כָּל אוֹכֵל מִן הַפֶּסַח — אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא בַּחֲבוּרָה אַחַת, וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִן הַחֲבוּרָה שֶׁיֹּאכַל בָּהּ. וְהַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת בָּשָׂר מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר — לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב,מו); וְהוּא שֶׁיַּנִּיחוֹ בַּחוּץ, שֶׁהוֹצָאָה כְּתוּבָה בּוֹ כְּשַׁבָּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ עֲקִירָה וַהֲנָחָה כְּהוֹצָאַת שַׁבָּת. וְאֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא בַּפֶּסַח, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ הָרִאשׁוֹן — נִפְסַל.

מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים — כְּלִפְנִים, וּמִן הָאֲגַף וְלַחוּץ — כְּלַחוּץ, וְהָאֲגַף עַצְמוֹ שֶׁהוּא עֹבִי הַפֶּתַח — כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַכְּתָלִים — כְּלִפְנִים. הַגַּגִּין וְהָעֲלִיּוֹת — אֵינָן בִּכְלַל הַבַּיִת.

בְּשַׂר הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה — נֶאֱסַר בַּאֲכִילָה, וַהֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה אוֹ בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהַכֹּל טְרֵפָה, וְלוֹקִין עַל אֲכִילָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת.

אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ — חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם, וְקוֹלֵף אֶת הַבָּשָׂר: כָּל שֶׁבִּפְנִים יֵאָכֵל, וְכָל שֶׁבַּחוּץ יִשָּׂרֵף. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם — חוֹתֵךְ בְּקוֹפִיס אִם הָיָה שְׁאָר קָדָשִׁים, וְאִם הָיָה פֶּסַח, שֶׁאָסוּר לִשְׁבֹּר בּוֹ עֶצֶם — קוֹלֵף עַד הַפֶּרֶק, וּמְפָרֵק הָאֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ מִן הַפֶּרֶק, וּמַשְׁלִיכוֹ לַחוּץ.

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד — צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן לַעֲשׂוֹת לָהּ הֶקֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִן הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב,מו) — מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ חוּצָה לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאוּ מְעֻרְבָּבִין.

הָיָה הַמַּיִם שֶׁמּוֹזְגִין בּוֹ יֵינָם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת בֵּין שְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת, כְּשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג — קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל מַה שֶּׁבְּפָנָיו, שֶׁאָסוּר לָאוֹכֵל לֶאֱכֹל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. וּמֻתָּר לַכַּלָּה לְהַחֲזִיר פָּנֶיהָ מִבְּנֵי חֲבוּרָתָהּ וְאוֹכֶלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בּוֹשָׁה לֶאֱכֹל בִּפְנֵיהֶם.

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּפְרְצָה מְחִצָּה מִבֵּינֵיהֶן — אֵינָן אוֹכְלִין. וְכֵן אִם הָיְתָה חֲבוּרָה אַחַת וְנַעֲשֵׂית מְחִצָּה בֵּינֵיהֶן — אֵינָן אוֹכְלִין עַד שֶׁתִּסְתַּלֵּק, שֶׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת וְאֵין נֶעֱקָרִין מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה.

בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁלֹשָׁה מֵהֶן אוֹ יָתֵר לֶאֱכֹל פִּסְחָן, וְלֹא בָּאוּ שְׁאָר בְּנֵי חֲבוּרָה, אִם נִכְנְסוּ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכֹל הַפְּסָחִים, וְחָזַר הַמְעוֹרֵר לְכֻלָּם עַל הַשְּׁאָר וְלֹא בָּאוּ — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּשְׂבְּעוּ, וְאֵין מַמְתִּינִין לַשְּׁאָר. וַאֲפִלּוּ בָּאוּ הַמִּתְאַחֲרִים אַחַר כָּךְ, וּמָצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ הַכֹּל — אֵינָן מְשַׁלְּמִין לָהֶן דְּמֵי חֶלְקָם. אֲבָל אִם נִכְנְסוּ שְׁנַיִם בִּלְבַד — הֲרֵי אֵלּוּ מַמְתִּינִין.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לֶאֱכֹל. אֲבָל בְּעֵת שֶׁנִּפְטָרִין — אֵין אָדָם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לַחֲבֵרוֹ; אֲפִלּוּ גָּמַר אֶחָד בִּלְבַד מִלֶּאֱכֹל — יֵצֵא, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין.

הַמַּאֲכִיל כַּזַּיִת מִן הַפֶּסַח, בֵּין מִפֶּסַח רִאשׁוֹן בֵּין מִפֶּסַח שֵׁנִי, לִמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּ"בֶן נֵכָר" (שמות יב,מג) הָאָמוּר בַּתּוֹרָה — זֶה הָעוֹבֵד אֵל נֵכָר; וְאֵין מַאֲכִילִין מִמֶּנּוּ לְגוֹי, אֲפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שם יב,מה).

עָרֵל שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַפֶּסַח — לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מח, ושם: וְכָל). וּבוֹ הוּא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא מַצָּה וּמָרוֹר. וְכֵן מֻתָּר לְהַאֲכִיל מַצָּה וּמָרוֹר לְגֵר תּוֹשָׁב וּלְשָׂכִיר.

כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלִּשְׁחֹט הַפֶּסַח, כָּךְ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלֶּאֱכֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מד). כֵּיצַד? קָנָה עֶבֶד אַחַר שֶׁנִּשְׁחַט הַפֶּסַח, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִמּוֹל אֶלָּא אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח — הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל עַד שֶׁיָּמוּל אוֹתָן.

וְכֵיצַד יִהְיֶה הַבֵּן רָאוּי לְמִילָה אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי קֹדֶם שְׁחִיטָה? כְּגוֹן שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה, שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעָה יָמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַבְרָאָתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁכָּאֲבָה עֵינוֹ וְנִרְפֵּאת אַחַר שְׁחִיטָה, אוֹ שֶׁהָיָה טֻמְטוּם וְנִקְרַע אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְנִמְצָא זָכָר.