חזור
הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם
פרק טסַנֶדְרִי שֶׁפָּתְחוּ כֻּלָּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה, וְאָמְרוּ כֻּלָּם: ‘חַיָּב‘ — הֲרֵי זֶה פָּטוּר, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מִקְצָת מְזַכִּין שֶׁיְּהַפְּכוּ בִּזְכוּתוֹ, וְיִרְבּוּ הַמְחַיְּבִין, וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג.
סַנֶדְרִי קְטַנָּה שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִין ‘זַכַּאי‘ וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִין ‘חַיָּב‘ — הֲרֵי זֶה זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִין ‘חַיָּב‘ וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִין ‘זַכַּאי‘, אוֹ שֶׁאָמְרוּ אַחַד עָשָׂר ‘זַכַּאי‘ וְאַחַד עָשָׂר ‘חַיָּב‘ וְאֶחָד אוֹמֵר ‘אֵינִי יוֹדֵעַ‘, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין וְהָאֶחָד אוֹמֵר ‘אֵינִי יוֹדֵעַ‘ — יוֹסִיפוּ שְׁנַיִם.
זֶה שֶׁאָמַר ‘אֵינִי יוֹדֵעַ‘ — הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה, וְנִמְצְאוּ אַחַר הַתּוֹסֶפֶת אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חוּץ מִזֶּה הַמִּסְתַּפֵּק. אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר ‘זַכַּאי‘ וּשְׁנֵים עָשָׂר ‘חַיָּב‘ — הֲרֵי זֶה זַכַּאי. אַחַד עָשָׂר אוֹמְרִין ‘זַכַּאי‘ וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר אוֹמְרִין ‘חַיָּב‘, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים אָמַר ‘אֵינִי יוֹדֵעַ‘ — הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי הַמְחַיְּבִין רַבּוּ בִּשְׁנַיִם.
אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר ‘זַכַּאי‘ וּשְׁנֵים עָשָׂר ‘חַיָּב‘ וְאֶחָד אוֹמֵר ‘אֵינִי יוֹדֵעַ‘ — מוֹסִיפִין שְׁנַיִם אֲחֵרִים. וְכֵן מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמְזַכִּין אֶחָד וְיִהְיֶה זַכַּאי, אוֹ יִרְבּוּ הַמְחַיְּבִין שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר וְיִהְיֶה חַיָּב. הָיוּ אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ וְאֶחָד אוֹמֵר ‘אֵינִי יוֹדֵעַ‘, אוֹ שֶׁהָיוּ הַמְחַיְּבִין יָתֵר אֶחָד בִּלְבַד — מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד.
הִגִּיעוּ לְשִׁבְעִים וְאֶחָד, שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין ‘זַכַּאי‘ וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין ‘חַיָּב‘ — הֲרֵי זֶה זַכַּאי. שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין ‘חַיָּב‘ וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין ‘זַכַּאי‘ — דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וּמְזַכִּין אוֹתוֹ אוֹ מְחַיְּבִין. וְאִם לֹא רָאָה — גָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין אוֹמֵר: ‘נִזְדַּקֵּן הַדִּין‘, וּפוֹטְרִין אוֹתוֹ.
חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין ‘חַיָּב‘ וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים ‘זַכַּאי‘ וְאֶחָד אוֹמֵר ‘אֵינִי יוֹדֵעַ‘ — פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. אַרְבָּעָה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין ‘זַכַּאי‘ וְשִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין ‘חַיָּב‘ וְאֶחָד אוֹמֵר ‘אֵינִי יוֹדֵעַ‘ — חַיָּב, שֶׁהֲרֵי רַבּוּ הַמְחַיְּבִין שְׁנַיִם.
בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבָּאָה לָהֶן מַחֲלֹקֶת, בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִין מִדִּינֵי תּוֹרָה — אֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, אֶלָּא דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ וְהוֹלְכִין אַחַר הָרֹב שֶׁלָּהֶן. וְאִם בְּדִין אֶחָד מִן הַנֶּהֱרָגִין בִּפְנֵיהֶן נֶחְלְקוּ — דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּפְטְרוּ אוֹתוֹ אוֹ יִתְחַיֵּב.