הָא – דְּאִדְכַּר בָּתַר ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.״

הא [זה] ששנינו שמחזירים אותו, הרי זה באופן דאדכר [שנזכר] בטעותו בתר [לאחר] "שומע תפלה", ושוב אינו יכול לשאול על הגשמים ולכן צריך לחזור לראש התפילה.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַב אַסִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּעֲבוֹדָה – חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה, נִזְכַּר בְּהוֹדָאָה – חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה. בְּ״שִׂים שָׁלוֹם״ – חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה, וְאִם סִיֵּים – חוֹזֵר לָרֹאשׁ.

מתוך הקשר הדברים ובגלל שם החכם המוסר אותם, מזכירים עוד מה שאמר ר' תנחום אמר רב אסי אמר ר' יהושע בן לוי: טעה ולא הזכיר בתפילת ראש חודש את ההוספה המיוחדת של ראש חדש ("יעלה ויבוא") בברכת ה"עבודה" שבתפילת שמונה עשרה — חוזר ל"עבודה". וכן אם נזכר בברכת "הודאה" שהיא הברכה שלאחריה — חוזר ל"עבודה". נזכר בברכת "שים שלום" — חוזר ל"עבודה". ואם נזכר רק לאחר שסיים את תפילת שמונה עשרה כולה — חוזר לראש התפילה.

אָמַר רַב פַּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב אַחָא בַּר אַדָּא: הָא דַּאֲמַרַן ״סִיֵּים חוֹזֵר לָרֹאשׁ״ – לֹא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁעָקַר רַגְלָיו, אֲבָל לֹא עָקַר רַגְלָיו – חוֹזֵר לְעֲבוֹדָה.

אמר רב פפא בריה [בנו] של רב אחא בר אדא: הא דאמרן [זה שאמרנו] שאם כבר סיים תפילתו — חוזר לראש, לא אמרן [אמרנו] אלא במקרה שכבר עקר רגליו מן המקום שבו עמד בתפילתו, אבל אם עדיין לא עקר רגליו — חוזר לברכת העבודה, ואומר בתוכה "יעלה ויבוא".

אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? אָמַר לֵיהּ: מֵאַבָּא מָרִי שְׁמִיעַ לִי, וְאַבָּא מָרִי מֵרַב.

אמרו ליה [לו] בני הישיבה: מנא לך הא [מנין לך הלכה זו?] אמר להו [להם]: מאבא מרי שמיע לי [מאבי מורי, רב אחא בר אדא שמעתי] זאת, ואבא מרי [ואבי מורי] שמע זאת מרב.

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הָא דַּאֲמַרַן ״עָקַר רַגְלָיו חוֹזֵר לָרֹאשׁ״ – לֹא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אֲבָל רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ – חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה.

מעין זה אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרן [זה שאמרנו] שאם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפילה לא אמרן [אמרנו] אלא באופן שאינו רגיל לומר תחנונים נוספים אחר תפלתו, אבל אם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ובתוך כך נזכר שהחסיר מתפילתו — חוזר לברכת העבודה ומשלים את החסר.

אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הָא דַּאֲמַרַן כִּי לֹא עָקַר רַגְלָיו חוֹזֵר לעֲבוֹדָה – לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁרָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אֲבָל אִם אֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ – חוֹזֵר לָרֹאשׁ.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרן [זה שאמרנו] כי [שכאשר] עדיין לא עקר רגליו חוזר לברכת העבודה לא אמרן [אמרנו] אלא באופן שרגיל לומר תחנונים נוספים אחר תפלתו, אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו — הרי זה נחשב כאילו כבר סיים תפילתו וחוזר לראש התפילה.

״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע״ וכו׳. מַאי ״קֶבַע?״ אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא: כָּל שֶׁתְּפִלָּתוֹ דּוֹמָה עָלָיו כְּמַשּׂוֹי; וְרַבָּנַן אָמְרִי: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָהּ בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים; רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר.

שנינו במשנה שר' אליעזר אומר שכל העושה תפלתו קבע אין תפילתו תחנונים. ושואלים: מאי [מה משמעות] המלה "קבע" בהקשר זה? אמר ר' יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: הרי זה כל שתפלתו דומה עליו כמשוי [כמשא] שהוא ממהר להפטר ממנו. ורבנן אמרי [וחכמים אומרים] שהכוונה היא לכל מי שאינו אומרה לתפילה בלשון תחנונים, אלא כדרך אמירת קבע ללא הבעת רגש. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: העושה תפילתו קבע הוא כל מי שאינו יכול לחדש בה בתפילתו, דבר מצרכיו שלו, ואומר רק את הנוסח הקבוע.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא יָכֵילְנָא לְחַדּוּשֵׁי בָּהּ מִילְּתָא, וּמִסְתְּפֵינָא דִּלְמָא מִטְרִידְנָא.

על כך אמר ר' זירא: אנא יכילנא לחדושי [אני יכול לחדש] בה מילתא [דבר] בכל תפילה, ומסתפינא דלמא מטרידנא [ואולם אני חושש שמא אתבלבל], ולפי זה אין לחייב אם כן את הרבים לחדש בתפילה.

אַבַּיֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר אָבִין דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כָּל שֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִצְוָה לְהִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה; וְאָמַר רַבִּי זֵירָא: מַאי קְרָאָהּ – ״יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים.״ לָיְיטִי עֲלָהּ בְּמַעַרְבָא אַמַּאן דִּמְצַלֵּי עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, מַאי טַעְמָא? דִּלְמָא מִיטְרְפָא לֵיהּ שַׁעְתָּא.

האחים אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: העושה תפילתו קבע הוא כל מי שאין מתפלל עם דמדומי חמה, שהיא שעת רצון לתפילה והוא אינו טורח למצוא שעה כזו. שאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. ואמר ר' זירא: מאי קראה [מהו הפסוק] בו נרמז הדבר — מה שנאמר: "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" (תהלים עב, ה), כלומר, ביטוי יראת ה', התפילה, צריכה להיות עם שמש, קרוב לזריחתה או לשקיעתה של השמש. אף על פי כן לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי [מקללים היו בארץ ישראל את מי שמתפלל] עם דמדומי חמה. מאי טעמא [מה טעם] — דלמא מיטרפא ליה שעתא [שמא תיטרף לו השעה] ולא יספיק להתפלל בזמן.

״רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה וכו׳ בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר.״ מַאי ״פָּרָשַׁת הָעִבּוּר?״ אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם עֶבְרָה כְּאִשָּׁה עוּבָּרָה – יִהְיוּ כָּל צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה – יִהְיוּ כָּל צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ.

שנינו במשנה שר' יהושע אומר שהמהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה, שהיא: "בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך ", ושואלים: מאי [מה פירוש] "פרשת העבור"? אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: יש לפרש זאת בדרך המדגישה את המלה "עיבור" בשתי משמעויות: אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה (כעס) כאשה עוברה (הרה) — יהיו כל צרכיהם לפניך. איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר רב חסדא אמר מר עוקבא בגירסה אחרת: אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה (ומשמעות "עיבור" — עבירה) יהיו כל צרכיהם לפניך. במשנה הובאה רק נוסחה אחת של תפילה לשעת הסכנה, ואולם בתוספתא מובאות נוסחאות אחרות.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וְאֵיזֶה הִיא תְּפִלָּה קְצָרָה? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְתֵן נַחַת רוּחַ לִירֵאֶיךָ מִתַּחַת, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.

תנו רבנן [שנו חכמים]: המהלך במקום גדודי חיה ולסטים (שודדים) מתפלל תפלה קצרה, ואיזה היא תפלה קצרה — ר' אליעזר אומר: מתפלל "עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: ״שְׁמַע שַׁוְעַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָּשָׁתָם, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.

ר' יהושע אומר: מתפלל "שמע שועת עמך ישראל, ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: ״שְׁמַע צַעֲקַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָּשָׁתָם, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.

ר' אלעזר בר' צדוק אומר: מתפלל "שמע צעקת עמך ישראל, ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

אֲחֵרִים אוֹמְרִים: ״צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרוּבִּין וְדַעְתָּם קְצָרָה, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.

אחרים אומרים: מתפלל "צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה ולכן אינם יכולים לפרש תפילתם כראוי (מהרש"א). על כן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גויה (גוף) וגויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים.

אמר רב הונא: הלכה כשיטת אחרים בנוסח התפלה במקום סכנה.

אָמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ רַב סַלָּא חֲסִידָא: לָא תִּרְתַּח וְלֹא תֶּחֱטֵי, לָא תִּרְוֵי וְלֹא תֶּחֱטֵי, וּכְשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ – הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וָצֵא. מַאי ״הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וָצֵא״? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: זוֹ תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ. וְאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ.

בקשר לתפילות הנאמרות בדרכים ובשעת סכנה מובאים גם דברים ביחס לתפילת הדרך. תחילת הדבר בדברים אמר ליה [לו] אליהו כשנגלה לו לרב יהודה אחוה [אחיו] של רב סלא חסידא [החסיד]: לא תרתח [אל תכעס] ולא תחטי [תחטא]. לא תרוי [אל תשתכר] ולא תחטי [תחטא]. וכשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך (שאל עצה, בקש רשות, מה'), וצא. מאי [מה] המלך בקונך וצא? אמר ר' יעקב אמר רב חסדא: זו היא תפלת הדרך. ועוד אמר ר' יעקב אמר רב חסדא: אין זו עצה טובה בלבד אלא הלכה פסוקה היא שכל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך לפני היציאה לדרך.

מַאי תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ? ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדַי, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.

ושואלים: מאי [מהי] תפלת הדרך? מה נוסחה של תפלה זו? ומשיבים: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתוליכני לשלום, ותצעידני לשלום, ותסמכני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשי ידי, ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

אָמַר אַבַּיֵי: לְעוֹלָם

אמר אביי: לעולם