וַיְהִי דְּבַר־ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר

נבואותיו הבאות של זכריה מכילות דברי נחמה ועידוד לישראל. התחלת בניית המקדש בימיו מעוררת את חזון הנביא על כל הטובה העתידה להיות בארץ, בעולם בכלל ובחייהם של אנשים. וַיְהִי דְּבַר־ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר:

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה, קנאת אהבה גְדוֹלָה. מחמת אהבת ה' העזה לירושלים הוא ידאג לה באופן מיוחד – וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. אלחם באויביה ואשמיד אותם במהירות ובעצמה רבה.

כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר־ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ

כֹּה אָמַר ה': שַׁבְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר־ה' צְבָאוֹת ייקרא הַר הַקֹּדֶשׁ.

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים של שלווה, מנוחה ורווחה שבהם יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם לנוח, להתחמם בשמש ולפטפט זה עם זה, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ. מדובר באנשים שכבר אינם יכולים ללכת בכוחות עצמם וזקוקים למקל הליכה וכדומה מֵרֹב אריכות יָמִים. במקום שבו תנאי החיים קשים, אנשים אינם מאריכים ימים. בחיים השלווים והבטוחים המתוארים כאן יוכלו אנשים קשישים לשבת ברחובות סתם כך ללא חשש וללא חולי. לא רק זקנים ששבו מהגלות ישבו ברחובות ירושלים, גם חיים חדשים יצמחו ויתפתחו –

וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ

וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. כך נראה מקום ששוררים בו שלום ורווחה, והחיים בו זורמים בפשטות ובקלות.

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם ה' צְבָאוֹת

בזמן זכריה הייתה ירושלים עיר קטנה ודלה, שחייהם של תושביה היו קשים מכל הבחינות. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי, אם תתפלא שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם כיצד יקרה שירושלים תשקוק חיים, ושישכנו בה ברכה ורוגע – גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא, גם אני אתפלא. נְאֻם ה' צְבָאוֹת. ירושלים תקבל צביון כה שונה, שראוי לכל אחד להתפעל. אפילו את ה' הדבר יפליא, כביכול. זהו ביטוי מאוד לא רגיל, אבל בנבואה הזו יש הרבה חיות, שמחה פנימית והתעוררות הנפש, והנביא יוצא מגדרי המנהג וההתנסחות המקובלים.

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הִנְנִי מוֹשִׁיעַ, מחלץ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא, שקיעת הַשָּׁמֶשׁ, מערב. באותה עת הייתה פזורה יהודית במדינות רבות, שלא כולן ידועות, והנביא צופה את שיבת ישראל לארצם.

וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה

וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְהָיוּ־לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה. לעומת ימי בית ראשון, שבהם הוכיחו הנביאים את ישראל שוב ושוב על היעדר האמת והצדקה, בגאולה העתידה יבואו אנשים ויבנו את ירושלים בלב שלם ובאופן ראוי.

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית־ה' צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, חזקו ואמצו, אתם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר הודיעו לכם בְּיוֹם יֻסַּד, שנוסד בֵּית־ה' צְבָאוֹת שהגיע זמנו של הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת. באותה שעה פעלו חגי, זכריה, מלאכי, ואולי נביאים נוספים, וכולם הודיעו לעם שהוא עומד בפתחה של תקופה חדשה, ואל לו להסס בבניית בית ה'.

כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין־שָׁלוֹם מִן־הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת־כָּל־הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ

כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם – ימי הבניין שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה, לא הספיק, וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה המושכרת לעבודה – אֵינֶנָּה. הכול חיו בדוחק גדול. וְלַיּוֹצֵא מן העיר וְלַבָּא אליה אֵין־שָׁלוֹם, ביטחון מִן־הַצָּר. הדרכים לא היו בטוחות, והעוברים והשבים היו פוחדים מן האויבים. וַאֲשַׁלַּח, שיסיתי אֶת־כָּל־הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. ירושלים הייתה מלאה חורבות, והעולים המעטים שיישבו אותה חיו במצוקה ורבו זה עם זה.

וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' צְבָאוֹת

וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי מתייחס לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה. אתחיל כעת תקופה חדשה. נְאֻם ה' צְבָאוֹת.

כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה

כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם אני זורע. השלום יתחיל לצמוח במקום הזה, ועמו ברכת שמים – הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, רטיבותם, וְהִנְחַלְתִּי, אעניק אֶת־שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל־תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל, כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה. אַל־תִּירָאוּ. תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם לבנות ולעשות את כל מה שאתם עושים.

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת: כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי, החלטתי לְהָרַע לָכֶם ואמרתי ביד נביאי שירושלים תיפול ובית המקדש ייחרב, בְּהַקְצִיף, כשהכעיסו אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וְלֹא נִחָמְתִּי, התחרטתי, ונבואות אלה יצאו אל הפועל –

כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אַל־תִּירָאוּ

כֵּן, באותו אופן שַׁבְתִּי וזָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה. אַל־תִּירָאוּ. העידן הקודם הסתיים, ועידן חדש יתחיל.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם

ועם זאת, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ במסחר ובשאר עסקים. אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שלם והרמוני שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם במקום עיוות המשפט ונבזות השופטים שרווחו בימי הבית הראשון.

וְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת־כָּל־ אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם־ה'

וְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם. מעבר להימנעות מקטטה ומשקר, נסו שלא לחשוב רעה על חבריכם. בעולם תחרותי אנשים אינם חושבים רק איך לעשות את עבודתם באופן הטוב ביותר, אלא גם כיצד יוכלו להצר למתחריהם. נסו אתם להימנע מכך, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת־כָּל־ המעשים האֵלֶּה – אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי. נְאֻם־ה'. בזמן החדש ה' יעניק לכם ברכה, ואתם תשפרו את התנהגותכם. אלה הם דברי שידול ועידוד הנאמרים בנעימות.

וַיְהִי דְּבַר־ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְּבַר־ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם החודש הָרְבִיעִי, מקובל לפרשו כמתייחס לצום שבעה עשר בתמוז, וְצוֹם החודש הַחֲמִישִׁי – תשעה באב, וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי, צום גדליה, שהרי בוודאי אין מדובר כאן ביום הכיפורים, שאיננו צום לזכר אבלות וחורבן, וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, עשרה בטבת – כל אחד מאלה יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים. זוהי התשובה לשאלתם של האנשים מהגולה, אם יש להמשיך ולשמור את ימי הצומות שנקבעו לזכר החורבן. זכריה עונה להם שמכיוון שבאים זמנים טובים על ישראל, ימי הצום הללו לא יתבטלו אלא יתהפכו. ימשיכו להזכירם אבל בדרך של היפוך, כימי אור ומועד. וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. ימי צום הם ימים של התלכדות, ימים שבהם אנשים עוסקים בצורכי ציבור ומנסים לתקן את פגמי החברה. משום כך מדגיש הנביא שגם כאשר יהפכו הצומות לימי חג יש לדבוק באמת ובשלום בין הבריות, ולא להתהולל בהם.

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אנשים מעַמִּים שונים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.

וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי אַחַת אֶל־אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה'וּלְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם־אָנִי

וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי עיר אַחַת אֶל־אַחַת, אחרת לֵאמֹר: נֵלְכָה הָלוֹךְ, הבה נלך לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה', להתפלל לפני ה' במקדשו, וּלְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת. וחברו יענה לו: אֵלְכָה גַּם־אָנִי.

וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה'

וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה'. ממקומות שונים בעולם יתעוררו אנשים לבוא לירושלים. הרעיון שלעתיד לבוא יתאספו העמים ויעלו לרגל לירושלים מופיע בכמה מקומות בספר זכריה, אלא שכאן התופעה מתחילה מיחידים. אנשים פרטיים יצאו ממקומותיהם בעקבות התעוררות לבם להתפלל לפני ה', ובסוף יתברר שעמים שלמים הגיעו לירושלים וממלכות עצומות עלו אליה.

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: בַּיָּמִים הָהֵמָּה, ההם יהיה זמן אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, מאומות העולם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף, בקצה בגדו של אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם. הדְרך אותנו, הוליכנו ונהלנו, כִּי שָׁמַעְנוּ שאֱלֹהִים עִמָּכֶם. רצוננו להסתפח אליכם, להתקשר עמכם ולסייע לכם.