חזור
זכריה
פרק ידהִנֵּה יוֹם־בָּא לַה' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ
הִנֵּה יוֹם־בָּא, יום הדין לַה', וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. ירושלים תיכבש ויחלקו בה את שללה.
וְאָסַפְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֶל־יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן־הָעִיר
וְאָסַפְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֶל־יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה. המלחמה תהיה כבדה מאוד, וְנִלְכְּדָה הָעִיר ביד האויבים, וְנָשַׁסּוּ, יישדדו הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה על ידי חיילי האויב שייכנסו לבתים. וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְאולם יֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן־הָעִיר. האויבים לא יספיקו להגלות את כולם.
וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב
וְיָצָא, יתגלה ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב, כמו שהתגלה כשנחלץ לעזרת עמו בעבר.
וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה
וְעָמְדוּ רַגְלָיו, נפלאות ה' ייראו
וְנַסְתֶּם גֵּיא־הָרַי כִּי־יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבָא ה' אֱלֹהַי כָל־קְדשִׁים עִמָּךְ
וְנַסְתֶּם, תברחו אל גֵּיא־הָרַי, מקום מחוץ לירושלים, כִּי־יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל המקום הנקרא אָצַל. וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, רעידת האדמה הגדולה שאירעה בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, שעדיין הייתה זכורה שנים רבות לאחר מכן.
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת, בהיר ונעים לעיני הבריות, וְלא קִפָּאוֹן, אור שאינו נעים, או: קור וחשכה. האור שיתגלה אז אינו מוכר כעת.
וְהָיָה יוֹם־אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא־יוֹם וְלֹא־לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת־עֶרֶב יִהְיֶה־אוֹר
וְהָיָה יוֹם־אֶחָד, יום הגאולה, הוּא יום שיִוָּדַע לַה' לבדו, רק ה' יודע אותו. או: לאחר שיגיע ייוודע לכול שהוא יום ה'. והוא לא יהיה לֹא־יוֹם וְלֹא־לָיְלָה, אלא מעורב משניהם או שלא ייכנס כלל בקטגוריות הללו. וְהָיָה לְעֵת־עֶרֶב יִהְיֶה־אוֹר. החלוקה הניכרת עכשיו בין יום ולילה לא תתקיים אז.
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה
העיר שתיבקע לשניים לא תיהרס מכך אלא להיפך, היא תקבל תבנית חדשה – וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, מתוך הבקע.
וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד
וְהָיָה אז ה' לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. גם כעת ישנם אנשים שבמובנים מסוימים מאמינים בקדוש ברוך הוא, אבל אין הם יודעים באיזה שם לקרוא לו, ולכן מרובים שמותיו, הדעות חלוקות והדתות שונות. לעתיד לבוא, כשם שהוא אחד כך יהיה לו שם אחד בפי כול.
יִסּוֹב כָּל־הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד־מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד־שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ
הנהר הזה, שלפי המתואר במקום אחר יצא מתוך המקדש עצמו,
וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה־עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַם לָבֶטַח
וְיָשְׁבוּ בָהּ – בירושלים בשלווה, וְחֵרֶם, הרג לֹא יִהְיֶה־עוֹד, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַם לָבֶטַח.
וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל־יְרוּשָׁלָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל־רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם
מכיוון שה' יעמוד כאיש מלחמות להגן על ירושלים, האויבים ימותו במגפה משונה. וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ, התאספו למלחמה, צרו עַל־יְרוּשָׁלָם: הָמֵק, נרקב בְּשָׂרוֹ של אדם, וְהוּא, בעוד הוא עֹמֵד עַל־רַגְלָיו. לפעמים נוצר מעין ריקבון מחמת חוסר תנועה, בעת שהאדם הפצוע אינו יכול לקום ממקומו, אבל כאן הבשר נימוק בעוד הוא עומד. וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. אדם במצב כזה מצפה למוות שישחרר אותו מייסוריו.
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת־ה' רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא – בבוא המגפה הזו, תִּהְיֶה מְהוּמַת־ה' רַבָּה בָּהֶם, וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ את יַד רֵעֵהוּ, כדי להיחלץ ולברוח מהמקום המסוכן, וְעָלְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ, וירימו יד זה על זה.
וְגַם־יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל־הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד
וְגַם־יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם. יהודה וירושלים יהיו תחת שלטונות שונים, והן יילחמו זו בזו.
וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת
לא רק בני אדם ימותו במחנה האויבים – וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס, הַפֶּרֶד, הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה, תהיה, בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה, ההם, כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת.
וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת
וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלָם, לאחר שחלקם ימותו בקרב, וחלקם – ממחלות, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג, לחגוג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת. כל העמים שינסו להילחם על ירושלים יכירו בשם ה' ויעלו לרגל פעם בשנה להר ה'. הם לא יעשו זאת רק מתוך רצון טוב, אלא בשל סנקציות:
וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם
וְהָיָה כל אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת כי הדרך ארוכה מדי, ההוצאות מרובות או מכל סיבה אחרת – וְלֹא עֲלֵיהֶם – על ארצם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.
וְאִם־מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת
וְאִם־מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה לירושלים וְלֹא בָאָה – וְלֹא עֲלֵיהֶם יורד גשם בכל מקרה, שהרי מצרים מגדלת את פֵּרותיה בהשקיית הנילוס ללא גשם, ולכן מניעתו היא חסרת משמעות בעבורה – לפיכך עליהם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם – בצוֹרת או נמק הבשר, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.
זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת
זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת, עונש מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל־מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה' וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ
בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר אנשים מכל העולם יבואו לירושלים לחוג את החג, הם יביאו קישוטים, תכשיטים ומתנות לבית ה', עד שיִהְיֶה אפילו עַל־מְצִלּוֹת, פעמוני
וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל־הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא
סירי המקדש ישמשו לדם הקרבנות, ועל כן אי אפשר יהיה לבשל בהם, מפני שהם כלי שרת. וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת. בגלל ריבוי הקרבנות יֵדעו הכול שבשר שנאכל בירושלים הוא מן הסתם בשר קודש, ולכן גם כל הסירים הם כלי קודש. וּבָאוּ כָּל־הַזֹּבְחִים, וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם ללא חשש. לא יהיה צורך לטהר את הכלים הללו כמו שמטהרים כלים אחרים, כי בכל בית יימצאו רק סירי קודש. וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא. בבית הראשון ובבית השני היו משרידי הכנענים שתפקדו כמשרתי המקדש, אך לעתיד לבוא הם כבר לא יקבלו את הזכות הזו.