי לוֹקֶה? חֲצִי שִׁיעוּר הוּא!

ותוהים: והאם סבר [סבור] רב כי דווקא גדי שהתבשל בחלב הוא שאסרה תורה ולא חלב שהתבשל בבשר? והא איתמר [והרי נאמר] בדינו של חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה, שאמר רב שכל האוכל שני חצאי כזית אלה הריהו לוקה על אכילתו, שכן יש כאן כזית של איסור. ואולם הוא אינו לוקה על בשולו של חצי זית מזה וחצי זית מזה, ומפני שלא בישל דבר שיש בו שיעור. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שלשיטת רב גדי אסרה תורה, ולא חלב, אף על האכילה של חצי זית הבשר וחצי זית החלב הללו אמאי [מדוע] הוא לוקה? והלא רק חצי שיעור של איסור הוא זה, שאין כאן כזית בשר, אלא חצי זית בלבד!

אֶלָּא, לְעוֹלָם קָסָבַר רַב: חָלָב נַמִי אָסוּר, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ יוֹרָה רוֹתַחַת, דְּמִבְלַע בָּלַע, מִפְלַט לָא פָּלַט.

אלא כך יש לומר בהסבר שיטת רב: לעולם יש לומר שקסבר [סבור הוא] רב כי לא רק הבשר שהתבשל עם חלב אסור, אלא אף החלב שהתבשל עם בשר נמי [גם כן] אסור, וטעם הדבר שהתיר רב את החלב כשנפל כזית בשר לתוך יורה של חלב: שכן הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שנפל כזית הבשר לתוך יורה רותחת, שבמקרה שכזה מבלע בלע [לבלוע הרי כזית הבשר אמנם בולע מן החלב], ונאסר בכך. ואולם מפלט לא פלט [לפלוט את החלב שבתוכו, אינו פולט], ולכך אין החלב נאסר.

סוֹף סוֹף כִּי נָיֵיח הֲדַר פָּלֵיט! כְּשֶׁקָּדַם וְסִילְּקוֹ.

ושואלים על הסבר זה: סוף סוף כי נייח, הדר פליט [כאשר נחה היורה מרתיחתה, חוזר הבשר ופולט את החלב האסור שבתוכו]! ומשיבים: מדובר כאן כשקדם וסילקו את כזית הבשר, לפני שהיורה נחה מרתיחתה.

גּוּפָא, חֲצִי זַיִת בָּשָׂר וַחֲצִי זַיִת חָלָב שֶׁבִּשְּׁלָן זֶה עִם זֶה, אָמַר רַב: לוֹקֶה עַל אֲכִילָתוֹ, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל בִּשּׁוּלוֹ. מַה נַּפְשָׁךְ, אִי מִצְטָרְפִין – אַבִּשּׁוּל נַמִי לִילְקֵי! אִי לָא מִצְטָרְפִין – אַאֲכִילָה נַמִי לָא לִילְקֵי!

למעלה הובאה הלכה משמו של רב בדינם של חצי כזית בשר וחצי כזית חלב שבישלם יחד, ועתה דנים בהלכה זו גופא [לעצמה]: חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה, אמר רב: האוכל שני חצאי זית אלה לוקה על אכילתו, שהרי אכל כזית שלם של איסור, ואולם אינו לוקה על בשולו, שכן לא בישל כשיעור בשר וכשיעור חלב. ותוהים: מה נפשך, באיזה צד אתה רוצה לומר? אי [אם] אתה אומר ששני חצאי זית אלה מצטרפין זה לזה לענין אכילה — לענין בשול נמי [גם כן] יצטרפו ו לילקי [ילקה] אף על הבישול! ואי [אם] לא מצטרפין לענין הבישול — לענין האכילה נמי [גם כן] לא יצטרפו, ולא לילקי [ילקה] על האכילה!

לְעוֹלָם לָא מִצְטָרְפִי, וּבְבָא מִיּוֹרָה גְּדוֹלָה.

ומשיבים: לעולם אכן חצי זית בשר וחצי זית חלב לא מצטרפי [אינם מצטרפים] לא לענין בישול ולא לענין אכילה, ואולם כאן מדובר בחצי זית בשר וחצי זית חלב שבא כל אחד מהם מיורה גדולה שבה התבשלו חתיכת בשר בשיעור גדול וחתיכת גבינה בשיעור גדול, ועמד וחתך מזה כחצי זית ומזה כחצי זית ואכלם כאחד, שהרי זה נחשב לו לאכילת איסור של כזית שלם.

וְלֵוִי אָמַר: אַף לוֹקֶה עַל בִּשּׁוּלוֹ. וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתִין: כְּשֵׁם שֶׁלּוֹקֶה עַל אֲכִילָתוֹ, כָּךְ לוֹקֶה עַל בִּשּׁוּלוֹ. וּבְאֵי זֶה בִּשּׁוּל אָמְרוּ – בְּבִשּׁוּל שֶׁאֲחֵרִים אוֹכְלִין אוֹתוֹ מֵחֲמַת בִּשּׁוּלוֹ.

ואילו לוי חלק על רב בדבר זה, ואמר כי חצי זית בשר וחצי זית חלב כשם שהם מצטרפים לענין אכילה ללקות עליהם, אף מצטרפים לענין בישול, והריהו לוקה על בשולו של זה. וכן תני [שנה] לוי במתניתין [בברייתות שלו]: כשם שלוקה על אכילתו, כך לוקה על בשולו. ובאי זה דרגת בשול אמרו שלוקים עליו כמי שעבר על איסור בישול בשר בחלב? בבשול כזה שאחרים (גויים) אוכלין אותו מחמת בשולו, שנעשה ראוי לאכילה מחמת הבישול.

וְאֶפְשָׁר לְסוֹחֲטוֹ עַצְמוֹ תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה, כֵּיוָן שֶׁנָּתְנָה טַעַם בַּחֲתִיכָה – הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ נַעֲשֵׂת נְבֵלָה, וְאוֹסֶרֶת כָּל הַחֲתִיכוֹת כּוּלָּן מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

למעלה נדון ענין "אפשר לסוחטו", ומביאים עוד בענין זה. אפשר לסוחטו עצמו, אם מותר או אסור — מחלוקת תנאי [תנאים] היא, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: טפת חלב שנפלה על החתיכה של בשר רותח, כיון שנתנה הטיפה טעם בחתיכה — הרי החתיכה עצמה נעשת נבלה, והריהי אוסרת את כל החתיכות כולן שהתבשלו עימה בקדירה, ואף שיש בכל החתיכות פי ששים כנגד חתיכה זו, מפני שהן מינה, ואין מין במינו מתבטל. אלו דברי ר' יהודה. ו

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּתֵּן טַעַם בָּרוֹטֶב וּבַקִּיפָה וּבַחֲתִיכוֹת,

אילו חכמים אומרים שאין החתיכה שנפלה עליה טיפת החלב נאסרת אלא עד שתתן טיפת החלב טעם אף ברוטב ובקיפה ובשאר החתיכות שבקדירה. ואולם אם אינה נותנת טעם בהם, אינה אוסרת אף לא את החתיכה שנפלה עליה, שכן נסחט ממנה טעם החלב והתפשט בכל הקדירה.

אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה – בְּשֶׁלֹּא נִיעֵר וְשֶׁלֹּא כִּסָּה, וְדִבְרֵי חֲכָמִים – בְּשֶׁנִּיעֵר וְכִסָּה.

ובהכרעת הדין במחלוקתם זו אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה באופן שלא ניער את הקדירה ושלא כסה אותה, ואילו דברי חכמים נראים באופן שניער את הקדירה וכסה אותה.

מַאי ״לֹא נִיעֵר וְלֹא כִּסָּה״? אִילֵימָא לֹא נִיעֵר כְּלָל, וְלֹא כִּסָּה כְּלָל, מִבְלַע בָּלַע מִפְלַט לָא פָּלַט!

ומעתה יש לברר: מאי [מה פירוש] "לא ניער ולא כסה"? אילימא [אם תאמר] שהכוונה היא שלא ניער כלל, ולא כסה כלל — הלא במקרה כזה החתיכה שעליה נפלה טיפת החלב מבלע בלע [לבלוע אמנם בולעת], ואולם מפלט לא פלט [לפלוט אינה פולטת], ואין איפוא מקום לאסור (כשיטת ר' יהודה) את שאר החתיכות.

וְאֶלָּא, לֹא נִיעֵר – בַּתְּחִלָּה אֶלָּא בַּסּוֹף, וְלֹא כִּסָּה – בַּתְּחִלָּה אֶלָּא בַּסּוֹף, אַמַּאי, הָא בָּלַע וְהָא פָּלַט!

ואלא צריך לומר בכוונת דברי רבי שלא ניער בתחלה לפני שהחתיכה הראשונה בלעה מטיפת החלב שנפלה עליה, אלא בסוף, לאחר שבלעה, וכיוצא בזה, לא כסה בתחלה אלא בסוף — אם כן, אמאי [מדוע] נאסרות כל החתיכות שבקדירה (לשיטת ר' יהודה), הא [הרי] בלע החתיכה הראשונה מן החלב, והא [והרי] שב ופלט!

קָסָבַר: אֶפְשָׁר לְסוֹחֲטוֹ – אָסוּר.

הרי מכאן נסיק כי קסבר [סבור הוא רבי] שכל שאפשר לסוחטו — אסור, ומאחר שנאסרה החתיכה הראשונה, הרי היא עצמה איסור, וכל הנסחט ממנה הריהו אסור. ולכך כל שאר החתיכות אסורות, שהרי טעם הבשר האסור הנסחט מהחתיכה הראשונה נבלע בחתיכות האחרות, והרי זו תערובת מין במינו, שאין האיסור בטל בה.