כָּל דָּבָר שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא גָּנוּב — אָסוּר לִקַּח אוֹתוֹ. וְכֵן אִם רֹב אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהוּא גָּנוּב — אֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ. לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין מִן הָרוֹעִין צֶמֶר אוֹ חָלָב אוֹ גְּדָיִים, אֲבָל לוֹקְחִין מֵהֶן חָלָב וּגְבִינָּה בַּמִּדְבָּר, אֲבָל לֹא בַּיִּשּׁוּב.

וּמֻתָּר לִקַּח מִן הָרוֹעִים אַרְבַּע צֹאן אוֹ אַרְבַּע גִּזּוֹת שֶׁל צֶמֶר מֵעֵדֶר קָטָן, אוֹ חָמֵשׁ מֵעֵדֶר גָּדוֹל, שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא גּוֹנֵב דָּבָר רַב.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל שֶׁהָרוֹעֶה מוֹכְרוֹ: אִם הָיָה בַּעַל הַבַּיִת מַרְגִּישׁ בּוֹ — מֻתָּר לִקַּח אוֹתוֹ מִן הָרוֹעֶה; וְאִם אֵין בַּעַל הַבַּיִת מַרְגִּישׁ בּוֹ — אָסוּר לִקַּח אוֹתוֹ.

אֵין לוֹקְחִין מִשּׁוֹמְרֵי פֵּרוֹת עֵצִים אוֹ פֵּרוֹת, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וּמוֹכְרִין וְהַסַּלִּים לִפְנֵיהֶם וְהַפֶּלֶס לִפְנֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר גָּלוּי וְיֵשׁ לוֹ קוֹל, וְאֵין זֶה גְּנֵבָה. וְלוֹקְחִין מִפֶּתַח הַגִּנָּה, אֲבָל לֹא מֵאֲחוֹרֵי הַגִּנָּה. וְכֻלָּם שֶׁאָמְרוּ: ‘הַטְמֵן‘ — אָסוּר לִקַּח מֵהֶן. וּמֻתָּר לִקַּח מִן הָאָרִיס, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּפֵּרוֹת וּבָעֵצִים.

אֵין לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים וּמִן הָעֲבָדִים וּמִן הַקְּטַנִּים אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁהֵן שֶׁלָּהֶם מִדַּעַת הַבְּעָלִים, כְּגוֹן נָשִׁים שֶׁמָּכְרוּ כְּלֵי פִּשְׁתָּן בַּגָּלִיל אוֹ עֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן. וְכֻלָּם שֶׁאָמְרוּ: ‘הַטְמֵן‘ — אָסוּר לִקַּח מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת גְּנֵבָה. וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִין בְּכָל מָקוֹם מִכָּל אָדָם; וְאִם אָמַר: ‘הַטְמֵן‘ — אָסוּר.

לוֹקְחִין מִן הַבַּדָּדִין זֵיתִים בַּמִּדָּה וְשֶׁמֶן בַּמִּדָּה, אֲבָל לֹא זֵיתִים מוּעָטִין וְלֹא שֶׁמֶן מוּעָט, שֶׁחֶזְקָתָן גְּנֵבָה הֵם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם.

מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה חוּטִין וְהֵם שֶׁלּוֹ; יָתֵר מִכָּאן — שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אִם הָיָה שָׁחֹר עַל גַּבֵּי לָבָן — נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ.

הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי מְשִׁיכַת מַחַט, וְשִׁיֵּר מִן הַבֶּגֶד מַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת — חַיָּב לְהַחֲזִירָן לַבְּעָלִים; פָּחוֹת מִכָּאן — שֶׁלּוֹ.

נְסֹרֶת שֶׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַּמַּעֲצָד — שֶׁלּוֹ; וּבַכַּשִּׁיל — שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת — אַף הַנְּסוֹרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה.

כָּל אֻמָּן שֶׁמָּכַר דָּבָר מִן הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ בְּהִלְכַת מְדִינָה, כְּגוֹן מוֹכִין שֶׁמְּכָרָן הַסּוֹרֵק בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּהְיוּ לְבַעַל הַבַּיִת — אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת גְּנֵבָה. אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ כַּר מָלֵא מוֹכִין. וְאִם מָכַר הָאֻמָּן דְּבָרִים שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ בְּהִלְכַת מְדִינָה — לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ; וְאִם אָמַר: ‘הַטְמֵן‘ — אָסוּר.