אֶחָד בֵּית דִּין הַגָּדוֹל אוֹ סַנֶדְרִי קְטַנָּה אוֹ בֵּית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה, צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן סָמוּךְ. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ סָמַךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ“ (במדבר כז,כג).

וְכֵן הַשִּׁבְעִים זְקֵנִים — מֹשֶׁה רַבֵּנוּ סְמָכָן, וְשָׁרָת עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה, וְאוֹתָן הַזְּקֵנִים סָמְכוּ לַאֲחֵרִים, וְהָאֲחֵרִים לַאֲחֵרִים, וְנִמְצְאוּ הַסְּמוּכִין אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, עַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְאֶחָד הַנִּסְמָךְ מִפִּי הַנָּשִׂיא אוֹ מִפִּי אֶחָד מִן הַסְּמוּכִין, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה אוֹתוֹ הַסָּמוּךְ בַּסַּנֶדְרִי מֵעוֹלָם.

וְכֵיצַד הִיא הַסְּמִיכָה לְדוֹרוֹת? לֹא שֶׁיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁ הַזָּקֵן, אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין לוֹ רַבִּי, וְאוֹמְרִין לוֹ: ‘הֲרֵי אַתָּה סָמוּךְ, וְיֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לָדוּן אֲפִלּוּ דִּינֵי קְנָסוֹת‘.

וְאֵין סוֹמְכִין סְמִיכָה זוֹ, שֶׁהִיא מִנּוּי הַזְּקֵנִים לְדַיָּנוּת, אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֶחָד מֵהֶן סָמוּךְ מִפִּי אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

אֵין קָרוּי ‘אֱלֹהִים‘ אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁנִּסְמְכוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, וְהֵם הָאֲנָשִׁים הַחֲכָמִים הָרְאוּיִין לָדוּן, שֶׁבָּדְקוּ אוֹתָן בֵּית דִּין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִמְחוּ אוֹתָן וְסָמְכוּ אוֹתָן.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כָּל מִי שֶׁנִּסְמַךְ סוֹמֵךְ תַּלְמִידָיו. וַחֲכָמִים חָלְקוּ כָּבוֹד לְבֵית הִלֵּל הַזָּקֵן, וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה אָדָם נִסְמָךְ אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַנָּשִׂיא, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַנָּשִׂיא סוֹמֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אַב בֵּית דִּין עִמּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה אַב בֵּית דִּין סוֹמֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַנָּשִׂיא עִמּוֹ. אֲבָל שְׁאָר הַחֲבוּרָה — יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶן לִסְמֹךְ בִּרְשׁוּת הַנָּשִׂיא, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנַיִם עִמּוֹ, שֶׁהַסְּמִיכָה אֵינָהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה.

אֵין סוֹמְכִין זְקֵנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הַסּוֹמְכִין נִסְמְכוּ בָּאָרֶץ. אֲפִלּוּ הָיוּ הַסּוֹמְכִין בָּאָרֶץ וְהַנִּסְמָךְ בְּחוּצָה לָאָרֶץ — אֵין סוֹמְכִין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ הַסּוֹמְכִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהַנִּסְמָכִין בָּאָרֶץ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן בָּאָרֶץ — סוֹמְכִין אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִם הַסּוֹמְכִין בְּמָקוֹם אֶחָד, אֶלָּא שׁוֹלְחִין לוֹ אוֹ כּוֹתְבִין לוֹ שֶׁהוּא סָמוּךְ, וְנוֹתְנִין לוֹ רְשׁוּת לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת, הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶן בָּאָרֶץ. וְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם רְאוּיָה לִסְמִיכָה.

יֵשׁ לַסּוֹמְכִין לִסְמֹךְ אֲפִלּוּ מֵאָה בְּפַעַם אַחַת. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ סָמַךְ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד.

וְיֵשׁ לָהֶן לְמַנּוֹת לְכָל מִי שֶׁיִּרְצוּ לִדְבָרִים יְחִידִים, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים.

כֵּיצַד? חָכָם מֻפְלָא שֶׁרָאוּי לְהוֹרוֹת בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ — יֵשׁ לְבֵית דִּין לִסְמֹךְ אוֹתוֹ, וְלִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לָדוּן, לֹא לְהוֹרוֹת בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, אוֹ יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת לְהוֹרוֹת בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, לֹא לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אוֹ יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת, אוֹ לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת אֲבָל לֹא לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמָן, אוֹ יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת לְהַתִּיר נְדָרִים בִּלְבַד, אוֹ לִרְאוֹת כְּתָמִים, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְכֵן יֵשׁ לַסּוֹמְכִין לִתֵּן רְשׁוּת עַד זְמַן, וְלוֹמַר לַנִּסְמָךְ: ‘יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לָדוּן‘ אוֹ ‘לְהוֹרוֹת‘ ‘עַד שֶׁיָּבֹא הַנָּשִׂיא לְכָאן‘ אוֹ ‘כָּל זְמַן שֶׁאֵין אַתְּ עִמָּנוּ בַּמְּדִינָה‘, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

חָכָם מֻפְלָא שֶׁהָיָה סוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְדִינֵי מָמוֹנוֹת — אֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ לְדִינֵי מָמוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סָמוּךְ אֶחָד — מוֹשִׁיב שְׁנַיִם בְּצִדּוֹ, וְסוֹמֵךְ שִׁבְעִים כְּאֶחָד, אוֹ זֶה אַחַר זֶה, וְאַחַר כָּךְ יֵעָשֶׂה הוּא וְהַשִּׁבְעִים בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, וְיִסְמְכוּ בָּתֵּי דִּינִין אֲחֵרִים.

נִרְאִין לִי הַדְּבָרִים, שֶׁאִם הִסְכִּימוּ כָּל הַחֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמַנּוֹת דַּיָּנִין וְלִסְמֹךְ אוֹתָן — הֲרֵי אֵלּוּ סְמוּכִין, וְיֵשׁ לָהֶן לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת, וְיֵשׁ לָהֶן לִסְמֹךְ לַאֲחֵרִים. אִם כֵּן, לָמָּה הָיוּ הַחֲכָמִים מִצְטָעֲרִין עַל הַסְּמִיכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְטְלוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻּלָּן, וְאִם הָיָה שָׁם סָמוּךְ מִפִּי סָמוּךְ אֵינוֹ צָרִיךְ דַּעַת כֻּלָּן, אֶלָּא דָּן דִּינֵי קְנָסוֹת לַכֹּל, שֶׁהֲרֵי נִסְמַךְ מִפִּי בֵּית דִּין. וְהַדָּבָר צָרִיךְ הֶכְרֵעַ.

בֵּית דִּין שֶׁנִּסְמְכוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָצְאוּ לְחוּצָה לָאָרֶץ — הֲרֵי הֵן דָּנִין דִּינֵי קְנָסוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּנִין בָּאָרֶץ, שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, וְהוּא שֶׁהָיוּ סְמוּכִין בָּאָרֶץ.

רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל — בִּמְקוֹם מֶלֶךְ הֵן עוֹמְדִין, וְיֵשׁ לָהֶן לִרְדּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם, וְלָדוּן עֲלֵיהֶן בֵּין רָצוּ בֵּין לֹא רָצוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה“ (בראשית מט,י) — אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל.

וְכָל דַּיָּן הָרָאוּי לָדוּן שֶׁנָּתַן לוֹ רֹאשׁ גָּלוּת רְשׁוּת — יֵשׁ לוֹ לָדוּן בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ בַּעֲלֵי דִּינִין, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּינֵי קְנָסוֹת.

וְכָל דַּיָּן הָרָאוּי לָדוּן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בֵּית דִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת לָדוּן — יֵשׁ לוֹ לָדוּן בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָעֲיָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ בַּעֲלֵי דִּינִין, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵין רְשׁוּתָן מוֹעֶלֶת לוֹ לָכֹף אֶת בַּעֲלֵי דִּינִין; אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ — אֵינוֹ דָּן אֶלָּא לְמִי שֶׁרָצָה לָדוּן אֶצְלוֹ, אֲבָל לָכֹף אֶת בַּעֲלֵי דִּינִין וְלָדוּן לָהֶן — אֵין לוֹ רְשׁוּת, עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ גָּלוּת.

מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָדוּן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שֶׁעָבַר רֹאשׁ גָּלוּת וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת, אוֹ שֶׁטָּעוּ בֵּית דִּין וְנָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת — אֵין הָרְשׁוּת מוֹעֶלֶת לוֹ כְּלוּם עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ, אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו.