כָּל הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה — גּוֹלֶה מִמְּדִינָה שֶׁהָרַג בָּהּ לְעָרֵי מִקְלָט. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַגְלוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל“ (במדבר לה,כה). וְהֻזְהֲרוּ בֵּית דִּין שֶׁלֹּא לִקַּח כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה כְּדֵי לֵישֵׁב בְּעִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ“ (שם לה,לב).

אֵין הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה אֶלָּא אִם כֵּן מֵת הַנֶּהֱרָג מִיָּד. אֲבָל אִם חָבַל בּוֹ בִּשְׁגָגָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָלָה וּמֵת — אֵינוֹ גּוֹלֶה, שֶׁמָּא הוּא קֵרֵב אֶת מִיתַת עַצְמוֹ, אוֹ הָרוּחַ נִכְנְסָה בְּחַבּוּרָתוֹ וַהֲרָגַתּוּ. אֲפִלּוּ שָׁחַט בּוֹ כָּל שְׁנֵי הַסִּימָנִין, וְעָמַד מְעַט — אֵינוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. לְפִיכָךְ אִם לֹא פִּרְכֵּס כְּלָל, אוֹ שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ, כְּגוֹן בַּיִת סָתוּם שֶׁל שַׁיִשׁ — הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

יִשְׂרָאֵל שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת הָעֶבֶד אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב — גּוֹלֶה. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב, וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ אֶת הָעֶבֶד בִּשְׁגָגָה — גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם“ (במדבר לה,טו, ושם: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה).

גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁגָגָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג — הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג; אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב מִפְּנֵי שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהָרְגוֹ — הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְנֶהֱרָג עָלָיו, הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לְהָרְגוֹ. וְגוֹי שֶׁהָרַג אֶת הַגּוֹי בִּשְׁגָגָה — אֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל“ (במדבר לה,טו, ושם: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... תִּהְיֶינָה).

הַבֵּן שֶׁהָרַג אֶת אָבִיו בִּשְׁגָגָה — גּוֹלֶה. וְכֵן הָאָב שֶׁהָרַג אֶת בְּנוֹ בִּשְׁגָגָה — גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהֲרָגוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת לִמּוּד, אוֹ שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת אַחֶרֶת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ. אֲבָל אִם יִסֵּר בְּנוֹ כְּדֵי לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה אוֹ חָכְמָה אוֹ אֻמָּנוּת, וּמֵת — פָּטוּר.

וְכֵן הָרַב הַמַּכֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ, אוֹ שְׁלוּחַ בֵּית דִּין שֶׁהִכָּה אֶת בַּעַל דִּין הַנִּמְנָע מִלָּבֹא לַדִּין וֶהֱמִיתוֹ בִּשְׁגָגָה — פְּטוּרִין מִן הַגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַחְטֹב עֵצִים“ (דברים יט,ה) — לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת, יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ וּשְׁלוּחַ בֵּית דִּין, שֶׁהֲרֵי שָׁגְגוּ וְהָרְגוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה.

בַּתְּחִלָּה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט, וּבֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהָרַג בָּהּ שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם וְדָנִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם“ (דברים יט,יב). מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה — מְמִיתִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם“ (שם); מִי שֶׁנִּפְטַר — פּוֹטְרִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם“ (במדבר לה,כה); מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ“ (שם).

כְּשֶׁמְּשִׁיבִין אוֹתוֹ, מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ גּוֹאֵל הַדָּם בַּדֶּרֶךְ, וְאוֹמְרִין לָהֶן: ‘אַל תִּנְהֲגוּ בּוֹ מִנְהַג שׁוֹפְכֵי דָּמִים, בְּשׁוֹגֵג בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ‘.

רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה שֶׁהֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ — פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת“ (דברים יט,ו):

אֶחָד הַהוֹרְגוֹ בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְעִיר מִקְלָטוֹ, אוֹ שֶׁהֲרָגוֹ בַּחֲזִירָתוֹ עִם הַשְּׁנַיִם שֶׁשּׁוֹמְרִין אוֹתוֹ. נִכְנַס לְעִיר מִקְלָטוֹ וְיָצָא חוּץ לִתְחוּמָהּ בְּזָדוֹן — הֲרֵי זֶה הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וּרְשׁוּת לְגוֹאֵל הַדָּם לְהָרְגוֹ; וְאִם הֲרָגוֹ כָּל אָדָם — אֵין חַיָּבִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵין לוֹ דָּם“ (במדבר לה,כז).

יָצָא חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ בִּשְׁגָגָה — כָּל הַהוֹרְגוֹ, בֵּין גּוֹאֵל הַדָּם בֵּין שְׁאָר אָדָם, גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. הֲרָגוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּם עִיר מִקְלָטוֹ, אֲפִלּוּ גּוֹאֵל הַדָּם — הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו.

הַמִּזְבֵּחַ קוֹלֵט, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּהוֹרֵג בְּזָדוֹן: “מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת“ (שמות כא,יד), מִכְּלָל שֶׁהַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ נֶהֱרָג בַּמִּזְבֵּחַ. לְפִיכָךְ הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וּקְלָטוֹ מִזְבֵּחַ, וַהֲרָגוֹ שָׁם גּוֹאֵל הַדָּם — הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו כְּמוֹ שֶׁהֲרָגוֹ בְּתוֹךְ עִיר מִקְלָטוֹ.

אֵין קוֹלֵט אֶלָּא גַּגּוֹ שֶׁל מִזְבַּח בֵּית הָעוֹלָמִים בִּלְבַד. וְאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא כֹּהֵן וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ. אֲבָל זָר, אוֹ כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהֱרַג, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹבֵד וְלֹא הָיָה עַל גַּגּוֹ אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּזְבֵּחַ אוֹ אוֹחֵז בְּקַרְנוֹתָיו — אֵינוֹ נִקְלָט.

וְכָל מִי שֶׁקְּלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ — אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם, אֶלָּא מוֹסְרִין לוֹ שׁוֹמְרִין וּמַגְלִין אוֹתוֹ לְעָרֵי מִקְלָט.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְחֻיַּב גָּלוּת. אֲבָל מִי שֶׁפָּחַד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּדִין הַמַּלְכוּת, אוֹ מִבֵּית דִּין שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה, וּבָרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנִסְמַךְ לוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה זָר — הֲרֵי זֶה נִצָּל, וְאֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לָמוּת לְעוֹלָם, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב מִיתַת בֵּין דִּין בְּעֵדוּת גְּמוּרָה וְהַתְרָאָה, כִּשְׁאָר כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין תָּמִיד.