מִי שֶׁהֵעִיד בְּשֶׁקֶר, וְנוֹדַע בְּעֵדִים שֶׁהֵעִיד בְּשֶׁקֶר — זֶה הוּא הַנִּקְרָא עֵד זוֹמֵם, וּמִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּמוֹ שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת בְּעֵדוּתוֹ: אִם בַּעֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ סְקִילָה הֵעִידוּ, וְהוּזְמוּ — נִסְקָלִין כֻּלָּן; וְאִם שְׂרֵפָה — נִשְׂרָפִין, וְכֵן שְׁאָר הַמִּיתוֹת.

וְאִם הֵעִידוּ בְּמַלְקוּת — לוֹקֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן כִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת; אוֹמְדִין כֹּחוֹ וּמַכִּין אוֹתוֹ. וְאִם הֵעִידוּ לְחַיְּבוֹ מָמוֹן — מְשַׁלְּשִׁין הַמָּמוֹן בֵּינֵיהֶן לְפִי מִנְיַן הָעֵדִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק הַמַּגִּיעַ לוֹ. וְאֵינָן לוֹקִין בִּמְקוֹם תַּשְׁלוּמִין.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֵדִים שֶׁהוּזְמוּ. אֲבָל שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ — אֵין כָּאן עֵדוּת, וְאֵין עוֹנְשִׁין אֶת אַחַת מֵהֶן, לְפִי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הִיא הַכַּת הַשַּׁקְרָנִית.

וּמַה בֵּין הַכְחָשָׁה לַהֲזַמָּה? הַהַכְחָשָׁה בָּעֵדוּת עַצְמָהּ: זֹאת אוֹמֶרֶת: ‘הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה‘ וְזֹאת אוֹמֶרֶת: ‘לֹא הָיָה‘, אוֹ יָבֹא מִכְּלַל דְּבָרֶיהָ שֶׁלֹּא הָיָה; וְהַהֲזַמָּה בָּעֵדִים עַצְמָן, וְאֵלּוּ הָעֵדִים שֶׁהֱזִימוּם אֵינָם יוֹדְעִין אִם נִהְיָה הַדָּבָר אוֹ לֹא נִהְיָה.

כֵּיצַד? עֵדִים שֶׁבָּאוּ וְאָמְרוּ: ‘רָאִינוּ זֶה שֶׁהָרַג אֶת זֶה‘ אוֹ ‘לָוָה מִזֶּה‘ ‘בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי‘, וְאַחַר שֶׁהֵעִידוּ וְנִבְדְּקוּ בָּאוּ שְׁנַיִם עֵדִים אֲחֵרִים וְאָמְרוּ: ‘בְּיוֹם זֶה וּבְמָקוֹם זֶה הָיִינוּ עִמָּכֶם וְעִם אֵלּוּ כָּל הַיּוֹם, וְלֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, לֹא זֶה הָרַג אֶת זֶה‘ וְ‘לֹא זֶה הִלְוָה אֶת זֶה‘ — הֲרֵי זוֹ הַכְחָשָׁה.

וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם: ‘הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין כָּךְ? וְזֶה הַהוֹרֵג‘ אוֹ ‘הַנֶּהֱרָג‘ אוֹ ‘הַלֹּוֶה‘ אוֹ ‘הַמַּלְוֶה‘ ‘הָיוּ עִמָּנוּ בְּיוֹם זֶה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת‘ — הֲרֵי זוֹ עֵדוּת מֻכְחֶשֶׁת, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָמַר: ‘לֹא הָרַג זֶה אֶת זֶה‘ וְ‘לֹא זֶה הִלְוָה זֶה‘, ‘שֶׁהֲרֵי עִמָּנוּ הָיָה וְלֹא נִהְיָה דָּבָר זֶה‘. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.

אֲבָל אִם אָמְרוּ לָהֶם: ‘אָנוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם זֶה הָרַג זֶה בְּיוֹם זֶה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, אוֹ לֹא הֲרָגוֹ, וְאָנוּ מְעִידִים שֶׁאַתֶּם עַצְמְכֶם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ בְּיוֹם זֶה בְּבָבֶל‘ — הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין אוֹ מְשַׁלְּמִין, הוֹאִיל וְהָעֵדִים שֶׁהֵזִימוּ אוֹתָם לֹא הִשְׁגִּיחוּ עַל עַצְמָהּ שֶׁל עֵדוּת כְּלָל אִם הִיא אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר.

וְזֶה שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵדִים הָאַחֲרוֹנִים עַל הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים — גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא.

אֲפִלּוּ הָיוּ הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים מֵאָה, וּבָאוּ שְׁנַיִם וֶהֱזִימוּם, וְאָמְרוּ לָהֶם: ‘אָנוּ מְעִידִים שֶׁאַתֶּם הַמֵּאָה כֻּלְּכֶם עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי‘ — הֲרֵי אֵלּוּ נֶעֱנָשִׁין עַל פִּיהֶן, שֶׁהַשְּׁנַיִם כְּמֵאָה וּמֵאָה כִּשְׁנַיִם. וְכֵן בִּשְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ — אֵין הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב, אֶלָּא דּוֹחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן.

עֵדִים זוֹמְמִין אֵינָן צְרִיכִין הַתְרָאָה. וְעֵדִים שֶׁהֻכְחֲשׁוּ וּלְבַסּוֹף הוּזְמוּ — הֲרֵי אֵלּוּ נֶהֱרָגִין אוֹ לוֹקִין אוֹ מְשַׁלְּמִין, מִפְּנֵי שֶׁהַהַכְחָשָׁה תְּחִלַּת הֲזַמָּה הִיא, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה.

אֵין מְזִימִין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם, וּמַכְחִישִׁין אֶת הָעֵדִים שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. וְעֵדִים שֶׁהוּזְמוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם — הֲרֵי הֻכְחֲשׁוּ. לְפִיכָךְ, אִם מֵתוּ הָעֵדִים שֶׁהֱזִימוּם קֹדֶם שֶׁיָּזִימוּ אוֹתָם בִּפְנֵיהֶם — אֵין כָּאן עֵדוּת, שֶׁהֲרֵי הִכְחִישׁוּ זוֹ אֶת זוֹ.

עֵדֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהֻכְחֲשׁוּ וְלֹא הוּזְמוּ, אֲפִלּוּ בָּא הַנֶּהֱרָג בְּרַגְלָיו — אֵינָן לוֹקִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. אֲבָל בֵּית דִּין מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ.

עֵדִים זוֹמְמִין צְרִיכִין הַכְרָזָה. וְהֵיאַךְ הִיא הַהַכְרָזָה שֶׁלָּהֶן? כּוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין לְכָל עִיר וָעִיר: ‘פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הֵעִידוּ בְּכָךְ וְכָךְ וְהוּזְמוּ, וַהֲרַגְנוּם‘ אוֹ ‘לָקוּ בְּפָנֵינוּ‘ אוֹ ‘עָנַשְׁנוּ אוֹתָם כָּךְ וְכָךְ דִּינָרִין‘, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ“ (דברים יט,כ).

חִיּוּב הָעֵדִים הַזּוֹמְמִין לְשַׁלֵּם בְּמָקוֹם שֶׁחַיָּבִין לְשַׁלֵּם — קְנָס הוּא, וּלְפִיכָךְ אֵין מְשַׁלְּמִין עַל פִּי עַצְמָן. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהֵעִידוּ וְנֶחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: ‘עֵדוּת שֶׁקֶר הֵעַדְנוּ, וְאֵין לָזֶה אֵצֶל זֶה כְּלוּם‘, אוֹ שֶׁאָמְרוּ: ‘הֵעַדְנוּ עַל זֶה בְּכָךְ וְכָךְ וְהוּזַמְנוּ‘ — אֵין מְשַׁלְּמִין עַל פִּיהֶן.

אֲבָל אִם אָמְרוּ: ‘הֵעַדְנוּ עַל זֶה וְהוּזַמְנוּ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי וְנִתְחַיַּבְנוּ לִתֵּן לוֹ כָּךְ וְכָךְ‘ — הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּמִין, שֶׁזּוֹ הוֹדָאָה בְּמָמוֹן שֶׁנִּגְמַר דִּינָם לִתֵּן אוֹתוֹ. וְאִם אָמַר הָאֶחָד כָּךְ — מְשַׁלֵּם חֶלְקוֹ.