וְסוֹפְרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים״, וְאֵין ״לְאוֹם״ אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ״. וּמִי אִיכָּא עִרְבּוּבְיָא קַמֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אֶלָּא, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיעַרְבְּבוּ אִינְהוּ [בַּהֲדֵי הֲדָדֵי], דְּלִישְׁמְעוּ מַאי דְּאָמַר לְהוּ.

וסופריה כלומר, חכמיה ומלומדיה, שנאמר: "ויאספו לאמים" (ישעיהו מג, ט), ואין "לאום" אלא מלכות, שנאמר: "ולאם מלאם יאמץ" (בראשית כה, כג). ותמהים: ומי איכא [והאם יש] ערבוביא קמי [לפני] הקדוש ברוך הוא שהוא צריך לגעור בהם שיעמדו כל אחד לעצמו, כדי שיוכל לדון איתם? אלא המטרה היא כי היכי דלא ליערבבו אינהו [בהדי הדדי] [כדי שלא יתערבבו הם זה עם זה], דלישמעו מאי דאמר להו [שישמעו מה שאומר להם] הקב"ה.

[מִיָּד] נִכְנְסָה לְפָנָיו מַלְכוּת רוֹמִי תְּחִלָּה. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָא. וּמְנָלַן דַּחֲשִׁיבָא? דִּכְתִיב: ״וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִינַּהּ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ רוֹמִי חַיֶּיבֶת, שֶׁטִּבְעָהּ יָצָא בְּכָל הָעוֹלָם.

[מיד] נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה. ומבררים, מאי טעמא [מה הטעם] היא נכנסת תחילה? משום דחשיבא [שהיא החשובה] מכל האומות. ומנלן דחשיבא [ומנין לנו שהיא החשובה]? דכתיב [שנאמר] בספר דניאל על המלכות ("החיה") הרביעית מן האומות העתידות לשלוט בעולם: "ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקינה" [ותאכל את כל הארץ ותדוש ותרמוס אותה] (דניאל ז, כג), אמר ר' יוחנן: מלכות האוכלת את כל העולם זו רומי חייבת (הרשעה) שטבעה יצא בכל העולם, שהיא ממלכה גדולה וחזקה מאד הידועה בכל העולם.

וּמְנָא לָן דְּמַאן דַּחֲשִׁיב עָיֵיל בְּרֵישָׁא? כִּדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מֶלֶךְ וְצִבּוּר – מֶלֶךְ נִכְנָס תְּחִלָּה לַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״ וגו׳. וְטַעְמָא מַאי? אִיבָּעֵית אֵימָא: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיתַב מַלְכָּא מֵאַבְּרַאי, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִקַּמֵּי דְּלִיפּוּשׁ חֲרוֹן אַף.

ושואלים: ומנא לן דמאן דחשיב עייל ברישא [ומנין לנו שמי שחשוב נכנס בתחילה]? כדברי רב חסדא, שאמר רב חסדא: כאשר מלך וצבור באים לדין — מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר: "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל" [וגו'] (מלכים א ח, נט). וטעמא מאי [ומה הטעם] שמכניסים לדין תחילה את המלך? איבעית אימא [אם תרצה אמור]: לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי [אין זו דרך ארץ שישב מלך מבחוץ ויחכה], ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: דנים אותו לעצמו תחילה, מקמי דליפוש [לפני שיתרבה] חרון אף בגלל חטאיהם של הרבים.

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּמַאי עֲסַקְתֶּם? אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה שְׁוָוקִים תִּקַּנִינוּ, הַרְבֵּה מֶרְחֲצָאוֹת עָשִׂינוּ, הַרְבֵּה כֶּסֶף וְזָהָב הִרְבֵּינוּ, וְכוּלָּם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה.

נכנסת מלכות רומי, אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי [במה] עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה כשכל אלו מוכנים לפניהם.

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, כָּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם – לְצוֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם, תִּקַּנְתֶּם שְׁוָוקִים – לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת – לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמְכֶם, כֶּסֶף וְזָהָב – שֶׁלִּי הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת״;

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם, וכי אותי אתם רוצים לרמות? כל מה שעשיתם — לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם שווקים — להושיב בהן זונות, מרחצאות עשיתם — לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שאומרים אתם שהרביתם — שלי הוא ולא שלכם, שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות" (חגי ב, ח),

כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי בָכֶם יַגִּיד זֹאת״; וְאֵין ״זֹאת״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״! מִיָּד יָצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.

כלום יש בכם מגיד זאת? [והוא שנאמר בהמשך הפסוק שאנו דורשים אותו "כל הגוים נקבצו יחדיו" — "מי בכם יגיד זאת" (ישעיהו מג, ט)], ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד, מד), ומי שלא עסק בה לא מגיע לו שכר! מיד יצאו בפחי נפש.

