בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה הָאָמוּר בַּתּוֹרָה — הֲרֵי נִתְפָּרְשָׁה בּוֹ סְקִילָה, וְלֹא עָנַשׁ הַכָּתוּב אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, וְהֵיכָן הִזְהִיר? “לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם“ (ויקרא יט,כו) — לֹא תֹּאכְלוּ אֲכִילָה הַמְּבִיאָה לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, זוֹ אֲכִילַת בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג אֶלָּא עַל אֲכִילָה מְכֹעֶרֶת שֶׁאָכַל, שֶׁנֶּאֱמַר: “זוֹלֵל וְסֹבֵא“ (דברים כא,כ). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַזּוֹלֵל הוּא הָאוֹכֵל בָּשָׂר בְּרַעַבְתָּנוּת, וְסוֹבֵא — הַשּׁוֹתֶה יַיִן בְּרַעַבְתָּנוּת.

אֲכִילָה זוֹ שֶׁהוּא חַיָּב עָלֶיהָ — דְּבָרִים הַרְבֵּה יֵשׁ בָּהּ, וְהֵם כֻּלָּם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִפִּי הַקַּבָּלָה: אֵינוֹ חַיָּב סְקִילָה עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיִקְנֶה בָּשָׂר בְּזוֹל וְיַיִן בְּזוֹל, וְיֹאכַל אוֹתָם חוּץ מֵרְשׁוּת אָבִיו, בַּחֲבוּרָה שֶׁכֻּלָּן רֵיקָנִין וּפְחוּתִין, וְיֹאכַל הַבָּשָׂר חַי וְאֵינוֹ חַי, בָּשֵׁל וְאֵינוֹ בָּשֵׁל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַגַּנָּבִין אוֹכְלִין, וְיִשְׁתֶּה הַיַּיִן מָזוּג וְאֵינוֹ מָזוּג, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַגַּרְגְּרָנִין שׁוֹתִין, וְהוּא שֶׁיֹּאכַל מִשְׁקַל חֲמִשִּׁים דִּינָר מִבָּשָׂר זֶה בִּמְלוּגְמָא אַחַת, וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג מִיַּיִן זֶה בְּבַת אַחַת.

גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל אֲכִילָה זוֹ בִּרְשׁוּת אָבִיו, אוֹ שֶׁגָּנַב מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל אֲכִילָה זוֹ הַמְכֹעֶרֶת בֵּין בִּרְשׁוּת אָבִיו בֵּין בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים — הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

וְכֵן אִם גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל אֲכִילָה מְכֹעֶרֶת כָּזוֹ בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, וְהָיְתָה אֲכִילַת מִצְוָה, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם, אוֹ אֲכִילַת עֲבֵרָה, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם — הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ“ (דברים כא,כ) — שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר בַּאֲכִילָה זוֹ אֶלָּא עַל קוֹלָם, יָצָא זֶה שֶׁעָבַר בָּהּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ שֶׁאֲכָלָהּ בִּדְבַר מִצְוָה.

כֵּיצַד? אָכַל אֲכִילָה זוֹ הַמְכֹעֶרֶת עִם הַחֲבוּרָה הָרָעָה שֶׁאוֹכֵל עִמָּהֶן בִּדְבַר מִצְוָה, אוֹ שֶׁאָכְלוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אֲפִלּוּ אָכְלוּ בְּתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים, שֶׁהִיא מִצְוָה מִדִּבְרֵיהֶם — הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן אִם אֲכָלָהּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אֲפִלּוּ אָכַל בְּתַעֲנִית צִבּוּר, שֶׁהִיא עֲבֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם — הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמִּיתָה.

אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בְּשַׂר בְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל אֲכִילָה זוֹ מִבְּשַׂר הָעוֹף — פָּטוּר. וְאִם אָכַל אֲכִילָה זוֹ מִבְּשַׂר בְּהֵמָה, וְהִשְׁלִים שִׁעוּר הַחֲמִשִּׁים דִּינָר מִבְּשַׂר הָעוֹף — חַיָּב.

שָׁתָה כָּל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן — פָּטוּר.

אָכַל בָּשָׂר חַי וְשָׁתָה יַיִן חַי — פָּטוּר, שֶׁזֶּה קֶרִי הוּא, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ בָּזֶה. וְכֵן אִם אָכַל בָּשָׂר מָלִיחַ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לִמְלִיחָתוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁתָה יַיִן מִגִּתּוֹ — פָּטוּר, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ בָּזֶה.

