וַיַּרְאֵנִי אֶת־יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל־יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ

וַיַּרְאֵנִי ה' במראה הנבואה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה', וְהַשָּׂטָן, הקטגור העליון שלו עֹמֵד עַל־יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ, לקטרג עליו ולמנוע ממנו לכהן.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: יִגְעַר ה' בְּךָ, הַשָּׂטָן, ולא יניח לך להמשיך לקטרג, וְיִגְעַר ה' בְּךָ, כי הוא הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם. כיצד תדבר רע על יהושע הכהן הגדול, הֲלוֹא זֶה אוּד, גזיר עץ שכבר החל להישרף שמֻצָּל, הצילו אותו מֵאֵשׁ הגלות או החורבן?! יהושע היה שריד, אולי יחידי, משושלת הכהונה הגדולה של ימי הבית הראשון.

ויהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ

ובחזון – יהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים, מלוכלכים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ.

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל־הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת

וַיַּעַן המלאך וַיֹּאמֶר אֶל־הָעֹמְדִים לְפָנָיו. מעמדו של המלאך היה כמעמד שר או דיין היושב על כיסאו ולפניו עומדים משרתים, והוא הורה להם לֵאמֹר: הָסִירוּ את הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו המלאך ליהושע: רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ, וְהַלְבֵּשׁ, הלבשתי אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת, בגדים נקיים. הבגדים המטונפים גילמו חטא, והחלפתם הסמלית בחזון – משמעה טיהור.

וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל־רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד

וָאֹמַר, אני זכריה: לא רק יוחלפו הבגדים המלוכלכים בנקיים; אף יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר, מצנפת הכהן הגדול העשויה אריג ארוך שנכרך פעמים רבות סביב הראש כטורבן, עַל־רֹאשׁוֹ. וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים נאים, וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד ומשגיח שהכול ייעשה כראוי.

וַיָּעַד מַלְאַךְ ה' בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃

כעת נפתחת בפני יהושע אפשרות חדשה:וַיָּעַד, התרה מַלְאַךְ ה' בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם־בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם־אַתָּה תָּדִין אֶת־בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת־חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: אִם־בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ, וְאִם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר, וְגַם־אַתָּה תָּדִין, תדון אֶת־בֵּיתִי, תנהל כראוי את המקדש, וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת־חֲצֵרָי – וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים, תוכל להתהלך בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה, המלאכים, העומדים לפני ה', המשמשים במשפטו של יהושע. מעתה לא תהיה רק הממונה על המקדש בירושלים של מטה, אלא יהיה לך מקום גם במחיצתם של מלאכי מעלה.

שְׁמַע־נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי־אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי־הִנְנִי מֵבִיא אֶת־עַבְדִּי צֶמַח

שְׁמַע־נָא, יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ, ראשי הכהנים שעלו עם זרֻבבל, כִּי־אַנְשֵׁי מוֹפֵת, אנשי מעלה הֵמָּה, הם, כִּי־הִנְנִי מֵבִיא אֶת־עַבְדִּי צֶמַח, הוא זרֻבבל, המנהיג הפוליטי ביהודה.

כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ־הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד

כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ – עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם, גוונים. זוהי אבן טובה מיוחדת בעלת מגוון צבעים, ולא זו בלבד – הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ, אחקוק בה קישוטים, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וּמַשְׁתִּי, אעזוב, אסיר אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ־הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד. האבן מגלמת בחזון את תפקידו של זרֻבבל בהקמת המקדש שעתיד להביא לכפרת עוונם של ישראל ולתקומתם.

בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָה

בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, כאשר אתה, הכהן הגדול, תשתף פעולה עם עבדי, צמח, ועוון הארץ יכופר, תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ ותזמינו זה את זה אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָה – חזון פסטורלי על חיי שלווה ופנאי להזמנת אורחים בצלם של עצי הפרי.