אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִן הַתּוֹרָה, וּבִשְׁאָר שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מִדִּבְרֵיהֶם: אָסוּר לְסַפֵּר, וּלְכַבֵּס, וְלִרְחֹץ, וְלָסוּךְ, וּלְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, וְלִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל, וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, וְלִקְרוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְלִזְקֹף אֶת הַמִּטָּה, וְלִפְרֹעַ אֶת רֹאשׁוֹ, וְלִשְׁאֹל שָׁלוֹם — הַכֹּל אַחַד עָשָׂר דָּבָר.

וּמִנַּיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּתִסְפֹּרֶת? שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר בְּנֵי אַהֲרֹן: “רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ“ (ויקרא י,ו) — מִכְּלָל שֶׁכָּל הַמִּתְאַבֵּל אָסוּר לְסַפֵּר שְׂעָרוֹ, אֶלָּא מְגַדֵּל פֶּרַע. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁוֹ, כָּךְ אָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעַר זְקָנוֹ וְכָל שֵׂעָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, אֶחָד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. הָיָה מְגַלֵּחַ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָבִיו — מַשְׁלִים תִּגְלַחַת רֹאשׁוֹ, אֶחָד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. וְכֵן אָסוּר לְגַלֵּחַ שָׂפָה וְלִטֹּל צִפָּרְנָיו בִּכְלִי; אֲבָל בְּשִׁנָּיו, אוֹ שֶׁנָּטַל צִפֹּרֶן בְּצִפֹּרֶן — מֻתָּר.

וּמִנַּיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר לְכַבֵּס בְּגָדָיו וְלִרְחֹץ גּוּפוֹ וְלָסוּךְ? שֶׁנֶּאֱמַר: “הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן“ (שמואל ב יד,ב), וּרְחִיצָה בִּכְלַל סִיכָה, שֶׁהָרְחִיצָה קוֹדֶמֶת לְסִיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ“ (רות ג,ג). וּכְשֵׁם שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּכִבּוּס בְּגָדִים, כָּךְ אָסוּר לִלְבֹּשׁ כֵּלִים לְבָנִים חֲדָשִׁים וּמְגֹהָצִין.

אָסוּר לָסוּךְ מִקְצָת גּוּפוֹ כְּכָל גּוּפוֹ; וְאִם לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה — מֻתָּר. וְכֵן אָסוּר בִּרְחִיצַת מִקְצָת גּוּפוֹ בְּחַמִּין; אֲבָל בְּצוֹנֵן — רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ.

מִנַּיִן לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ“ (שמואל ב יב,כד) — מִכְּלָל שֶׁהָיָה אָסוּר מִקֹּדֶם. וְכֵן לֹא יִשָּׂא אִשָּׁה, וְלֹא תִּנָּשֵׂא הָאִשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטָּתָן. וּמֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִם אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.

מִנַּיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל: “וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ“ (יחזקאל כד,יז) — מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ — נוֹעֵל וְהוֹלֵךְ, וּכְשֶׁיִּכָּנֵס בַּמְּדִינָה חוֹלֵץ מִנְעָלָיו.

רֶמֶז לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה — זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל“ (עמוס ח,י): מַה חַג אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אַף אָבֵל אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, כָּךְ הוּא אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת בִּסְחוֹרָה, וְלֵילֵךְ מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּסְחוֹרָה.

כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אֲפִלּוּ הָיָה עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. מִכָּאן וָאֵילָךְ, אִם הָיָה עָנִי — עוֹשֶׂה בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהָאִשָּׁה טֹוָה בַּפֶּלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.

שְׁנֵי אַחִים אוֹ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁהֵן בַּחֲנוּת אַחַת, וְאֵרַע אֵבֶל לְאֶחָד מֵהֶן — נוֹעֲלִין כָּל הַחֲנוּת כָּל שִׁבְעָה.

אֲפִלּוּ הַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִין לַעֲשׂוֹתָן בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד — אָסוּר לָאָבֵל לַעֲשׂוֹתָן בְּיָדוֹ בִּימֵי אֶבְלוֹ, אֲבָל אֲחֵרִים עוֹשִׂין לוֹ. כֵּיצַד? הָיוּ זֵיתָיו לַהֲפֹךְ, וְכַדָּיו לָגוּף, וּפִשְׁתָּנוֹ לַעֲלוֹת מִן הַמִּשְׁרָה, וְצַמְרוֹ מִן הַיּוֹרָה — שׂוֹכֵר אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתָן לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ. וּמַרְבִּיצִין לוֹ שָׂדֵהוּ מִשֶּׁתַּגִּיעַ עוֹנַת הַמַּיִם.

