כָּל עֵדוּת שֶׁתָּבֹא לָאָדָם הֲנָיָה מִמֶּנָּה — אֵינוֹ מֵעִיד בָּהּ, שֶׁזֶּה כְּמֵעִיד לְעַצְמוֹ. לְפִיכָךְ, הַנּוֹטֵל שָׂכָר לְהָעִיד — עֵדוּתוֹ בְּטֵלָה. וְכֵן בְּנֵי הָעִיר שֶׁבָּא מְעַרְעֵר לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן בַּמֶּרְחָץ אוֹ בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר — אֵין אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר מֵעִיד בְּדָבָר זֶה וְלֹא דָּן בּוֹ, אֶלָּא עַד שֶׁיְּסַלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ בְּקִנְיָן, וְאַחַר כָּךְ יָדוּן אוֹ יָעִיד.

בְּנֵי הָעִיר שֶׁנִּגְנַב סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלָּהֶם, הוֹאִיל וְלִשְׁמִיעָה הוּא עָשׂוּי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְסַלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ — אֵין דָּנִין בְּדַיָּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר, וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

הָאוֹמֵר: ‘תְּנוּ מָנֶה לַעֲנִיֵּי עִירִי‘ — אֵין דָּנִין בְּדַיָּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר, וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הָעֲנִיִּים סְמוּכִין עֲלֵיהֶן, וּפוֹסְקִין לָהֶן צְדָקָה בְּכָל שָׁנָה. אֲפִלּוּ אָמְרוּ שְׁנַיִם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר: ‘אָנוּ נִתֵּן דָּבָר הַקָּצוּב עָלֵינוּ וְנָעִיד‘ — אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, שֶׁהֲנָיָה הִיא לָהֶם שֶׁיִּתְעַשְּׁרוּ עֲנִיִּים אֵלּוּ, הוֹאִיל וְהֵם סוֹמְכִין עַל בְּנֵי הָעִיר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

קַרְקַע שֶׁבֵּין שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁבָּא מְעַרְעֵר לְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יַד הַשֻּׁתָּף — אֵינוֹ מֵעִיד לְשֻׁתָּפוֹ עָלֶיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן סִלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנָּה, וְקָנָה מִיָּדוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְשֻׁתָּפוֹ, וְשֶׁאִם בָּא בַּעַל חוֹב שֶׁלּוֹ וּטְרָפָהּ מִיַּד הַשֻּׁתָּף מְשַׁלֵּם לוֹ דָּמֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה: אִם יֵשׁ בָּהּ פֵּרוֹת — אֵין הֶעָרִיס מֵעִיד עָלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה הֶעָרִיס לְהַעֲמִידָהּ בְּיַד בְּעָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל חֶלְקוֹ בַּפֵּרוֹת; וְאִם אֵין בָּהּ פֵּרוֹת — מֵעִיד. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר: אִם לָקַח הַשְּׂכִירוּת בְּיָדוֹ וְאָמַר: ‘כָּל מִי שֶׁתִּתְקַיֵּם שָׂדֶה זוֹ בְּיָדוֹ, יִטֹּל‘ — הֲרֵי זֶה מֵעִיד; וְאִם כְּבָר נָתַן הַשְּׂכִירוּת לְבַעַל הַשָּׂדֶה — אֵינוֹ מֵעִיד, שֶׁאִם תֵּצֵא הַשָּׂדֶה לַמְעַרְעֵר חַיָּב לִתֵּן לוֹ שְׂכַר כָּל הַשָּׁנִים שֶׁיָּשַׁב בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

שִׁמְעוֹן שֶׁלָּוָה, וְהָיָה רְאוּבֵן עָרֵב, וּבָא יְהוּדָה לְעַרְעֵר עַל שִׁמְעוֹן הַלֹּוֶה וּלְהוֹצִיא קַרְקַע מִתַּחַת יָדוֹ, אִם יֵשׁ לְשִׁמְעוֹן שָׂדֶה אַחֶרֶת כְּנֶגֶד הַחוֹב — הֲרֵי רְאוּבֵן הֶעָרֵב יֵשׁ לוֹ לְהָעִיד עַל אוֹתָהּ קַרְקַע שֶׁהִיא שֶׁל שִׁמְעוֹן, שֶׁאֵין לוֹ בָּזֶה הֲנָיָה, שֶׁאִם לְקָחָהּ יְהוּדָה, הֲרֵי שָׂדֶה אַחֶרֶת שֶׁיִּפָּרַע מִמֶּנָּה בַּעַל חוֹבוֹ.

וְכֵן לוֹקֵחַ רִאשׁוֹן מֵעִיד לְלוֹקֵחַ שֵׁנִי שֶׁלָּקַח אַחֲרוֹן שֶׁזֶּה הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ; וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לַמּוֹכֵר שָׂדֶה בַּת חֹרִין כְּנֶגֶד דְּמֵי שָׂדֶה זוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין לְלוֹקֵחַ רִאשׁוֹן הֲנָיָה בַּעֲמִידַת זוֹ הַשָּׂדֶה בְּיַד לוֹקֵחַ שֵׁנִי, שֶׁאֲפִלּוּ נִטְרַף לוֹקֵחַ הָרִאשׁוֹן, עַל הַמּוֹכֵר הוּא חוֹזֵר, וַהֲרֵי יֵשׁ לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת שֶׁיִּגְבֶּה מִמֶּנָּה.