בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, מרחשוָן, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

קָצַף ה' עַל־אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף

קָצַף, כעסַף ה' עַל־אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף. עירם נחרבה, והם גלו, ואף על פי כן –

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר ה' צְבָאוֹת. הבה נשוב ונחדש את האהבה הישנה. עשו אתם צעד לקראתי ואני אבוא לקראתכם.

אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־ה'

אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, שהיו לפני החורבן, לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים", וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי, נְאֻם־ה',

אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה־הֵם! וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ!

אֲבוֹתֵיכֶם – אַיֵּה־הֵם?! הם מתו, גלו ועברו מן העולם וחטאיהם לא הועילו להם. כאן מופיעה שאלת נגד, שאולי הקהל שואל את הנביא בתגובה לשאלתו: וְהַנְּבִאִים – הַלְעוֹלָם יִחְיוּ?! אבותינו אכן מתו, אבל האם הנביאים שדיברו עליהם יחיו לעולם?! הלא גם הם מתו, ואם כן מה ההבדל?!

אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם ה' צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ

הנביא עונה:הנביאים עצמם אמנם מתו, אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ את אֲבֹתֵיכֶם. דבר ה' שהודיעו הנביאים הגיע לאבותיכם ופגע בהם. וַיָּשׁוּבוּ אבותיכם וַיֹּאמְרוּ: כַּאֲשֶׁר זָמַם, החליט ה' צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ. גם אבותיכם כבר ידעו והודו שדברי הנביאים הם אמת ותוקפם נשאר לעולם.

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, החודש האחד-עשר, הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים

רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד בֵּין שיחיוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר צומחים בַּמְּצֻלָה, במקום עמוק שיש בו מים, כך שצמיחת ההדסים יפה. וְאַחֲרָיו שלוש קבוצות של סוּסִים: אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים, אדמדמים, כהים או: מגוונים, וּלְבָנִים.

וָאֹמַר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה

וָאֹמַר אל מלאך שמדבר אלי: מָה־אֵלֶּה, אֲדֹנִי? וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, המשוחח אתי ומשיב על שאלותי: אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה. פעמים רבות בנבואת זכריה אין הנביא שומע דבר נבואה ישיר, אלא מלאך אומר לו את דברי ה'.

וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ

וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר: אֵלֶּה – הסוסים והרוכב, שהוא המלאך הממונה עליהם, הם השליחים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, בעולם.

וַיַּעֲנוּ אֶת־מַלְאַךְ ה' הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת

וַיַּעֲנוּ הסוסים אֶת־מַלְאַךְ ה' הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ: הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת. בשובם ממסע הפיקוח ברחבי העולם הם מדווחים שהעולם שָקט ושלֵו.

וַיַּעַן מַלְאַךְ־ה' וַיֹּאמַר ה' צְבָאוֹת! עַד מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה!

וַיַּעַן מַלְאַךְ־ה' בתפילה וַיֹּאמַר: ה' צְבָאוֹת! הרי כל העולם יושב במקומו במנוחה, עַד מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה עליהן והגלית אותם זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה?!

וַיַּעַן ה' אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים דְּבָרִים נִחֻמִים

וַיַּעַן ה' אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי ואמר לו דְּבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחֻמִים, מנחמים.

וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה

וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: קְרָא, עליך להכריז את דבר ה' לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה, ומתוך קנאה זו אתייחס לכל מי שפגע בכבודן –

וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה

וְקֶצֶף, כעס גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, על אֲשֶׁר אֲנִי אמנם קָצַפְתִּי על ישראל מְעָט והנחתי להם ליפול במלחמה, וְאולם הֵמָּה – הגויים עָזְרוּ לְרָעָה. מה שביני ובין ישראל אינו מצדיק את השמחה הגדולה של הגויים שמסביב, את ההתנפלות על ההריסות ואת שוד החללים.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלִָם

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה': שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְקָו של בניין ושל הגנה יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלִָם להגן עליה מסביב ולשגשגה.

עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם ה' עוֹד אֶת־צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם

עוֹד נבואה קְרָא לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹד תְּפוּצֶנָה, יתרחבו עָרַי מִטּוֹב, מרוב שפע וברכה, וְנִחַם ה' עוֹד אֶת־צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם.