תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בִּגְבוּרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בִּמְסִילּוֹתָם, וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית״. וְאֵימַת הָוֵי? – אֲמַר אַבַּיֵי: כָּל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִין, וַהֲדַר מַחֲזוֹר וְנָפְלָה תְּקוּפַת נִיסָן בְּשַׁבְּתַאי בְּאוֹרְתָא דִּתְלָת נַגְהֵי אַרְבַּע.

תנו רבנן [שנו חכמים]: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן, אומר "ברוך... עושה בראשית". ושואלים: ואימת הוי [ומתי היא] השעה שהחמה בתקופתה? אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין [שנים], כאשר הדר [חוזר] המחזור ונפלה [ונופלת] תקופת ניסן, שחל שוויון היום והלילה האביבי בתוך מזל שבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע [בליל יום שלישי אור ליום רביעי], שאז מצב הדברים חוזר להיות כמו בעת שנתלו המזלות.

״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה הַיָּם״ וכו׳. ״לִפְרָקִים״ עַד כַּמָּה? אָמַר רָמִי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.

שנינו במשנה שר' יהודה אומר שהרואה את הים הגדול מברך "ברוך שעשה את הים הגדול", וזהו דווקא כשרואהו לפרקים. ושואלים: "לפרקים" ששנינו עד כמה הוא? אמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: עד שלשים יום. ועוד

וְאָמַר רָמִי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְּבָבֶל אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית״. וְהָאִידָנָא דְּשַׁנְיוּהּ פַּרְסָאֵי – מִבֵּי שָׁבוֹר וּלְעֵיל, רַב יוֹסֵף אֲמַר: מֵאִיהִי דְּקִירָא וּלְעֵיל. וַאֲמַר רָמִי בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה דִּגְלַת אַגִּשְׁרָא דְּשַׁבִּיסְתָּנָא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית״.

אמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: הרואה פרת אגשרא [ליד הגשר] של בבל, אומר: "ברוך... עושה בראשית". ומוסיפים: והאידנא דשניוה פרסאי — מבי שבור ולעיל [ועכשיו ששינוהו הפרסים, את מהלך הנהר — אפשר לברך רק מבית שבור ולמעלה], אבל במורד הנהר שוב אינו זורם כבראשית, ואין לברך עליו "עושה מעשה בראשית". ורב יוסף אמר: יש לברך רק מאיהי דקירא ולעיל [ולמעלה]. וכן אמר רמי בר אבא: הרואה דגלת (חדקל) אגשרא [ליד הגשר] של שביסתנא, אומר: "ברוך... עושה בראשית". ואגב הזכרת הנהרות מסבירים את שמותיהם.

מַאי ״חִדֶּקֶל?״ – אָמַר רַב אַשִׁי: שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. מַאי ״פְּרָת״ – שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין.

מאי [מה] מקור השם "חדקל" — אמר רב אשי: שמו נגזר ממה שמימיו חדין (חריפים) וקלין (קלים) במשקלם, ולכן טובים הם לשתיה. מאי [מה] הוא מקור השם "פרת"? — שמימיו פרין ורבין, שמרובים בהם הדגים.

וַאֲמַר רָבָא: הַאי דַּחֲרִיפֵי בְּנֵי מְחוֹזָא – מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ מַיָּא דְּדִגְלַת, הַאי דְּגִיחוֹרִי – מִשּׁוּם דְּמְשַׁמְשֵׁי בִּימָמָא, וְהַאי דְּנָיְידִי עֵינַיְיהוּ – מִשּׁוּם דְּדָיְירוּ בְּבַיִת אָפֵל.

ומכיון שהוזכר נהר החדקל מובא כאן מה שאמר רבא: האי דחריפי[זה שחריפים]בני העיר מחוזא — הרי זה משום דשתו מיא דדגלת[שהם שותים את מי החדקל].האי דגיחורי[זה שהם אדמונים] — הרי זה משום דמשמשי ביממא[שהם משמשים מיטתם ביום].והאי דניידי עינייהו[וזה שעיניהם נדות] תמיד — הרי זה משום דדיירו[שהם דרים]בבית אפל.

״עַל הַגְּשָׁמִים״ כו׳. וְעַל הַגְּשָׁמִים ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ מְבָרֵךְ?! וְהָאֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ, וְאָמְרִי לָהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים – מִשֶּׁיָּצָא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה.

שנינו במשנה שעל הגשמים יש לברך "ברוך... הטוב והמטיב". ושואלים: והאם על הגשמים "הטוב והמטיב" הוא שמברך? והאמר [והרי אמר] ר' אבהו, ואמרי לה [ויש אומרים] כי דבר זה במתניתא תנא [בברייתא הוא שנוי]: מאימתי מברכין על הגשמים — משיצא חתן לקראת כלה. כלומר, שיש שלוליות מים בחוץ, וטיפות המים הבאות מלמעלה (החתן) מקפיצות כנגדן טיפות מלמטה (הכלה).

מַאי מְבָרְכִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: ״מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ״, וְרַבִּי יוֹחָנָן מְסַיֵּים בָּהּ הָכִי: ״אִילּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וכו׳ אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ…עַד ׳תִּשְׁתַּחֲוֶה׳, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ רוֹב הַהוֹדָאוֹת״.

ושואלים: מאי [מה], איזו ברכה מברכין? אמר רב יהודה: נוסח הברכה הוא "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו". ור' יוחנן מסיים בה, בנוסח ברכה זו הכי [כך]: "אילו פינו מלא שירה כים... אין אנחנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו" והלאה מתפילת "נשמת" עד "תשתחוה. ברוך אתה ה' רוב ההודאות".

״רוֹב הַהוֹדָאוֹת״ וְלֹא ״כָּל הַהוֹדָאוֹת?!״ – אֲמַר רָבָא: אֵימָא ״הָאֵל הַהוֹדָאוֹת״. אֲמַר רַב פַּפָּא: הִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ ״רוֹב הַהוֹדָאוֹת״ וְ״הָאֵל הַהוֹדָאוֹת״,

ובדרך אגב שואלים: נוסח הברכה הוא "רוב ההודאות" ולא "כל ההודאות"? שהרי לקדוש ברוך הוא כל ההודאות! אמר רבא: אימא [אמור] ותקן: "האל ההודאות". אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו [על כן יאמרו את שתיהן, שתי הנוסחאות], "רוב ההודאות" ו"האל ההודאות".

וְאֶלָּא קַשְׁיָא! – לָא קַשְׁיָא, הָא – דִּשְׁמַע מִשְׁמַע, הָא – דַּחֲזָא מֶחֱזִי.

ואלא עדיין קשיא [קשה], שהלא רואים שנוסח הברכה על הגשמים אינו "הטוב והמטיב" כפי המובא במשנתנו! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו במשנה שמברך "הטוב והמטיב", הרי זה באופן דשמע משמע [שהוא שמע] את הגשם יורד. הא [זה] ששנינו שמברך "מודים אנחנו לך...", הרי זה באופן דחזא מחזי [שראה] אותו יורד.

דִּשְׁמַע מִשְׁמַע – הַיְינוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, וּתְנַן: עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״

ושואלים: דשמע משמע [שהוא שמע] את הגשמים יורדים הלא היינו [זהו] בשורות טובות, ותנן על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב שבשורת הגשם בכלל בשורות טובות שאנו יודעים כבר שאומר עליהן "הטוב והמטיב", ואם כן אין מקום להזכיר במיוחד את הגשם!

אֶלָּא אִידִי וְאִידִי דְּחָזֵי מֶחֱזִי, וְלָא קַשְׁיָא, הָא – דַּאֲתָא פּוּרְתָּא, הָא – דַּאֲתָא טוּבָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דַּאֲתָא טוּבָא, וְלָא קַשְׁיָא, הָא – דְּאִית לֵיהּ אַרְעָא, הָא – דְּלֵית לֵיהּ אַרְעָא.

אלא יש לתרץ בדרך אחרת: אידי ואידי דחזי מחזי [זה וזה מדובר באופן שראה] את הגשם, ולא קשיא [ואין זה קשה], הא [זה] ששנינו שמברך "מודים אנחנו לך...", הרי זה באופן דאתא פורתא [שבא, ירד מעט] גשם, הא [זה] ששנינו במשנה שמברך "הטוב והמטיב", הרי זה באופן דאתא טובא [שבא, ירד הרבה] גשם. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] כי הא והא דאתא טובא [זה וזה מדובר באופן שבא הרבה] גשם, ולא קשיא [ואין זה קשה], הא [זה] ששנינו שמברך "הטוב והמטיב", הרי זה באופן דאית ליה ארעא [שיש לו קרקע], הא [זה] ששנינו שמברך "מודים אנחנו לך...", הרי זה באופן דלית ליה ארעא [שאין לו קרקע], ואין זו עבורו במישרין בשורה טובה.

אִית לֵיהּ אַרְעָא ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ מְבָרֵךְ?! וְהָא תְּנַן: בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ…שֶׁהֶחֱיָינוּ… וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״, שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים אוֹמֵר: ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״

ושואלים: וכאשר אית ליה ארעא [יש לו קרקע] "הטוב והמטיב" הוא שמברך?! והא תנן [והרי שנינו]: מי שבנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אומר: "ברוך... שהחיינו והגיענו לזמן הזה". ואם היה זה שלו ושל אחרים — הריהו אומר: "הטוב והמטיב", והרי שעל הגשמים היורדים לאדמתו מברך "שהחיינו" ולא "הטוב והמטיב"?

לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת, הָא – דְּלֵית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת, וְהָתַנְיָא: קְצָרוֹ שֶׁל דָּבָר, עַל שֶׁלּוֹ הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ… שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ״, עַל שֶׁלּוֹ וְעַל שֶׁל חֲבֵירוֹ אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״.

ומשיבים לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו שמברך "הטוב והמטיב", הרי זה באופן דאית ליה [שיש לו] שותפות בקרקע, הא [זה] ששנינו שמברך "שהחיינו", הרי זה באופן דלית ליה [שאין לו] שותפות בקרקע. והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא] בדומה: קצרו של דבר, על דבר טוב שלו, שהגיע אליו בלבד, הוא אומר: "ברוך... שהחיינו וקיימנו", על דבר טוב שלו ועל של חבירו — אומר: "ברוך... הטוב והמטיב".

וְכָל הֵיכָא דְּלֵית לְאַחֲרִינָא בַּהֲדֵיהּ לָא מְבָרֵךְ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב?!״ – וְהָתַנְיָא, אָמְרוּ לֵיהּ: יָלְדָה אִשְׁתּוֹ זָכָר, אוֹמֵר ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״ – הָתָם נַמִי, דְּאִיכָּא אִשְׁתּוֹ בַּהֲדֵיהּ, דְּנִיחָא לָהּ בְּזָכָר.

על הכלל הזה מקשים: וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה [מקום שאין לאחרים אתו] הוא לא מברך "הטוב והמטיב"? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אמרו לו שילדה אשתו בן זכר, אומר "ברוך... הטוב והמטיב"! ומשיבים: התם נמי, דאיכא [שם גם כן, שיש, כשנמצאת] אשתו בהדיה [אתו] דניחא [שנוח] לה בזכר.

תָּא שְׁמַע: מֵת אָבִיו וְהוּא יוֹרְשׁוֹ, בַּתְּחִלָּה אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״, וּלְבַסּוֹף הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״ – הָתָם נַמִי, דְּאִיכָּא אַחֵי דְּקָא יָרְתִי בַּהֲדֵיהּ.

ועוד מקשים: תא שמע [בוא ושמע] דברים סותרים לכך במה ששנינו בברייתא: מי שמת אביו והוא היה יורשו, בתחלה, כששומע שמת, הריהו אומר: "ברוך... דיין האמת", ולבסוף, על הירושה הוא אומר: "ברוך... הטוב והמטיב". ואם כן אף על הנאתו שלו מברך "הטוב והמטיב"! ומשיבים: התם נמי [שם גם גם כן] מדובר באופן דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה [שיש אחים היורשים יחד אתו].

תָּא שְׁמַע: שִׁינּוּי יַיִן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, שִׁינוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וַאֲמַר רַבִּי יוֹסֵף בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ ״שִׁינּוּי יַיִן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ״, אֲבָל אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!״ – הָתָם נַמִי, דְּאִיכָּא בְּנֵי חֲבוּרָה דְּשָׁתוּ בַּהֲדֵיהּ.

ועוד מקשים: תא שמע [בוא ושמע] דברים סותרים לכך במה ששנינו בברייתא: שינוי סוג היין בתוך הסעודה אינו צריך לברך שנית על היין "בורא פרי הגפן", אבל שינוי מקום צריך לברך שוב על היין, ואמר ר' יוסף בר אבא אמר ר' יוחנן ואף על פי שאמרו ששינוי יין אינו צריך לברך, אבל אומר: "ברוך... הטוב והמטיב"! ומשיבים: התם נמי [שם גם כן] מדובר באופן שאינו לבד, אלא דאיכא [שיש] בני חבורה דשתו בהדיה [השותים אתו].

״בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים״ וכו׳. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

שנינו במשנה שמי שבנה בית חדש או קנה כלים חדשים מברך "ברוך... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ובנושא זה של ברכת "שהחיינו" על כלים חדשים אמר רב הונא: לא שנו שמברך "שהחיינו" על קניית כלי חדש אלא כשאין לו מכבר כלים אחרים כיוצא בהן שנפלו לו בירושה וכדומה, אבל אם יש לו כבר כיוצא בהן — אינו צריך לברך, שאין זה נחשב אצלו כדבר חדש לגמרי. ור' יוחנן אמר: אפילו יש לו כבר כיוצא בהן שנפלו לו בירושה, צריך לברך, כיון שלענין קניה חדשים הם לגביו