menu
small logo

חזור

הלכות אבל

פרק יג

כֵּיצַד מְנַחֲמִין אֶת הָאֲבֵלִים? אַחַר שֶׁקּוֹבְרִין הַמֵּת, מִתְקַבְּצִים הָאֲבֵלִים וְעוֹמְדִים בְּצַד בֵּית הַקְּבָרוֹת, וְכָל הַמְלַוִּים אֶת הַמֵּת עוֹמְדִין סָבִיב לָהֶם שׁוּרָה לִפְנֵי שׁוּרָה, וְאֵין שׁוּרָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה, וְאֵין אֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן.

הָאֲבֵלִים עוֹמְדִים לִשְׂמֹאל הַמְנַחֲמִים, וְכָל הַמְנַחֲמִים בָּאִים אֵצֶל הָאֲבֵלִים אֶחָד אֶחָד, וְאוֹמְרִים לָהֶם: ‘תְּנֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם‘, וְאַחַר כָּךְ הוֹלֵךְ הָאָבֵל לְבֵיתוֹ. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת בָּאִים בְּנֵי אָדָם לְנַחֲמוֹ, בֵּין שֶׁבָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת בֵּין שֶׁלֹּא בָּאוּ.

הָאָבֵל מֵסֵב בָּרֹאשׁ, וְאֵין הַמְנַחֲמִין רַשָּׁאִין לֵישֵׁב אֶלָּא עַל גַּבֵּי קַרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ“ (איוב ב,יג). וְאֵינָן רַשָּׁאִין לוֹמַר דָּבָר עַד שֶׁיִּפְתַּח הָאָבֵל אֶת פִּיו תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר“ (שם), וְכָתוּב: “אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ“ וכו‘ (שם ג,א), “וַיַּעַן אֱלִיפַז“ (שם ד,א). וְכֵיוָן שֶׁנִּעֲנַע הָאָבֵל בְּרֹאשׁוֹ, שׁוּב אֵין הַמְנַחֲמִין רַשָּׁאִין לֵישֵׁב אֶצְלוֹ, שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּהוּ יָתֵר מִדַּאי.

מֵת שֶׁאֵין לוֹ אֲבֵלִים לְהִתְנַחֵם — בָּאִים עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הָאֲבֵלוּת, וּשְׁאָר הָעָם מִתְקַבְּצִין עֲלֵיהֶן. וְאִם לֹא הָיוּ שָׁם קְבוּעִין עֲשָׂרָה בְּכָל יוֹם וְיוֹם — מִתְקַבְּצִין עֲשָׂרָה מִשְּׁאָר הָעָם וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמוֹ.

הַכֹּל חַיָּבִין לַעֲמֹד בִּפְנֵי נָשִׂיא, חוּץ מֵאָבֵל וְחוֹלֶה. וּלְכָל הָעוֹמֵד מִפָּנָיו אוֹמֵר אָדָם: ‘שֵׁב‘, חוּץ מֵאָבֵל וְחוֹלֶה, שֶׁמַּשְׁמַע: יֵשֵׁב בְּאֶבְלוֹ, יֵשֵׁב בְּחָלְיוֹ.

מְכַבְּדִין וּמְרַבְּצִין בְּבֵית הָאֵבֶל, וּמְדִיחִין קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת וְקִיתוֹנוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת, וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, אֲבָל אֵין מְבִיאִין שָׁם לֹא אֶת הַמֻּגְמָר וְלֹא אֶת הַבְּשָׂמִים.

אֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאֵבֶל הַמַּאֲכָל שֶׁמַּבְרִין בּוֹ לֹא בִּכְלֵי כֶּסֶף וְלֹא בִּכְלֵי שַׁעַם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֶלָּא בִּכְלֵי נְסָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.

וְאֵין מַשְׁקִין בִּזְכוּכִית לְבָנָה, אֶלָּא בִּצְבוּעָה, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הָעֲנִיִּים שֶׁאֵין יֵינוֹתֵיהֶן טוֹבוֹת.

אֵין שׁוֹתִין בְּבֵית הָאֵבֶל יָתֵר עַל עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: שְׁלֹשָׁה קֹדֶם אֲכִילָה, וּשְׁלֹשָׁה בְּתוֹךְ אֲכִילָה, וְאַרְבָּעָה אַחַר אֲכִילָה, וְלֹא יוֹסִיף, שֶׁמָּא יִשְׁתַּכֵּר.

אֵין אוֹמְרִין שְׁמוּעָה וְהַגָּדָה בְּבֵית הָאֵבֶל, אֶלָּא יוֹשְׁבִין דֹּוִין. וְכֵן אֵין אוֹמְרִין בִּפְנֵי הַמֵּת אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁל מֵת, אֲבָל לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּפָנָיו אוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת — אָסוּר.

אֵין בּוֹכִין עַל הַמֵּת יָתֵר מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים, וְאֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ יָתֵר עַל שִׁבְעָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר הָעָם. אֲבָל תַּלְמִיד חֲכָמִים — הַכֹּל לְפִי רֹב חָכְמָתוֹ. וְאֵין בּוֹכִין עֲלֵיהֶן יָתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁאֵין לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְכָתוּב: “וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה“ (דברים לד,ח).

וְכֵן אֵין מַסְפִּידִין יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; אֵין לָנוּ בַּחֲכָמִים גָּדוֹל מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בִּלְבַד נִסְפַּד. וְכֵן חָכָם שֶׁבָּאָה שְׁמוּעָתוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ.

אַל יִתְקַשֶּׁה אָדָם עַל מֵתוֹ יָתֵר מִדַּאי, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ“ (ירמיהו כב,י), כְּלוֹמַר, יָתֵר מִדַּאי, שֶׁזֶּהוּ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהַמְצַעֵר עַצְמוֹ עַל מִנְהַג עוֹלָם — הֲרֵי זֶה טִפֵּשׁ. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? שְׁלֹשָׁה לִבְכִי, שִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד, שְׁלֹשִׁים יוֹם לְתִסְפֹּרֶת וְלִשְׁאָר הַחֲמִשָּׁה.

כָּל שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ חֲכָמִים — הֲרֵי זֶה אַכְזָרִי, אֶלָּא יִפְחַד וְיִדְאַג וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁמֵּת — תִּדְאַג כָּל הַחֲבוּרָה כֻּלָּהּ.

כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יִרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ עַל כְּתֵפוֹ; מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה — מֻנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית; מִכָּאן וָאֵילָךְ — עוֹבֶרֶת כְּנֶגְדּוֹ בַּשּׁוּק. כָּל זֶה כְּדֵי לְהָבִין דַּעְתּוֹ וְלַחֲזֹר וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ“ (ירמיהו ה,ג) — מִכְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לְהָקִיץ וְלָחוּל.