הָאֲרִיסִין וְהַחֲכִירִין שֶׁלּוֹ וְהַקַּבְּלָנִין — הֲרֵי אֵלּוּ יַעֲשׂוּ כְּדַרְכָּן. אֲבָל הַחַמָּרִין וְהַגַּמָּלִין בַּבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹ, וְהַסַּפָּנִין בַּסְּפִינָה שֶׁלּוֹ — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲשׂוּ. וְאִם הָיוּ מֻחְכָּרִין אוֹ מֻשְׂכָּרִין מִקֹּדֶם לִזְמַן קָצוּב — הֲרֵי אֵלּוּ יַעֲשׂוּ.

שְׂכִיר יוֹם — אֲפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ.

הָאָבֵל שֶׁהָיְתָה מְלֶאכֶת אֲחֵרִים בְּיָדוֹ, בֵּין בְּקַבְּלָנוּת בֵּין שֶׁאֵינָהּ בְּקַבְּלָנוּת — לֹא יַעֲשֶׂה. הָיְתָה מְלַאכְתּוֹ בְּיַד אֲחֵרִים — בְּבֵיתוֹ לֹא יַעֲשׂוּ, בְּבֵית אֲחֵרִים עוֹשִׂין.

הָיָה לוֹ דִּין עִם אָדָם — אֵינוֹ תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הָאֲבֵלוּת. וְאִם הָיָה דָּבָר אָבֵד — עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. כָּזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.

מִנַּיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל: “הֵאָנֵק דֹּם“ (יחזקאל כד,יז).

אָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה וּבַמִּדְרָשׁ וּבַהֲלָכוֹת וּבַהַגָּדוֹת. וְאִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ — מֻתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲמִיד תֻּרְגְּמָן, אֶלָּא יִלְחֹשׁ לְאַחֵר בְּצִדּוֹ, וְזֶה שֶׁבְּצִדּוֹ אוֹמֵר לַתֻּרְגְּמָן, וְהַתֻּרְגְּמָן מַשְׁמִיעַ לָרַבִּים.

וּמִנַּיִן שֶׁאֵין הָאָבֵל יוֹשֵׁב עַל הַמִּטָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה“ (שמואל ב יג,לא).

וְחַיָּב לִכְפּוֹת אֶת הַמִּטָּה כָּל שִׁבְעָה. וְלֹא מִטָּתוֹ בִּלְבַד הוּא כּוֹפֶה, אֶלָּא כָּל מִטּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הוּא כּוֹפֶה; אֲפִלּוּ עֶשֶׂר מִטּוֹת בַּעֲשָׂרָה בָּתִּים וּבְעֶשֶׂר עֲיָרוֹת — חַיָּב לִכְפּוֹת אֶת כֻּלָּן. וַאֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן — כֻּלָּן כּוֹפִין אֶת כָּל מִטּוֹתֵיהֶן.

הַמִּטָּה הַמְיֻחֶדֶת לְכֵלִים אוֹ לְמָעוֹת — אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתָהּ. דַּרְגָּשׁ — אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ, אֲבָל מַתִּיר אֶת קַרְבִּיטָיו וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו. מִטָּה שֶׁנַּקְלִיטֶיהָ יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְהָפְכָהּ — זוֹקְפָהּ וְדַיּוֹ. הָפַךְ כָּל מִטּוֹתָיו, וְהָיָה הוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מִטַּת אֲחֵרִים אוֹ עַל גַּבֵּי כִּסֵּא אוֹ עַל גַּבֵּי אָרוֹן אוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֶלָּא יִישַׁן עַל גַּבֵּי מִטָּה הַכְּפוּיָה.

מִנַּיִן לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בִּפְרִיעַת הָרֹאשׁ? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל: “לֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם“ (יחזקאל כד,יז, ושם: וְלֹא) — מִכְּלָל שֶׁשְּׁאָר הָאֲבֵלִים חַיָּבִין בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ. וְהַסּוּדָר שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ רֹאשׁוֹ — עוֹטֶה מִמִּקְצָתוֹ מְעַט עַל פִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה“ (ויקרא יג,מה), וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס הַגֵּר: ‘כַּאֲבֵלָא יִתְעַטַּף‘.

וּמִנַּיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵאָנֵק דֹּם“ (יחזקאל כד,יז). כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים — מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם, אֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ, אֶלָּא מוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא אָבֵל. וּמִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה — מִי שֶׁשָּׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם. וּמִשִּׁבְעָה עַד שְׁלֹשִׁים — שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים, אֲבָל אֲחֵרִים אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ, עַד לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ עַד לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

אִם בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם נֶאֱסַר הָאָבֵל, קַל וָחֹמֶר שֶׁהוּא אָסוּר לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים וְלִשְׂחֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: “דֹּם“ (שם). וְלֹא יֹאחַז תִּינוֹק בְּחֵיקוֹ, שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי שְׂחוֹק. וְלֹא יִכָּנֵס לִמְקוֹם שִׂמְחָה, כְּגוֹן בָּתֵּי הַמִּשְׁתָּאוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.