כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְהָמִית אֶת הַמְחֻיָּב מִיתָה, כָּךְ מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְקוֹת אֶת הַמְחֻיָּב מַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו“ (דברים כה,ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּלְקוּת בִּשְׁלֹשָׁה, בִּמְקוֹם מִיתָה הִיא עוֹמֶדֶת.

מַלְקִין בַּזְּמַן הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם מִן הַתּוֹרָה בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה סְמוּכִין, אֲבָל לֹא בִּפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת.

וְכָל מַלְקֻיּוֹת שֶׁמַּלְקִין דַּיָּנֵי חוּצָה לָאָרֶץ בְּכָל מָקוֹם, אֵינָהּ אֶלָּא מַכַּת מַרְדּוּת.

אֵין אָדָם לוֹקֶה אֶלָּא בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה. וּבוֹדְקִין הָעֵדִים בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. עָבַר עַל לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה, וְהִתְרוּ בּוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: ‘לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר זֶה, שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה וְלֹא תְּקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ, תִּלְקֶה‘, וְעָבַר וְלֹא קִיֵּם הָעֲשֵׂה — הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַהַתְרָאָה בְּסָפֵק הִיא, שֶׁאִם יְקַיֵּם יִפָּטֵר, הַתְרָאַת סָפֵק הַתְרָאָה הִיא.

עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְקוּת וּמִיתַת בֵּית דִּין כְּאַחַת, כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה: אִם הִתְרוּ בּוֹ לְמִיתָה — סוֹקְלִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּדִין גָּדוֹל מִזֶּה; וְאִם הִתְרוּ בּוֹ לְמַלְקוּת בִּלְבַד — לוֹקֶה.

אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים לְמַלְקוּת אֶלָּא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אֲבָל הָאִסּוּר עַצְמוֹ בְּעֵד אֶחָד יֻחְזַק. כֵּיצַד? אָמַר עֵד אֶחָד: ‘חֵלֶב כְּלָיוֹת הוּא זֶה‘, ‘כִּלְאֵי הַכֶּרֶם הֵם פֵּרוֹת אֵלּוּ‘, ‘גְּרוּשָׁה‘ אוֹ ‘זוֹנָה הִיא אִשָּׁה זוֹ‘, וְאָכַל אוֹ בָּעַל בְּעֵדִים אַחַר שֶׁהֻתְרָה בּוֹ — הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הָאִסּוּר בְּעֵד אֶחָד.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הִכְחִישׁ אֶת הָעֵד בְּעֵת שֶׁקָּבַע הָאִסּוּר. אֲבָל אִם אָמַר: ‘זֶה אֵינוֹ חֵלֶב‘, ‘אֵינָהּ גְּרוּשָׁה‘, וְאָכַל וּבָעַל אַחַר שֶׁהִכְחִישׁ — אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיִּקְבְּעוּ הָאִסּוּר שְׁנֵי עֵדִים.

שָׁתַק בְּעֵת שֶׁהֵעִיד הָעֵד הָאֶחָד בִּקְבִיעַת הָאִסּוּר, וְאַחַר שֶׁעָבַר וְהִתְרוּ בּוֹ טָעַן לְהַכְחִישׁ הָעֵד — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא לוֹקֶה.

כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ? כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו לָעַמּוּד הֵלָךְ וְהֵלָךְ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, אִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרְמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ, שֶׁאֵין מַכֵּהוּ עַל כְּסוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִכָּהוּ“ (דברים כה,ב) — לֹא לִכְסוּתוֹ.

וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהַחַזָּן הַמַּכֶּה עוֹמֵד עָלֶיהָ, וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ, כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל חֲמוֹר עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. וְרֹחַב הָרְצוּעָה טֶפַח, וְאָרְכָּהּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מַגַּעַת עַד פִּי כְּרֵסוֹ. וְהַיָּד שֶׁל רְצוּעוֹת שֶׁאוֹחֵז בָּהּ אָרְכָּהּ טֶפַח.

הָאִישׁ הַמַּכֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת יָתֵר בְּדֵעָה וְחָסֵר בְּכֹחַ, וּמַגְבִּיהַּ אֶת הָרְצוּעוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וּמַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ, וּמַלְקֵהוּ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו עַל בֵּין דַּדָּיו, וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים מֵאַחֲרָיו, שְׁלִישׁ עַל כָּתֵף זוֹ וּשְׁלִישׁ עַל כָּתֵף זוֹ.

זֶה הַמֻּכֶּה אֵינוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב, אֶלָּא מֻטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט“ (דברים כה,ב). “וְהִכָּהוּ לְפָנָיו“ (שם) — שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו שֶׁל שׁוֹפֵט בּוֹ, לֹא שֶׁיִּהְיֶה מַבִּיט בְּדָבָר אַחֵר. “וְהִכָּהוּ“ — מִכָּאן שֶׁאֵין מַלְקִין שְׁנַיִם כְּאֶחָד.

הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין קוֹרֵא כָּל זְמַן שֶׁזֶּה לוֹקֶה: “אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וכו‘ וְהִפְלָא יי אֶת מַכֹּתְךָ“ וכו‘ (דברים כח,נח-נט), וּמִתְכַּוֵּן לִגְמֹר הַפְּסוּקִין עִם הַמַּלְקֻיּוֹת. וְאִם לֹא גָּמַר — חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא וְקוֹרֵא וְחוֹזֵר עַד שֶׁתִּגָּמֵר הַהַכָּאָה. וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּדַּיָּנִין מוֹנֶה, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר לַחַזָּן: ‘הַכֵּה! הַכֵּה!‘; כָּל זְמַן שֶׁמַּכֶּה, עַל פִּיו הוּא מַכֶּה.

מֵת תַּחַת יָדוֹ — פָּטוּר. וְאִם הוֹסִיף רְצוּעָה אַחַת עַל הָאֹמֶד וּמֵת — הֲרֵי הַחַזָּן גּוֹלֶה. וְאִם לֹא מֵת — הֲרֵי הַחַזָּן עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא יֹסִיף“ (דברים כה,ג).

וְהוּא הַדִּין לְכָל מַכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּמָה אִם זֶה שֶׁנָּתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ, צִוָּה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא לְהַכּוֹתוֹ יָתֵר עַל רִשְׁעוֹ, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר כָּל אָדָם. לְפִיכָךְ, כָּל הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד, הַכָּיָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה — לוֹקֶה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם מָמוֹן — אֵין אָדָם מְשַׁלֵּם וְלוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.