יָצָאת מַלְכוּת רוֹמִי, וְנִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס אַחֲרֶיהָ. מַאי טַעְמָא? דְּהָא חֲשִׁיבָא בַּתְרָהּ. וּמְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַאֲרוּ חֵיוָא אָחֳרִי תִנְיָנָא דָּמְיָא לְדֹב״, וְתָנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פַּרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּדוֹב, וּמְסוּרְבָּלִין [בָּשָׂר] כְּדוֹב, וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדוֹב, וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדוֹב.

יצאת מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה. מאי טעמא [מה הטעם] היא נכנסת? דהא חשיבא בתרה [שהיא חשובה אחריה]. ומנלן [ומנין לנו] דבר זה? דכתיב [שנאמר] בחזון דניאל: "וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדב" [והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב] (דניאל ז, ה), ותני [ושנה] רב יוסף: החיה הזו אלו פרסיים, שאוכלין ושותין הרבה כדוב, ומסורבלין שמנים ומרובים [בשר] כדוב, ומגדלין שער הרבה כדוב, ואין להם מנוחה כדוב שהוא תמיד נע ונד.

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּמַאי עֲסַקְתֶּם? אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה גְּשָׁרִים גָּשַׁרְנוּ, הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ, הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכוּלָּם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי [במה] עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה.

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם – לְצוֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם, תִּקַּנְתֶּם גְּשָׁרִים – לִיטּוֹל מֵהֶם מֶכֶס, כְּרַכִּים – לַעֲשׂוֹת בָּהֶם אַנְגַּרְיָא, מִלְחָמוֹת – אֲנִי עָשִׂיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה״, כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי בָכֶם יַגִּיד זֹאת״; וְאֵין ״זֹאת״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״! מִיָּד יָצְאוּ מִלְּפָנָיו בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: כל מה שעשיתם — לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם גשרים — ליטול מהם מכס, כרכים — לעשות בהם אנגריא כלומר, להשתמש ביושביהם לעבודת כפיה, מלחמות — אני עשיתי, שנאמר: "ה' איש מלחמה" (שמות טו, ג), כלום יש בכם מגיד זאת? שנאמר: "מי בכם יגיד זאת", ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה"! מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.

וְכִי מֵאַחַר דְּחָזֵית מַלְכוּת פָּרַס לְמַלְכוּת רוֹמִי דְּלָא מְהַנְּיָא וְלָא מִידֵי, מַאי טַעְמָא עָיְילָא? אָמְרִי: אִינְהוּ סָתְרִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲנַן בָּנֵינַן. וְכֵן לְכָל אוּמָּה וְאוּמָּה.

ושואלים: וכי מאחר דחזית [שרואה] מלכות פרס למלכות רומי דלא מהניא ולא מידי [שאינה מועילה דבר] בטענות מסוג זה, מאי טעמא עיילא [מה טעם נכנסת]? ומשיבים: בכל זאת, חשבו הפרסיים שלהם יש סיכוי, אמרי [אומרים הם]: אינהו סתרי [הם הרומאים הרסו] את בית המקדש (השני), ואנן בנינן [ואנו בנינו] אותו, שהרי ברשות ובעידוד כורש מלך פרס נבנה הבית השני. וממשיך המדרש: וכן נעשה הדיון כעין זה לכל אומה ואומה.

וְכִי מֵאַחַר דְּחָזוּ לְקַמָּאֵי דְּלָא מְהַנֵּי וְלָא מִידֵי, מַאי טַעְמָא עָיְילִי? סָבְרִי: הָנָךְ אִישְׁתַּעְבְּדוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וַאֲנַן לֹא שִׁעְבַּדְנוּ בְּיִשְׂרָאֵל. מַאי שְׁנָא הָנֵי דַּחֲשִׁיבִי, וּמַאי שְׁנָא הָנֵי דְּלָא חֲשִׁיבִי לְהוּ? מִשּׁוּם דְּהָנָךְ מָשְׁכִי בְּמַלְכוּתַיְיהוּ עַד דְּאָתֵי מְשִׁיחָא.

ושואלים: וכי מאחר דחזו לקמאי דלא מהני ולא מידי [ששאר העמים רואים את הראשונים, רומי ופרס, שאינם מועילים דבר בטענותיהם], מאי טעמא עיילי [מה טעם הם נכנסים]? ומשיבים: סברי [חושבים] הם: הנך אישתעבדו בהו [אלו, רומי ופרס, שעבדו בהם] בישראל ולכן אינם מקבלים שכר, ואנן [ואנו] לא שעבדנו בישראל. ושואלים: מאי שנא הני דחשיבי [במה שונים אלה, רומי ופרס, שהוחשבו], שהוזכרו במפורש, ומאי שנא הני דלא חשיבי להו [ובמה שונים אלה, מלכויות אחרות, שלא הוחשבו], שלא הזכירן? משום דהנך משכי במלכותייהו עד דאתי משיחא [שאלה, רומי ופרס, נמשכים במלכותם עד שיבוא משיח].

אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם נָתַתָּ לָנוּ וְלֹא קִיבַּלְנוּהָ? וּמִי מָצֵי לְמֵימַר הָכִי? וְהָכְתִיב: ״וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ״, וּכְתִיב: ״אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא״ וגו׳; מַאי בָּעֵי בְּשֵׂעִיר וּמַאי בָּעֵי בְּפָארָן?

וממשיך המדרש: אחרי שהקב"ה שואל את כל העמים האם עסקו בתורה, אומרים לפניו העמים: רבונו של עולם, כלום נתת לנו את התורה ולא קיבלנוה? וכיון שלא נתת אותה לנו — מדוע עלינו לתת את הדין על שלא קיימנוה? ושואלים: ומי מצי למימר הכי [והאם יכולים לומר כך] שלא נתן להם? והכתיב [והרי נאמר] בתיאור נתינת התורה: "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו" (דברים לג, ב), וכתיב [ונאמר]: "אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן" (חבקוק ג, ג), ויש לשאול: מאי בעי [מה מבקש] ה' בשעיר, ומאי בעי [ומה מבקש] בפארן? שהרי לא שם ניתנה התורה!

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן וְלֹא קִבְּלוּהָ, עַד שֶׁבָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְקִבְּלוּהָ!

אלא אמר ר' יוחנן: מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון, כגון בשעיר לאדומים ובפארן לישמעאלים, ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה. ואם כן, איך יכולים הם לטעון שלא נתן להם את התורה?!

אֶלָּא הָכִי אָמְרִי: כְּלוּם קִיבַּלְנוּהָ וְלֹא קִיַּימְנוּהָ? וְעַל דָּא תְּבַרְתְּהוֹן, אַמַּאי לָא קִבַּלְתּוּהָ? אֶלָּא כָּךְ אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם כָּפִיתָ עָלֵינוּ הַר כְּגִיגִית וְלֹא קִבַּלְנוּהָ, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ לְיִשְׂרָאֵל?

אלא הכי אמרי [כך הם אומרים]: כלום קיבלנוה ולא קיימנוה? ותמהים על הסבר זה: ועל דא תברתהון [ועל זה השבר שלהם], כלומר, הרי דבר זה עצמו הוא הפירכה לטענתם, שהרי הם נשאלים: אמאי [מדוע] לא קבלתוה? אלא כך אומרים לפניו אומות העולם: רבונו של עולם, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל?

דִּכְתִיב: ״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר חָמָא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַר כְּגִיגִית עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה – מוּטָב, וְאִם לָאו – שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם!

דכתיב [שנאמר]: "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז), ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה (הפך) הקדוש ברוך הוא את הר סיני כגיגית על ישראל (והוא מה שנאמר שהתייצבו בתחתית ההר), ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה — מוטב לכם, ואם לאו [לא] — שם מתחת להר תהא קבורתכם! אם כן, יש לעמים טענה שגם אותם היה אפשר לכפות בכך לקבל את התורה!

מִיָּד אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעוּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ״, שֶׁבַע מִצְו‍ֹת שֶׁקִּיבַּלְתֶּם הֵיכָן קִיַּימְתֶּם?

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, כלומר מהמצוות הראשונות נלמד, שנאמר בפסוק אותו אנו דורשים : "וראשונות ישמיענו" (ישעיהו מג, ט), אותן שבע מצו‍ת של בני נח, שלפני מתן תורה, שאף אתם קיבלתם, היכן קיימתם?

וּמְנָלַן דְּלָא קִיְּימוּם? דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם״, מַאי רָאָה? רָאָה שֶׁבַע מִצְו‍ֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ וְלֹא קִיְּימוּם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיְּימוּם – עָמַד וְהִתִּירָן לָהֶן. אִיתַּגּוּרֵי אִיתַּגּוּר? אִם כֵּן מָצִינוּ חוֹטֵא נִשְׂכָּר!

ושואלים: ומנלן [ומנין לנו] שלא קיימום? דתני [ששנה] רב יוסף בפירוש הפסוק "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים" (חבקוק ג, ו), מאי [מה] ראה? ראה שבע מצו‍ת שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן. ותוהים: איתגורי איתגור? [וכי הרוויחו]? אם כן מצינו שחוטא נשכר בחטאו!

אֲמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא:

אמר מר בריה [בנו] של רבינא: