חזור
זכריה
פרק זוַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו
וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, בעיצומו של בניין הבית השני, הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי למניין החודשים העתיק. ובשמו השגור גם היום – בְּכִסְלֵו.
וַיִּשְׁלַח בֵּית־אֵל שַׂרְאֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה'
דברי רקע: וַיִּשְׁלַח, בא שליח או מכתב אל בֵּית־אֵל, בית המקדש
לֵאמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית־ה' צְבָאוֹת וְאֶל־הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים
לֵאמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר שייכים לְבֵית־ה' צְבָאוֹת וְאֶל־הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי, חודש אב והִנָּזֵר, אמָּנע מתענוגות, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה, הרבה
וַיְהִי דְּבַר־ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃
הכהנים לא ידעו לענות על השאלה, והיא הגיעה לפתחו של הנביא, האמור להכריע בשאלות כאלו.
אֱמֹר אֶל־כָּל־עַם הָאָרֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי־צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַ שְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי !
אֱמֹר אֶל־כָּל־עַם הָאָרֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: כִּי־צַמְתֶּם וְסָפוֹד, ספדתם בַּחודש החֲמִישִׁי, בתשעה באב וּבַחודש השְּׁבִיעִי, כנראה בצום גדליה, המציין את סופה של שארית הפלֵטה שבארץ ישראל.
וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים
וְכִי תֹאכְלוּ, וְכִי תִשְׁתּוּ – הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים, וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים. כשאתם צמים – אתם צמים בעבורכם, וכשאתם אוכלים ושותים – את צורכיכם אתם עושים. אינכם גומלים טובה בצומכם, כשם שאינכם מזיקים כשאתם אוכלים ושותים. מכיוון שאת הצומות הללו אתם קבעתם ולא אני, אין זו שאלה שאני אמור לענות עליה באופן ישיר.
הֲלוֹא אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב
הֲלוֹא אין הקדוש ברוך הוא מבקש את הצומות, אלא אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת, מיושבת בתפארתה וּשְׁלֵוָה, וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ, וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב בשלום ובנחת. קריאתם של הנביאים לשוב אל ה' היא הדבר החשוב.
וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה לֵאמֹר׃
וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה לֵאמֹר׃
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: מה שנדרש מכם – מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, שִפְטו, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת, עם אָחִיו,
וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל־תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם
וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם, גֵּר וְעָנִי אַל־תַּעֲשֹׁקוּ, תמנעו את המגיע להם בדין, וְאת רָעַת אִישׁ אָחִיו אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם. דברים אלו דיבר ה' ביד הנביאים הראשונים בסגנון אחר.
וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ
וַיְמָאֲנוּ בני יהודה לְהַקְשִׁיב, וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת, מורדת. משכו בכתפם בחוסר עניין,
וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת־הַתּוֹרָה וְאֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת ה' צְבָאוֹת
וְלִבָּם שָׂמוּ כמו שָׁמִיר, שהוא כנראה אבן חן קשה מאוד,
וַיְהִי כַאֲשֶׁר־קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע אָמַר ה' צְבָאוֹת
וַיְהִי כַאֲשֶׁר־קָרָא ה' אליהם לתקן את מעשיהם ואת דרכיהם וְלֹא שָׁמֵעוּ, כֵּן כשהם יִקְרְאוּ – וְלֹא אֶשְׁמָע, אָמַר ה' צְבָאוֹת,
וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּם וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ־חֶמְדָּה לְשַׁמָּה
וְאֵסָעֲרֵם, הפצתי אותם בגלל עוונותיהם עַל כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּם, וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה, נעשתה שוממה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, וַיָּשִׂימוּ, הם גרמו במעשיהם להפוך אֶרֶץ־חֶמְדָּה לְשַׁמָּה.