רְשׁוּת יֵשׁ לַמֶּלֶךְ לִתֵּן מַס עַל הָעָם לִצְרָכָיו אוֹ לְצֹרֶךְ הַמִּלְחָמוֹת, וְקוֹצֵב לוֹ מֶכֶס. וְאָסוּר לְהַבְרִיחַ מִן הַמֶּכֶס שֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לִגְזֹר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּגְנֹב הַמֶּכֶס יִלָּקַח מָמוֹנוֹ אוֹ יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים“ (שמואל א ח,יז), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: “יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ“ (דברים כ,יא) — מִכָּאן שֶׁנּוֹתֵן מַס וְקוֹצֵב מֶכֶס. וְדִינָיו בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — דִּין, שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת מֶלֶךְ, מֶלֶךְ זוֹכֶה בּוֹ.

וְשׁוֹלֵחַ בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְלוֹקֵחַ מִן הָעָם הַגִּבּוֹרִים וְאַנְשֵׁי הַחַיִל, וְעוֹשֶׂה מֵהֶן חַיִל לְמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וּמַעֲמִיד מֵהֶן עוֹמְדִין לְפָנָיו, וּמַעֲמִיד מֵהֶן אֲנָשִׁים לָרוּץ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ“ (שמואל א ח,יא). וְלוֹקֵחַ מִן הַיָּפִים שֶׁבָּהֶן לִהְיוֹת שַׁמָּשִׁין וְעוֹמְדִין לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ“ (שם ח,טז).

וְכֵן לוֹקֵחַ מִכָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ וְעוֹשִׂין לוֹ מְלַאכְתּוֹ, וְנוֹתֵן שְׂכָרָן. וְלוֹקֵחַ כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת לִמְלַאכְתּוֹ, וְנוֹתֵן שְׂכָרָן אוֹ דְּמֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ“ (שמואל א ח,יב), “וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ“ (שם ח,טז).

וְכֵן לוֹקֵחַ מִכָּל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל נָשִׁים וּפִילַגְשִׁים — נָשִׁים בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין, וּפִילַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה וְלֹא קִדּוּשִׁין, אֶלָּא בְּיִחוּד בִּלְבַד קוֹנֶה אוֹתָהּ, וּמֻתֶּרֶת לוֹ. אֲבָל הַהֶדְיוֹט אָסוּר בְּפִילֶגֶשׁ, אֶלָּא בְּאָמָה עִבְרִיָּה בִּלְבַד אַחַר יִעוּד. וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת הַפִּילַגְשִׁים שֶׁלּוֹקֵחַ לְאַרְמוֹנוֹ טַבָּחוֹת וְרַקָּחוֹת וְאוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת“ (שמואל א ח,יג).

וְכֵן כּוֹפֶה אֶת הָרְאוּיִין לִהְיוֹת שָׂרִים וּמְמַנֶּה אוֹתָם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים“ (שמואל א ח,יב).

וְלוֹקֵחַ הַשָּׂדוֹת וְהַזֵּיתִים וְהַכְּרָמִים לַעֲבָדָיו כְּשֶׁיֵּלְכוּ לַמִּלְחָמָה וְיִפְשְׁטוּ עַל מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, אִם אֵין לָהֶן מַה יֹּאכְלוּ אֶלָּא מִשָּׁם, וְנוֹתֵן דְּמֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו“ (שם ח,יד).

וְיֵשׁ לוֹ מַעֲשֵׂר מִן הַזְּרָעִים וּמִן הָאִילָנוֹת וּמִן הַבְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר“ (שם ח,טו), “צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר“ (שם ח,יז).

הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נוֹטֵל מִכָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל חֵלֶק אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְדָבָר זֶה חֹק לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם.

כָּל הֲרוּגֵי הַמֶּלֶךְ — מָמוֹנָם לַמֶּלֶךְ. וְכָל הַמַּמְלָכוֹת שֶׁכּוֹבֵשׁ — הֲרֵי אוֹצְרוֹת הַמְּלָכִים לַמֶּלֶךְ, וּשְׁאָר הַבִּזָּה שֶׁבּוֹזְזִין — בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל מֶחֱצָה בָּרֹאשׁ, וּמַחֲצִית הַבִּזָּה חוֹלְקִין אוֹתָהּ כָּל אַנְשֵׁי הַצָּבָא בְּיַחַד עִם הָעָם הַיּוֹשְׁבִין עַל הַכֵּלִים בַּמַּחֲנֶה לְשָׁמְרָהּ, חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ“ (שמואל א ל,כד).

כָּל הָאָרֶץ שֶׁכּוֹבֵשׁ — הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ, נוֹתֵן לַעֲבָדָיו לְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וּמַנִּיחַ לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וּבְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים דִּינָיו דִּין. וּבַכֹּל יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְתִהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ וּמְגַמָּתוֹ לְהָרִים דַּת הָאֱמֶת, וּלְמַלּוֹת הָעוֹלָם צֶדֶק, וְלִשְׁבֹּר זְרוֹעַ הָרְשָׁעִים, וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יי, שֶׁאֵין מַמְלִיכִין מֶלֶךְ תְּחִלָּה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ“ (שמואל א ח,כ).