חֲלוּצֵי הַצָּבָא, כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ בִּגְבוּל הַגּוֹיִם וְיִכְבְּשׁוּ אוֹתָם וְיִשְׁבּוּ מֵהֶן — מֻתָּר לָהֶן לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּבְשַׂר חֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אִם רָעַב וְלֹא מָצָא מַה יֹּאכַל אֶלָּא מַאֲכָלוֹת אֵלּוּ הָאֲסוּרִים, וְכֵן שׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: “וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב“ (דברים ו,יא) — עָרְפֵּי חֲזִירִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

וְכֵן בּוֹעֵל אִשָּׁה בְּגַיּוּתָהּ אִם תְּקָפוֹ יִצְרוֹ, אֲבָל לֹא יִבְעֹל אוֹתָהּ וְיֵלֵךְ לוֹ, אֶלָּא מַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר“ (דברים כא,יא). וְאָסוּר לִבְעֹל אוֹתָהּ בִּיאָה שְׁנִיָּה עַד שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה.

אֵין אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר מֻתֶּרֶת אֶלָּא בִּשְׁעַת הַשִּׁבְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה“ (דברים כא,יא); בֵּין בְּתוּלָה בֵּין בְּעוּלָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁאֵין אִישׁוּת לַגּוֹיִם. “וְחָשַׁקְתָּ בָהּ“ (שם) — אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יָפָה. “בָּהּ“ — וְלֹא בַּחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁלֹּא יִבְעֹל שְׁתַּיִם. “וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה“ (שם) — שֶׁלֹּא יִקַּח שְׁתַּיִם, יִבְעֹל אַחַת, וְיַנִּיחַ אַחַת לְאָבִיו אוֹ לְאָחִיו. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנָּה בַּמִּלְחָמָה? “וַהֲבֵאתָהּ“ (שם כא,יב) — יַכְנִיסֶנָּה לְמָקוֹם פָּנוּי וְאַחַר כָּךְ יִבְעֹל.

הַכֹּהֵן מֻתָּר בִּיפַת תֹּאַר בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂא אוֹתָהּ אַחַר כֵּן, לְפִי שֶׁהִיא גִּיֹּרֶת.

וְכֵיצַד דִּין יִשְׂרָאֵל בִּיפַת תֹּאַר? אַחַר שֶׁיִּבְעֲלֶנָּה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה וְהִיא בְּגַיּוּתָהּ: אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ לְהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה — מַטְבִּילָהּ לְשֵׁם גֵּרוּת מִיָּד; וְאִם לֹא קִבְּלָה — תֵּשֵׁב בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים“ (דברים כא,יג). וְכֵן בּוֹכָה עַל דָּתָהּ וְאֵינוֹ מוֹנְעָהּ.

וּמְגַדֶּלֶת אֶת צִפָּרְנֶיהָ וּמְגַלַּחַת אֶת רֹאשָׁהּ, כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּנֶּה בְּעֵינָיו. וְתִהְיֶה עִמּוֹ בַּבַּיִת, נִכְנָס וְרוֹאֶה אוֹתָהּ, יוֹצֵא וְרוֹאֶה אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁיָּקוּץ בָּהּ. וּמְגַלְגֵּל עִמָּהּ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם כְּדֵי שֶׁתְּקַבֵּל; אִם קִבְּלָה, וְרָצָה בָּהּ — הֲרֵי זוֹ מִתְגַּיֶּרֶת וְטוֹבֶלֶת כְּכָל הַגֵּרִים.

וּצְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים: חֹדֶשׁ שֶׁל בְּכִיָּה, וּשְׁנֵי חֳדָשִׁים אַחֲרָיו, וְנוֹשֵׂא אוֹתָהּ בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין.

וְאִם לֹא חָפֵץ בָּהּ — מְשַׁלְּחָהּ לְנַפְשָׁהּ. וְאִם מָכַר אוֹתָהּ — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף“ (דברים כא,יד), וְאֵינָהּ מְכוּרָה, וּמַחֲזִיר הַדָּמִים. וְכֵן אִם כָּבַשׁ אוֹתָהּ אַחַר שֶׁנִּבְעֲלָה לְשֵׁם שִׁפְחָה — מִשֶּׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ“ (שם), שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ.

לֹא רָצָת לְהִתְגַּיֵּר — מְגַלְגְּלִין עִמָּהּ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; לֹא רָצָת — מְקַבֶּלֶת שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ, וּמְשַׁלְּחָהּ לְנַפְשָׁהּ, וַהֲרֵי הִיא כְּכָל הַגֵּרִים הַתּוֹשָׁבִים. וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אוֹתָהּ, שֶׁאָסוּר לוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה.

נִתְעַבְּרָה מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה — הֲרֵי הַוָּלָד גֵּר, וְאֵינוֹ בְּנוֹ לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִן הַגּוֹיָּה, אֶלָּא בֵּית דִּין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ עַל דַּעְתָּם. וְתָמָר מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה נִתְעַבְּרָה, שֶׁל יְפַת תֹּאַר הָיְתָה, אֲבָל אַבְשָׁלוֹם נוֹלַד מֵאַחַר הַנִּשּׂוּאִין; נִמְצֵאת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם מֵאִמּוֹ, וּמֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְאַמְנוֹן, וְכֵן הִיא אוֹמֶרֶת: “דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ“ (שמואל ב יג,יג).

יְפַת תֹּאַר שֶׁלֹּא רָצָת לְהַנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה לְאַחַר הַשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — הוֹרְגִין אוֹתָהּ. וְכֵן עִיר שֶׁהִשְׁלִימָה — אֵין כּוֹרְתִין לָהֶן בְּרִית עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה וִיאַבְּדוּ כָּל מְקוֹמוֹתֶיהָ, וִיקַבְּלוּ שְׁאָר הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ, שֶׁכָּל גּוֹי שֶׁלֹּא קִבֵּל מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ — הוֹרְגִין אוֹתוֹ אִם יֶשְׁנוֹ תַּחַת יָדֵינוּ.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הִנְחִיל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב“ (דברים לג,ד), וּלְכָל הָרוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּכֶם כַּגֵּר“ (במדבר טו,טו). אֲבָל מִי שֶׁלֹּא רָצָה — אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְקַבֵּל תּוֹרָה וּמִצְווֹת.

וְכֵן צִוָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה לָכֹף אֶת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לְקַבֵּל כָּל מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה נֹחַ, וְכָל מִי שֶׁלֹּא קִבֵּל — יֵהָרֵג. וְהַמְקַבֵּל אוֹתָן הוּא הַנִּקְרָא גֵּר תּוֹשָׁב בְּכָל מָקוֹם, וְצָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים. וְכָל הַמְקַבֵּל עָלָיו לָמוּל, וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא מָל — הֲרֵי זֶה כְּמִין שֶׁבָּאֻמּוֹת.

כָּל הַמְקַבֵּל שֶׁבַע הַמִּצְווֹת וְנִזְהָר לַעֲשׂוֹתָן — הֲרֵי זֶה מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא; וְהוּא שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתָן וְיַעֲשֶׂה אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁצִּוָּה בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה, וְהוֹדִיעָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבְּנֵי נֹחַ מִקֹּדֶם נִצְטַוּוּ בָּהֶן. אֲבָל אִם עֲשָׂיָן מִפְּנֵי הֶכְרֵעַ הַדַּעַת — אֵין זֶה גֵּר תּוֹשָׁב, וְאֵינוֹ מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא מֵחַכְמֵיהֶם.