כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" (שמות יג,ז, ושם: וְלֹא), יָכוֹל אִם טָמַן אוֹתוֹ אוֹ הִפְקִיד אוֹתוֹ בְּיַד גּוֹיִם לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר עָלָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" (שם יב,יט) — אֲפִלּוּ הִטְמִינוֹ אוֹ הִפְקִידוֹ. יָכוֹל לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הֶחָמֵץ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק מִבֵּיתוֹ בַּשָּׂדֶה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (שמות יג,ז; דברים טז,ד) — בְּכָל רְשׁוּתוֹ. יָכוֹל יִהְיֶה חַיָּב לְבַעֵר מֵרְשׁוּתוֹ חָמֵץ שֶׁל גּוֹי אוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יֵרָאֶה לְךָ" (שם) — שֶׁלְּךָ אֵין אַתָּה רוֹאֶה, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבֹהַּ.

הָא לָמַדְתָּ שֶׁחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם הִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אֲפִלּוּ טָמוּן, אֲפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת, וַאֲפִלּוּ מֻפְקָד בְּיַד גּוֹיִם — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא. וְחָמֵץ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אוֹ שֶׁל גּוֹי שֶׁהָיָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הָיָה עִמּוֹ בַּבַּיִת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל שׁוֹלֶטֶת עָלָיו — אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא הֶחָמֵץ מֵרְשׁוּתֵנוּ בְּפֶסַח. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בִּפְנֵי חֲמֵצוֹ שֶׁל גּוֹי, שֶׁמָּא יָבֹא לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ. אֲבָל שֶׁל הֶקְדֵּשׁ — אֵינוֹ צָרִיךְ, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל פּוֹרְשִׁין מִן הַהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי מְעִילָה.

גּוֹי שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל: אִם קִבֵּל עָלָיו יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיוּתוֹ, שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב יְשַׁלֵּם לוֹ דָּמָיו — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ. הוֹאִיל וְקִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת נַעֲשָׂה כְּשֶׁלּוֹ; וְאִם לֹא קִבֵּל אַחֲרָיוּת — מֻתָּר לְקַיְּמוֹ אֶצְלוֹ, וּמֻתָּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח, שֶׁבִּרְשׁוּת הַגּוֹי הוּא.

גּוֹי אַלָּם שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אִם יוֹדֵעַ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב מְחַיְּבוֹ לְשַׁלְּמוֹ, וְכוֹפֵהוּ וְאוֹנְסוֹ לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל אַחֲרָיוּת — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּחַיְּבוֹ הָאַנָּס בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

יִשְׂרָאֵל שֶׁהִרְהִין חֲמֵצוֹ אֵצֶל הַגּוֹי: אִם אָמַר לוֹ: 'אִם לֹא הֵבֵאתִי לְךָ מָעוֹת מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי, קְנֵה חָמֵץ זֶה מֵעַכְשָׁיו' — הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הַגּוֹי, וְאוֹתוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח; וְאִם לֹא אָמַר לוֹ 'קְנֵה מֵעַכְשָׁיו' — נִמְצָא אוֹתוֹ הֶחָמֵץ כְּאִלּוּ הוּא פִּקָּדוֹן אֵצֶל הַגּוֹי, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה לְאַחַר הַפֶּסַח.

יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ בָּאִין בַּסְּפִינָה, וְהָיָה חָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּיעָה שָׁעָה חֲמִישִׁית — הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לַגּוֹי אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה, וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח; וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה.

אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לַגּוֹי: 'עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּמָנֶה, בּוֹא וְקַח בְּמָאתַיִם', 'עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מִגּוֹי, בֹּא וְקַח מִיִּשְׂרָאֵל', 'שֶׁמָּא אֶצְרֹךְ וְאֶקַּח מִמְּךָ אַחַר הַפֶּסַח'. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר לוֹ וְלֹא יִתֵּן לוֹ עַל תְּנַאי, וְאִם עָשָׂה כֵּן — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא.

תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ — עוֹבְרִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא, כְּגוֹן הַמֻּרְיָס וְכֻתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ מִן הַקֶּמַח, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ בְּפֶסַח.

כֵּיצַד? עֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ קֶמַח וְעוֹרוֹת, אֲפִלּוּ נְתָנוֹ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שְׁעַת הַבִּעוּר — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ. וְאִם לֹא נָתַן הָעוֹרוֹת, וְנָתַן הַקֶּמַח: קֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִשְׁעַת הַבִּעוּר — מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי נִפְסַד וְהִבְאִישׁ; תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים — חַיָּב לְבַעֵר.

וְכֵן הַקִּלּוֹר וְהָרְטִיָּה וְהָאִסְפְּלָנִית וְהַתִּרְיַאק שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן חָמֵץ — מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח, שֶׁהֲרֵי נִפְסְדָה צוּרַת הֶחָמֵץ.

הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעִפְּשָׁה וְנִפְסְלָה מִלֶּאֱכֹל הַכֶּלֶב, וּמְלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר.

בְּגָדִים שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתָן בְּחֵלֶב חִטָּה, וְכֵן נְיָרוֹת שֶׁדִּבְּקוּ אוֹתָן בְּחָמֵץ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה — מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא, שֶׁאֵין צוּרַת הֶחָמֵץ עוֹמֶדֶת.

דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם כְּלָל, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל כָּל אָדָם כְּגוֹן הַתִּרְיַאק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ — אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא — הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ.