יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁמַּפְסִידִין אֶת הַשְּׁחִיטָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵהִלְכוֹת שְׁחִיטָה שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְשָׁחַט בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ לֹא הוּא וְלֹא אֲחֵרִים, וַהֲרֵי זוֹ קְרוֹבָה לִסְפֵק נְבֵלָה. וְהָאוֹכֵל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת — מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

וַאֲפִלּוּ שָׁחַט בְּפָנֵינוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה, וַהֲרֵי שְׁחִיטָה זוֹ שֶׁשָּׁחַט בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ שְׁחִיטָה נְכוֹנָה וּגְמוּרָה — אָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה; הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דְּבָרִים הַמַּפְסִידִין, אֶפְשָׁר שֶׁיַּפְסִיד אֶת הַשְּׁחִיטָה וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ, כְּגוֹן שֶׁיַּשְׁהֶה אוֹ יִדְרֹס אוֹ יִשְׁחֹט בְּסַכִּין פְּגוּמָה וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ בְּלֹא כַּוָּנָתוֹ.

יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדֵעַ הִלְכוֹת שְׁחִיטָה — הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ לְכַתְּחִלָּה, עַד שֶׁיִּשְׁחֹט בִּפְנֵי חָכָם פְּעָמִים רַבּוֹת עַד שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל וְזָרִיז. וְאִם שָׁחַט תְּחִלָּה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

הַיּוֹדֵעַ הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, וְשָׁחַט בִּפְנֵי חָכָם עַד שֶׁנַּעֲשָׂה רָגִיל — הוּא הַנִּקְרָא מֻמְחֶה. וְכָל הַמֻּמְחִין שׁוֹחֲטִין לְכַתְּחִלָּה בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן; וַאֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים, אִם הָיוּ מֻמְחִין — הֲרֵי אֵלּוּ שׁוֹחֲטִין לְכַתְּחִלָּה.

חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְשִׁכּוֹר שֶׁנִּתְבַּלְבְּלָה דַּעְתּוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ — שְׁחִיטָתָן פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת, שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ בִּשְׁחִיטָתָן. לְפִיכָךְ אִם שָׁחֲטוּ בִּפְנֵי הַיּוֹדֵעַ, וְרָאָה אוֹתָן שֶׁשָּׁחֲטוּ כַּהֹגֶן — שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה.

מִי שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ אֶצְלֵנוּ, שֶׁשָּׁחַט בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ; אִם נִמְצָא יוֹדֵעַ עִקְּרֵי הִלְכוֹת שְׁחִיטָה — שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

הֲרֵי שֶׁרָאִינוּ יִשְׂרְאֵלִי מֵרָחוֹק שֶׁשָּׁחַט וְהָלַךְ לוֹ, וְלֹא יָדַעְנוּ אִם יוֹדֵעַ אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ — הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְכֵן הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: 'צֵא וּשְׁחֹט לִי', וּמָצָא הַבְּהֵמָה שְׁחוּטָה וְאֵין יָדוּעַ אִם שְׁלוּחוֹ שְׁחָטָהּ אוֹ אַחֵר — הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, שֶׁרֹב הַמְּצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מֻמְחִין הֵן.

אָבַד לוֹ גְּדִי אוֹ תַּרְנְגוֹל וּמְצָאוֹ שָׁחוּט בַּבַּיִת — מֻתָּר, שֶׁרֹב הַמְּצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מֻמְחִין הֵן. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק — אָסוּר, שֶׁמָּא נִתְנַבֵּל וּלְפִיכָךְ הֻשְׁלַךְ. וְכֵן אִם מְצָאוֹ בָּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת — אָסוּר.

מֻמְחֶה שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק, וַהֲרֵי הוּא מֵבִין וְשׁוֹמֵעַ וְדַעְתּוֹ נְכוֹנָה — הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ — הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט.

הַסּוּמָה לֹא יִשְׁחֹט לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ. וְאִם שָׁחַט — שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

נָכְרִי שֶׁשָּׁחַט, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחַט בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּסַכִּין יָפָה, וַאֲפִלּוּ הָיָה קָטָן — שְׁחִיטָתוֹ נְבֵלָה, וְלוֹקֶה עַל אֲכִילָתָהּ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ" (שמות לד,טו) — מֵאַחַר שֶׁהִזְהִיר שֶׁמָּא יֹאכַל מִזִּבְחוֹ, אַתָּה לָמֵד שֶׁזִּבְחוֹ אָסוּר, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הִלְכוֹת שְׁחִיטָה.

וְגָדֵר גָּדוֹל גָּדְרוּ בַּדָּבָר, שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה — שְׁחִיטָתוֹ נְבֵלָה.

הִתְחִיל הַגּוֹי לִשְׁחֹט מִעוּט הַסִּימָנִין וְגָמַר יִשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁהִתְחִיל יִשְׂרָאֵל וְגָמַר הַגּוֹי — פְּסוּלָה; יֶשְׁנָהּ לַשְּׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. אֲבָל אִם שָׁחַט הַגּוֹי דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ נְבֵלָה, כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט חֲצִי הַגַּרְגֶּרֶת בִּלְבַד, וְגָמַר יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.

יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד לַעֲבֵרָה מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁהָיָה מֻמְחֶה — הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה. וְצָרִיךְ יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר לִבְדֹּק אֶת הַסַּכִּין וְאַחַר כָּךְ יִתְּנֶנָּה לִמְשֻׁמָּד זֶה לִשְׁחֹט בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵחַ לִבְדֹּק. וְאִם הָיָה מְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ מְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא, אוֹ מִין, וְהוּא הַכּוֹפֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה — הֲרֵי הוּא כְּגוֹי וּשְׁחִיטָתוֹ נְבֵלָה.

מִי שֶׁהוּא פָּסוּל לְעֵדוּת בַּעֲבֵרָה מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁל תּוֹרָה — הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אִם הָיָה מֻמְחֶה, שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ דָּבָר מֻתָּר וְאוֹכֵל דָּבָר אָסוּר, שֶׁזּוֹ הִיא חֲזָקָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים מֵהֶן.

אֵלּוּ הַצְּדוֹקִיִּין וְהַבַּיְתּוֹסִיִּין וְתַלְמִידֵיהֶן וְכָל הַטּוֹעִין אַחֲרֵיהֶן שֶׁאֵינָן מַאֲמִינִין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה — שְׁחִיטָתָן אֲסוּרָה. וְאִם שָׁחֲטוּ בְּפָנֵינוּ — הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, שֶׁאֵין אִסּוּר שְׁחִיטָתָן אֶלָּא שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ, וְהֵן אֵינָן מַאֲמִינִין בְּתוֹרַת שְׁחִיטָה, לְפִיכָךְ אֵינָן נֶאֱמָנִין לוֹמַר: 'לֹא קִלְקַלְנוּ'.

כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא נִצְטַוּוּ בִּשְׁחִיטַת הַחֻלִּין, אֶלָּא הָיוּ נוֹחֲרִין אוֹ שׁוֹחֲטִין וְאוֹכְלִין כִּשְׁאָר הַגּוֹיִם. וְנִצְטַוּוּ בַּמִּדְבָּר שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לִשְׁחֹט, לֹא יִשְׁחֹט אֶלָּא שְׁלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וכו' וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ... וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיי" (ויקרא יז,ג-ה). אֲבָל הָרוֹצֶה לִנְחֹר וְלֶאֱכֹל בַּמִּדְבָּר הָיָה נוֹחֵר.

וּמִצְוָה זוֹ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, אֶלָּא בַּמִּדְבָּר בִּלְבַד בְּעֵת הֶתֵּר הַנְּחִירָה. וְנִצְטַוּוּ שָׁם שֶׁכְּשֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ תֵּאָסֵר הַנְּחִירָה, וְלֹא יֹאכְלוּ חֻלִּין אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה, וְיִשְׁחֲטוּ בְּכָל מָקוֹם לְעוֹלָם חוּץ לָעֲזָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יַרְחִיב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ וכו' וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יי לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" (דברים יב,כ-כא), וְזוֹ הִיא הַמִּצְוָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, לִשְׁחֹט וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל.