וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ

ייתכן שחיזיון זה הביא את הנביא לתרדמה מסוימת. על כן – וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.

וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ

וַיֹּאמֶר אֵלַי: מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, מנורה שכולה עשויה זהב, וְגֻלָּהּ, ספל או מכל כדורי ובתוכו שמן, או: נביעת שמן עַל־רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ, בזיכי השמן של המנורה עָלֶיהָ כמו במנורת המקדש. שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה, לכל נר משבעת הנרות היו שבעה מוּצָקוֹת, צינורות מושכי שמן מהגוּלה לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ.

וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־שְׂמֹאלָהּ

וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עצי זית עָלֶיהָ, סמוכים למנורה, אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־שְׂמֹאלָהּ.

וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי

וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: מָה משמעותם של אֵלֶּה, אֲדֹנִי?

וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי

וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי: הֲלוֹא יָדַעְתָּ, האם אינך יודע מָה הֵמָּה אֵלֶּה? הרי אתה אמור להבין דברים כאלה מדעתך. וָאֹמַר: לֹא, אֲדֹנִי.

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר־ה' אֶל־זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: זֶה דְּבַר־ה' אֶל־זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם־בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת. חזון המנורה והזיתים מבטא שפע ברכה שיגיע אליכם לא על ידי פעולה צבאית, אלא ברוח ה'. כשם שבחזון הכול קורה מאליו – השמן יוצא מהזיתים וזורם אל הנרות, וכך הם דולקים ללא כל מאמץ אנושי, כך אתם לא תצטרכו להפעיל כוח.

מִי־אַתָּה הַר־הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ

מִי־אַתָּה, הַר־הַגָּדוֹל, מכשול, גדול ככל שתהיה, שתעמוד לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל – תיהפך לְמִישֹׁר. וְהוֹצִיא זרֻבבל אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, האבן הראשית, היא האבן שהונחה לפני יהושע הכהן הגדול, המסמלת את בניין המקדש. ואז ישמיעו תְּשֻׁאוֹת, קריאות רמות לכבוד האבן: "חֵן חֵן לָהּ".

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם

יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ את הַבַּיִת הַזֶּה בקושי, בדוחק ובאופן סמלי בלבד, וְיָדָיו גם תְּבַצַּעְנָה, יסיימו את בניינו למרות העיכובים. וְיָדַעְתָּ כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת־הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה־אֵלֶּה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ

כִּי מִי בַז, אלו המתייחסים בזלזול לְיוֹם קְטַנּוֹת, יום שבו לא מתרחשים מאורעות גדולים – וְשָׂמְחוּ עכשיו וְרָאוּ אֶת־הָאֶבֶן, גוש הַבְּדִיל הקשור בקצה חוט, המשמש כאנך למדידת יושר הקירות, שבְּיַד זְרֻבָּבֶל. כשרואים את זרֻבבל, ובידו כלי המדידה, מבינים הכול שהגיע הזמן לבנות את הבית. שִׁבְעָה־אֵלֶּה – הנרות, או שבעת העיניים שעל האבן האחת, עֵינֵי ה' הֵמָּה, המְשׁוֹטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ, המשגיחות ומאירות את כל העולם.

וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל־יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל־שְׂמֹאולָהּ

וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו: אני מבין שמנורת הזהב היא הסמל של עם ישראל. אני מבין מה הם הנרות, אבל מַה־שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל־יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל־שְׂמֹאולָהּ?

וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב

וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו, ביֶתר פירוט: מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי, ראשי ענפי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד, ליד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת, כלי הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם את השמן שצבעו כעין הַזָּהָב?

וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה־אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי

וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה־אֵלֶּה? וָאֹמַר: לֹא, אֲדֹנִי. עדיין אינני יודע.

וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ

וַיֹּאמֶר: אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר, זית השמן. הזית מסמל את ישראל, ושני העצים הללו המלאים בתנובה רומזים לצמד מנהיגי הדור – זרֻבבל ויהושע הכהן הגדול – שהם הָעֹמְדִים עַל, הממונים לשרת את אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ.