menu
small logo

חזור

הלכות חובל ומזיק

פרק ב

הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חֵבֶל שֶׁהוּא רָאוּי לְשַׁלֵּם הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים כֻּלָּן — מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה. הִזִּיקוֹ נֶזֶק שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַרְבָּעָה — מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה; שְׁלֹשָׁה — מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה; שְׁנַיִם — מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם; אֶחָד — מְשַׁלֵּם אֶחָד.

כֵּיצַד? קָטַע אֶת יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ אֶצְבַּע מֵהֶן, אוֹ שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵינוֹ — מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה: נֶזֶק, וְצַעַר, וְרִפּוּי, וְשֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבְתָה וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר, עַל עֵינוֹ וּמָרְדָה וְסוֹפָהּ לִחְיוֹת — מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה: צַעַר, וְרִפּוּי, וְשֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת.

הִכָּהוּ עַל רֹאשׁוֹ וְצָבָה — מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה: צַעַר, וְרִפּוּי, וּבֹשֶׁת. הִכָּהוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, כְּגוֹן שֶׁהִכָּהוּ עַל בִּרְכָּיו אוֹ בְּגַבּוֹ — מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם: צַעַר וְרִפּוּי.

הִכָּהוּ בְּמִטְפַּחַת שֶׁבְּיָדוֹ אוֹ בִּשְׁטָר וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ — נוֹתֵן אַחַת, וְהִיא הַבֹּשֶׁת בִּלְבַד.

כְּוָאוֹ בְּשַׁפּוּד אוֹ בְּמַסְמֵר עַל צִפָּרְנָיו בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה וְלֹא מְעַכֵּב מְלָאכָה — מְשַׁלֵּם אֶת הַצַּעַר בִּלְבַד. הִשְׁקָהוּ סַם אוֹ סָכוֹ סַם וְשִׁנָּה מַרְאֵה עוֹרוֹ — מְשַׁלֵּם לוֹ רִפּוּי בִּלְבַד עַד שֶׁיַּחֲזֹר מַרְאֵהוּ כְּמוֹת שֶׁהָיָה. אֲסָרוֹ בְּחֶדֶר — נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שֶׁבֶת בִּלְבַד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.

הַמְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁ חֲבֵרוֹ — נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ בִּלְבַד, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לַחֲזֹר. גִּלְּחוֹ בְּסַם אוֹ שֶׁכָּוָהוּ עַד שֶׁאֵין סוֹף הַשֵּׂעָר לַחֲזֹר — חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים: בְּנֶזֶק, וְצַעַר, וְרִפּוּי, וְשֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת. שֶׁהֲרֵי רֹאשׁוֹ יִתְחַמֵּם מִן הַכְּוִיָּה אוֹ מִן הַסַּם, וְנִמְצָא חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ; וּמְשַׁלֵּם לוֹ שֶׁבֶת שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לְרַקֵּד וּלְנַדְנֵד דַּלַּת רֹאשׁוֹ בִּשְׁעַת רִקּוּדוֹ וְנִמְצָא בָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ; וּבֹשֶׁת, שֶׁאֵין לְךָ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.

הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמְחַסֵּר חֲבֵרוֹ אֵבֶר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר — חַיָּב בְּכָל הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים. אֲפִלּוּ הִפִּיל שִׁנּוֹ — חַיָּב בַּכֹּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה פִּיו שָׁעָה אַחַת; אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁן אֵין לָהּ רְפוּאָה, בְּשַׂר הַשִּׁנַּיִם צָרִיךְ רְפוּאָה.

אֲפִלּוּ חִסְּרוֹ כַּשְּׂעָרָה מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ — חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁהָעוֹר אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא צַלֶּקֶת. לְפִיכָךְ הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְקָרַע הָעוֹר וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּם — חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים.

הַמַּבְעִית אֶת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָלָה מִן הַפַּחַד — הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ, אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁצָּעַק מֵאֲחוֹרָיו אוֹ נִתְרָאָה לוֹ בָּאֲפֵלָה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם צָעַק בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ — פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אֲחָזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, אוֹ שֶׁנָּגַע בּוֹ וּדְחָפוֹ בְּעֵת שֶׁהִבְעִיתוֹ, אוֹ שֶׁאָחַז בְּבִגְדוֹ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ — חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין.

יֵרָאֶה לִי שֶׁהַנֶּחְבָּל שֶׁאָמַר: ‘נִתְחָרַשְׁתִּי‘ אוֹ ‘נִסְתַּמָּת עֵינִי‘, ‘וַהֲרֵי אֵין אֲנִי רוֹאֶה‘ אוֹ ‘אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ‘ — אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁהֲרֵי אֵין אָנוּ מַכִּירִין הַדָּבָר, שֶׁמָּא יַעֲרִים, וְאֵינוֹ נוֹטֵל הַנֶּזֶק עַד שֶׁיִּבָּדֵק זְמַן מְרֻבֶּה וְיִהְיֶה מֻחְזָק שֶׁאָבַד מְאוֹר עֵינוֹ אוֹ נִתְחָרֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְשַׁלֵּם זֶה.

כַּמָּה הוּא הַצַּעַר? הַכֹּל לְפִי הַנִּזָּק: יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא רַךְ וְעָנֹג בְּיוֹתֵר וּבַעַל מָמוֹן, וְאִלּוּ נָתְנוּ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה לֹא הָיָה מִצְטַעֵר מְעַט, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא עָמֵל וְחָזָק וְעָנִי, וּמִפְּנֵי זוּז אֶחָד מִצְטַעֵר צַעַר הַרְבֵּה, וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹמְדִין וּפוֹסְקִין הַצַּעַר.

כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַצַּעַר בְּמָקוֹם שֶׁחִסְּרוֹ אֵבֶר? הֲרֵי שֶׁקָּטַע אֶצְבָּעוֹ — אוֹמְדִין וְאוֹמְרִין: כַּמָּה אָדָם כָּזֶה רוֹצֶה לִתֵּן בֵּין לִקְטֹעַ לוֹ אֵבֶר זֶה בְּסַיִף אוֹ לִקְטֹעַ אוֹתוֹ בְּסַם אִם גָּזַר הַמֶּלֶךְ עָלָיו לִקְטֹעַ יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, וְאוֹמְדִין כַּמָּה יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה, וּמְשַׁלֵּם הַמַּזִּיק.

כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַשֶּׁבֶת? אִם לֹא חִסְּרוֹ אֵבֶר, אֶלָּא חָלָה וְנָפַל לְמִשְׁכָּב אוֹ שֶׁצָּבְתָה יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר — נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבָּטַל מִמֶּנָּה. וְאִם חִסְּרוֹ אֵבֶר אוֹ קָטַע יָדוֹ — נוֹתֵן דְּמֵי יָדוֹ שֶׁהוּא הַנֶּזֶק; וְשֶׁבֶת — רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִים, וְרוֹאִין כַּמָּה הוּא שְׂכַר שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין בְּכָל יוֹם, וְעוֹשִׂין חֶשְׁבּוֹן כָּל יְמֵי חָלְיוֹ שֶׁל זֶה, וְנוֹתֵן לוֹ.

וְכֵן אִם קָטַע רַגְלוֹ — רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח. סִמֵּא אֶת עֵינוֹ — רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַטְחִינוֹ בָּרֵחַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

הִכָּה אֶת חֲבֵרוֹ עַל אָזְנוֹ, אוֹ אֲחָזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ — נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִמְלָאכָה כְּלָל.

סִמָּה אֶת עֵינוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְקָטַע אֶת יָדוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְקָטַע אֶת רַגְלוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְאַחַר כָּךְ חֵרְשׁוֹ, הוֹאִיל וְלֹא אֲמָדוּהוּ בְּכָל נֶזֶק וְנֶזֶק — נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ.

אֲמָדוּהוּ לְכָל נֶזֶק וְנֶזֶק וְאַחַר כָּךְ אֲמָדוּהוּ לְכֻלּוֹ — אֵין גּוֹבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְּמֵי כֻּלּוֹ בִּלְבַד, וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק נֶזֶק כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר וּדְמֵי כֻּלּוֹ — אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הָרִפּוּי? אוֹמְדִין בְּכַמָּה יָמִים יִחְיֶה זֶה מֵחֹלִי זֶה, וְכַמָּה הוּא צָרִיךְ, וְנוֹתֵן לוֹ מִיָּד, וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְדָבָר זֶה תַּקָּנָה הוּא לַמַּזִּיק.

וְכֵן הַשֶּׁבֶת — אוֹמְדִין אוֹתָהּ, וְנוֹתֵן הַכֹּל מִיָּד. אִם הָיָה מִתְגַּלְגֵּל בְּחָלְיוֹ וְהוֹלֵךְ וְאָרַךְ בּוֹ הַחֹלִי יָתֵר עַל מַה שֶּׁאֲמָדוּהוּ — אֵינוֹ מוֹסִיף לוֹ כְּלוּם. וְכֵן אִם הִבְרִיא מִיָּד — אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מִמַּה שֶּׁאֲמָדוּהוּ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁרָצָה הַמַּזִּיק, שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר הַמַּזִּיק: ‘אֵין רְצוֹנִי בְּתַקָּנָה זוֹ, אֶלָּא אֲרַפְּאֵהוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ‘ — שׁוֹמְעִין לוֹ.

אָמַר לוֹ הַנִּזָּק: ‘פְּסֹק עִמִּי וְתֵן עַל יָדִי וַאֲנִי אֲרַפֵּא עַצְמִי‘ — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: ‘שֶׁמָּא לֹא תְּרַפֵּא עַצְמְךָ, וְאַחֲזִיק אֲנִי עַצְמִי בַּמַּזִּיקִין‘, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, אוֹ פּוֹסֵק עַל הַכֹּל וְנוֹתֵן דְּמֵי הָרִפּוּי עַל יְדֵי בֵּית דִּין.

אָמַר לוֹ הַמַּזִּיק: ‘אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתְךָ‘, אוֹ: ‘יֵשׁ לִי רוֹפֵא שֶׁמְּרַפֵּא בְּחִנָּם‘ — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא מֵבִיא רוֹפֵא אֻמָּן, וּמְרַפְּאֵהוּ בְּשָׂכָר.

הֲרֵי שֶׁלֹּא פָּסַק עִמּוֹ, אֶלָּא הָיָה מְרַפֵּא יוֹם יוֹם, וְעָלוּ בּוֹ צְמָחִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה, אוֹ נִסְתְּרָה הַמַּכָּה אַחַר שֶׁחָיָת — חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ וְלִתֵּן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. עָלוּ צְמָחִין שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה — חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. עָבַר עַל דִּבְרֵי רוֹפֵא וְהִכְבִּיד הַחֹלִי — אֵינוֹ חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ.

כְּשֶׁפּוֹסְקִין בֵּית דִּין עַל הַמַּזִּיק וּמְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם, גּוֹבִין מִמֶּנּוּ הַכֹּל מִיָּד וְאֵין קוֹבְעִין לוֹ זְמַן כְּלָל. וְאִם בְּבֹשֶׁת בִּלְבַד נִתְחַיֵּב — קוֹבְעִין לוֹ זְמַן לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא חִסְּרוֹ מָמוֹן.