לֹא עָנַשׁ הַכָּתוּב קָטָן שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל הַמִּצְווֹת. וְכֵן אִישׁ שֶׁגָּדַל וַהֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ אֵינוֹ נִסְקָל מִפְּנֵי שֶׁגָּנַב וְאָכַל וְשָׁתָה אֲכִילָה זוֹ הַמְכֹעֶרֶת. הָא כֵּיצַד? מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין דִּין זֶה אֶלָּא בְּבֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וּמִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁיַּקִּיף הַשֵּׂעָר אֶת כָּל הַגִּיד. וְאַחַר שֶׁהִקִּיף הַשֵּׂעָר אֶת כָּל הַגִּיד — הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ נִסְקָל.

כָּל יָמָיו שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינָם אֶלָּא שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מֵאַחַר שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּתְעַבֵּר אִשְׁתּוֹ וְיִהְיֶה עֻבָּרָהּ נִכָּר בִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְנֶאֱמַר: “כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה“ (דברים כא,יח), וְלֹא אָב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הִקִּיף הַשֵּׂעָר אֶת כָּל הַגִּיד קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים — הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

כֵּיצַד דָּנִין בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה? מְבִיאִין אוֹתוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ תְּחִלָּה לְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה, וְאוֹמְרִין לָהֶן: “בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה“ (דברים כא,כ). וּמְבִיאִין שְׁנֵי עֵדִים שֶׁגָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו, וְקָנָה בָּשָׂר וְיַיִן בְּמַה שֶּׁגָּנַב, וְאָכַל אוֹתָם אֲכִילָה הָאֲמוּרָה אַחַר הַהַתְרָאָה, וְזוֹ הִיא עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה. וּמַלְקִין אוֹתוֹ כִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם“ (שם כא,יח).

חָזַר וְגָנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל אֲכִילָה זוֹ — אָבִיו וְאִמּוֹ מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּמְבִיאִין שְׁנַיִם וּמְעִידִין עָלָיו שֶׁגָּנַב וְאָכַל אֲכִילָה זוֹ הָאֲמוּרָה אַחַר שֶׁהִתְרוּ בּוֹ, וְזוֹ הִיא עֵדוּת אַחֲרוֹנָה. אֲפִלּוּ הָיוּ הַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים הֵם הָאַחֲרוֹנִים. וְאַחַר שֶׁמְּקַבְּלִין עֵדוּתָן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא הִקִּיף הַשֵּׂעָר אֶת כָּל הַגִּיד; אִם לֹא הִקִּיף, וְלֹא שָׁלְמוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים — גּוֹמְרִין דִּינוֹ כְּדֶרֶךְ כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּנֵנוּ זֶה“ (דברים כא,כ) — זֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.

וְאִם מָחֲלוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּגָּמֵר דִּינוֹ — פָּטוּר.

בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף הַשֵּׂעָר מִלְּמַטָּה — פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח, אֲפִלּוּ הִזְקִין — כָּל עֵת שֶׁיִּמָּצֵא, יִסָּקֵל, שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ הֲרֵי הוּא כְּהָרוּג, אֵין לוֹ דָּם.

הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אִמּוֹ רוֹצָה וְאָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה — אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ“ (דברים כא,יט). הָיָה אֶחָד מֵהֶן גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ — אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתָפְשׂוּ בוֹ“ — וְלֹא גִּדְּמִין; “וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ“ (שם) — וְלֹא חִגְּרִין; “וְאָמְרוּ“ (שם כא,כ) — וְלֹא אִלְּמִין; “בְּנֵנוּ זֶה“ (שם) — וְלֹא סוּמִין; “אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ“ (שם) — וְלֹא חֵרְשִׁים.

גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁלֹּא יִסָּקֵל אֶלָּא בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, אֲבָל הַבַּת — אֵינָהּ נִדּוֹנֶת בְּדִין זֶה, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהִמָּשֵׁךְ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כָּאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה“ (דברים כא,יח) — בֵּן וְלֹא בַּת, וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס.

טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר — אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן“ (שם) — עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּן מִשְּׁעַת הֲוָיָה.

בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה צָרִיךְ הַכְרָזָה. וְכֵיצַד מַכְרִיזִין עָלָיו? כּוֹתְבִין לְכָל יִשְׂרָאֵל: ‘בְּבֵית דִּין שֶׁל פְּלוֹנִי סָקַלְנוּ פְּלוֹנִי מִפְּנֵי שֶׁהָיָה סוֹרֵר וּמוֹרֶה‘.

בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה הֲרֵי הוּא כְּכָל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, שֶׁמָּמוֹנָם לְיוֹרְשֵׁיהֶן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָבִיו גָּרַם לוֹ סְקִילָה — הֲרֵי הוּא יוֹרֵשׁ כָּל נְכָסָיו.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן