יִתְרוֹ לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא, יִתְרוֹ מִיִּשְׂרָאֵל זְבַן.

יתרו לאחר מתן תורה הוה [היה] מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי אסור היה לקבל ממנו! אלא, יש לומר כי יתרו מישראל זבן [קנה] את הבהמות לקרבן.

תָּא שְׁמַע: ״וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר (הַמִּשְׁנִים וְהַכָּרִים וְעַל כָּל הַצֹּאן) לְמַעַן זְבֹחַ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״! מַאי ״מֵיטַב״? דְּמֵי מֵיטַב.

ומציעים ראיה, תא שמע [בוא ושמע]: "ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה' אלהיך" (שמואל א טו, טו), משמע שאפשר להקריב בהמות של גוים! ומשיבים: מאי [מה] פירוש "מיטב"? לא שהשתמשו במיטב הבהמות עצמן, אלא בדמי מיטב הבהמות, שמכרון ובדמיהן הביאו קרבנות.

וּמַאי שְׁנָא מֵיטַב? כִּי הֵיכִי דְּלִיקְפֹּץ עֲלֵיהֶן זְבִינָא.

ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה] מדוע דווקא מיטב? מדוע מכרו דווקא מן המיטב? ומשיבים: כי היכי דליקפץ עליהן זבינא [כדי שיקפצו עליהם קונים] על הבהמות הללו שהם מוכרים, שהכל רוצים לקנות מן המיטב.

תָּא שְׁמַע: ״וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ (אֶת) הַטּוֹב בְּעֵינָו (וְאֶת) [רְאֵה] הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים״! אָמַר רַב נַחְמָן: אֲרַוְנָה גֵּר תּוֹשָׁב הָיָה.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע]: "ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו [ראה] הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים" (שמואל ב כד, כב), הרי אפשר להשתמש בבהמת גוי לקרבן! אמר רב נחמן: ארונה גר תושב היה, שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, ובכללן איסור רביעת בהמה, ולכן מותר היה לקבל ממנו בהמות לקרבן.

מַאי ״מוֹרִגִּים״? אֲמַר עוּלָּא: מִטָּה שֶׁל טוּרְבִּיל. מַאי מִטָּה שֶׁל טוּרְבִּיל? עִיזָּא דְּקוּרְקְסָא דְּדַיְישָׁן. אֲמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָא? ״הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים״.

אגב הזכרת הפסוק שואלים: מאי [מה] פירוש "מורגים"? אמר עולא: מטה של טורביל. ושואלים: מאי [מה היא] מטה של טורביל? שמונח זה לא היה ידוע בבבל; ומשיבים: עיזא דקורקסא דדיישן [לוח כבד ומשונן שדשות בו הבהמות]. אמר רב יוסף: מאי קרא [מהו המקרא] שממנו אפשר ללמוד שזה פירוש "מוריגים"? שנאמר: "הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים" (ישעיהו מא, טו), הרי שמורג יש בו חריצים ("חרוץ") ושיניים ("פיפיות"), והוא משמש לדישה.

מֵיתִיבֵי: ״וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַה׳״! הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.

מיתיבי [מקשים] ממה שמסופר כי לאחר ששלחו פלישתים את ארון הברית על ידי פרות וחזר לישראל — "ואת הפרות העלו עלה לה'" (שמואל א ו, יד)! ומשיבים: הוראת שעה היתה זו שהקריבום.

הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, עוֹלָה נְקֵבָה מִי אִיכָּא?

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] שהיתה זו הוראת שעה, דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], עולה נקבה מי איכא [האם יש]? והרי אין מקריבים עולה אלא מן הזכרים, וכאן מדובר בפרות!

וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא בְּבָמַת יָחִיד, וְכִדְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִנַּיִן לְעוֹלָה נְקֵבָה שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה בְּבָמַת יָחִיד? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה״.

ודוחים את הראיה הזו: ומאי קושיא [ומה קושיה היא זו]? דלמא [שמא] בבמת יחיד היה הדבר, וכדרב אדא בר אהבה, שאמר רב אדא בר אהבה: מנין לעולה נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד? שנאמר: "ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה" (שמואל א ז, ט), ו"טלה חלב" מבינים כטלה שנותן חלב, כלומר נקבה.

״וַיַּעֲלֵהוּ״ זָכָר מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״וַיַּעֲלָהּ״ כְּתִיב.

ומקשים: הרי לשון "ויעלהו" האמורה בענין זה זכר משמע! אמר רב נחמן בר יצחק: "ויעלה" כתיב [כתוב] במקרא, והיא לשון נקבה.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: גְּבוּל יֵשׁ לָהּ, פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹֹשׁ שָׁנִים – נֶעֱקֶרֶת, בַּת שָׁלֹֹשׁ שָׁנִים – אֵינָהּ נֶעֱקֶרֶת.

ועוד בישוב הסתירה שבין משנתנו, לפיה גוים חשודים על הרביעה, לבין הברייתא שהתירה לקחת מהם בהמה לקרבן, ר' יוחנן אמר: גבול יש לה לבהמה, אם היא פחותה מבת שלש שנים — הרי היא נעקרת (נעשית עקרה) על ידי רביעת אדם, אם היא בת שלש שנים — אינה נעקרת, ומה שהתירה הברייתא לקחת מן הגוים הרי זו בהמה פחותה משלוש שנים, שוודאי לא רבעוה, מחשש שתיעקר בכך.

אֵיתִיבֵיהּ כָּל הָנֵי תְּיוּבְתָּא, שַׁנֵּי לְהוּ: פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹֹשׁ שָׁנִים. תָּא שְׁמַע: ״וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַה׳״! בִּפְחוּתָה מִבַּת שָׁלֹֹשׁ שָׁנִים.

איתיביה [הקשו] לו כל הני תיובתא [אותן הקושיות שהקשינו], שמביאים קרבנות מן הגוים, שני להו [ותירץ להם] שהכל מדובר בפחותה מבת שלש שנים. ומקשים עוד, תא שמע [בוא ושמע] מן הכתוב "ואת הפרות העלו עלה לה'" (שמואל א ו, יד)! ומתרצים: מדובר בפחותה מבת שלש שנים.

מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: אִם כֵּן, הַיְינוּ ״וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת״ – פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹֹשׁ שָׁנִים,

מתקיף לה [מקשה על כך] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן: אם כן, היינו [זהו] שכתוב "ואת בניהם כלו בבית" (שמואל א ו, י), ואתה טוען שמדובר בפחותה מבת שלש שנים,

וּפְחוּתָה מִבַּת שָׁלֹֹשׁ שָׁנִים מִי קָא יָלְדָה? וְהָתַנְיָא: פָּרָה וַחֲמוֹר, מִבַּת שָׁלֹֹשׁ – וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ – סָפֵק! אֶלָּא, מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא.

ופחותה מבת שלש שנים מי קא ילדה [האם היא יולדת]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: פרה וחמור שנקנו מן הגוי, ולא ידוע אם כבר ילדה הבהמה, אם היתה בהמה זו מבת שלש בשנתה השלישית וילדה זכר, — הריהו ודאי לכהן, שהוא ודאי בכור, לפי שאין פרה יולדת בפחות מבת שלוש, מכאן ואילך, אם קנה אותה מבוגרת מבת שלוש שנים, ספק הוא אם ולד זה בכור או אינו בכור! אלא, מחוורתא כדשנין מעיקרא [מחוור, ברור כמו שתירצנו מתחילה], שהוראת שעה היתה.

״וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ״ וגו׳ – מַאי ״וַיִּשַּׁרְנָה״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה; וְרַב זוּטְרָא בַּר טוּבִיָּה אָמַר רַב: שֶׁיִּשְּׁרוּ פְּנֵיהֶם כְּנֶגֶד אָרוֹן וְאָמְרוּ שִׁירָה.

כיון שהוזכר ענין זה של הפרות שהביאו הפלישתים, דנים עוד בענין זה. נאמר שם: "וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש" וגו' (שמואל א, ו, יב), מאי [מה] פירוש המלה "וישרנה"? אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מאיר: שאמרו שירה. ורב זוטרא בר טוביה אמר רב: שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה.

וּמַאי שִׁירָה אָמְרוּ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְרַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: ״וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה׳ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ״ וגו׳.

ומאי [ומה] שירה אמרו? אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מאיר: "אז ישיר משה ובני ישראל" (שמות טו, א ואילך). ור' יוחנן דידיה [משלו, משל עצמו] אמר שהשירה היתה: "ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו"

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: מִזְמוֹרָא יַתְמָא, ״מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה׳ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ״. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: ״ה׳ מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים״.

(ישעיהו יב, ד). ור' שמעון בן לקיש אמר: מזמורא יתמא [המזמור היתום] כלומר, מזמור שלא נזכר שם אומרו, וגם לא על איזה אירוע נאמר: "מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו" (תהלים צח, א ואילך). ר' אלעזר אמר, מזמור זה אמרו: "ה' מלך ירגזו עמים" (תהלים צט, א ואילך).

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: ״ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ״. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: ״רוֹנִּי רוֹנִּי הַשִּׁיטָּה, הִתְנוֹפְפִי בְּרוֹב הֲדָרֵךְ הַמְחוּשֶּׁקֶת בְּרִיקְמֵי זָהָב הַמְהוּלָּלָה בִּדְבִיר אַרְמוֹן וּמְפוֹאָרָה בַּעֲדִי עֲדָיִים״.

ר' שמואל בר נחמני אמר: "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג, א ואילך). ר' יצחק נפחא אמר, שכך היתה שירתן: "רוני רוני השיטה (רמז לארון הברית שעשוי היה מעצי שיטים) התנופפי ברוב הדרך, המחושקת בריקמי זהב (שהארון היה מצופה זהב) המהוללה בדביר ארמון (בספר התורה שבו), ומפוארה בעדי עדיים".

רַב אַשִׁי מַתְנֵי לָהּ לְהָא דְּרַבִּי יִצְחָק אַהָא: ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה׳״ – יִשְׂרָאֵל מַאי אָמְרוּ? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״רוֹנִּי רוֹנִּי הַשִּׁיטָּה״ וכו׳.

רב אשי מתני לה להא [היה שונה את זו] השירה שאמר ר' יצחק, אהא [על זה], שנאמר: "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה'" (במדבר י, לה), ושואלים: ישראל מאי [מה] אמרו באותה שעה? אמר ר' יצחק: "רוני רוני השיטה"

אֲמַר רַב: כְּמַאן קָרוּ פַּרְסָאֵי לְסִפְרָא ״דְּבִיר״? מֵהָכָא: ״וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר״.

אמר רב: כמאן קרו פרסאי לספרא [כמי על סמך מה קוראים הפרסיים לספר] "דביר"? מהכא [מכאן], שנאמר: "ושם דביר לפנים קרית ספר" (שופטים א, יא) — הרי שדביר קשור לספר.

רַב אַשִׁי אֲמַר: כְּמַאן קָרוּ פַּרְסָאֵי לְנִידָּה ״דַּשְׁתָּנָא״? מֵהָכָא: ״כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי״.

רב אשי אמר: כמאן קרו פרסאי [כמי, על סמך מה קוראים הפרסיים] לנידה "דשתנא"? מהכא [מכאן], שנאמר: "כי דרך נשים לי" (בראשית לא, לה), ו"דשתנא" הוא כעין קיצור של מילים אלה.