חזור
שמואל ב
פרק יטוַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי
דוד הבין שאבשלום נהרג. וַיִּרְגַּז, התרגש מאוד
וַיֻּגַּד לְיוֹאָב הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם
וַיֻּגַּד לְיוֹאָב: הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם.
וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ
השמועה הזו הלכה והתפשטה, ולמרות הניצחון – וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם, כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ. המלך אינו שמח בניצחון אלא מתאבל על מות בנו.
וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה
וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם, אנשי הצבא של דוד בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא אל הָעִיר, כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה, כמו הבורחים מן המלחמה בבושה לאחר שנחלו תבוסה.
וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי
וְהַמֶּלֶךְ לָאַט, כיסה אֶת פָּנָיו בבגדו,
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת וַיֹּאמֶר הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת, וַיֹּאמֶר: הֹבַשְׁתָּ, ביישת, ביזית בהתנהגותך הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים, שהצילו אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ,
לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ
שהרי הגעת לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ, כִּי הִגַּדְתָּ, הראית הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים. באבלך זה אתה מודיע שכל שריך, עבדיך, אנשי צבאך ונפשות משפחתך הפגועות מאבשלום אינם חשובים בעיניך. כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ היה אַבְשָׁלוֹם חַי, וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים – כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ. ודאי היית אז מרוצה יותר.
וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ כִּי בַה' נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה
וְעַתָּה קוּם צֵא החוצה וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ. הראה להם פנים שוחקות והודה להם על מעשיהם. כִּי בַה' נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אם אֵינְךָ יוֹצֵא – אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה. איש לא יישאר אתך, מפני שאתה מתכחש ללוחמיך ששמרו לך אמונים. וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה. הפעם תהיה מבודד לחלוטין.
וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ויִשְׂרָאֵל נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו
המלך דוד הבין שיואב צודק, שֶׁאל לו להעדיף את הבן שמרד בו וביזה אותו, על פני כל האנשים שהיו נאמנים לו עד מוות. לפיכך, אף שהיה לבו מר בקרבו – וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר. וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר: הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, והוא מוכן לקבל את פניכם. וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. מן הסתם דוד אמר להם דברי עידוד ושבח. ובינתיים, כל יִשְׂרָאֵל שהשתתפו במרד עם אבשלום נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו.
וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם
לאחר זמן – וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן, מתדיין בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ, חילץ אותנו מִכַּף פְּלִשְׁתִּים, וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם. המרד שהשתתפנו בו לא היה מעשה ראוי.
ואַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ
ונוסף לכך, אַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ למלך עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה. כיוון שכך, הרי דוד הוא המלך, וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים, שותקים, אינכם עושים דבר לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ?! עלינו להביע באופן מופגן את רצוננו ואת שמחתנו בהחזרת מלכותו של דוד.
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ ודְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ
דוד היה מודע לדיבורים הללו. וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר: "לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ? אם תתמהמהו, יקדימו אתכם שאר השבטים בחידוש מלוכתו של דוד, והרי דְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ. המלך שמע זאת,
אַחַי אַתֶּם עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ
אַחַי אַתֶּם, בני שבטי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם, ואני מלככם באופן טבעי, וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ?"
וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב
וְלַעֲמָשָׂא שהיה שר צבאו של אבשלום, תֹּמְרוּ, תאמרו: "הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה. הרי אנחנו קרובי משפחה, שהרי עמשא היה בן אחותו של דוד.
וַיַּט אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה כְּאִישׁ אֶחָד וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ
וַיַּט, עמשא הטה
וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן ויהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן
וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ, יצא לדרכו ממחניִם שממזרח לירדן וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן, ושבט יהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, לקבל את פניו, לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן. הם רצו לערוך טקס שבו יחצה המלך את הירדן בליווים.
וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד
וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי ממשפחת בית שאול אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים, שקילל את המלך בצאתו לגלות. עכשיו ידע שאם לא יפייס את דוד – כלתה אליו הרעה. על כן הוא מיהר
וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ, התלוו אל שמעי מִבִּנְיָמִן. וְצִיבָא נַעַר, משרת בֵּית שָׁאוּל הגיע אף הוא, וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ, וְצָלְחוּ, חצו את הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כדי להעבירו בחזרה.
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה, אמצעי ההעברה – גשר, מעבורת, או: סיעת אנשים.
וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ
וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ: אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן, וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ, חטאתי, סילפתי דרכי בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם, לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ. אל תשים לב לכך.
כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי, וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לפני כָל בֵּית יוֹסֵף, שבטי ישראל מלבד יהודה, או: כלל ישראל,
וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ ה'
וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת, האם בגלל התחננות וחנופה
וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל
וַיֹּאמֶר דָּוִד: מַה לִּי וְלָכֶם, אין יחס בינינו, בְּנֵי צְרוּיָה, כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן, למפריע ומקטרג? אתם באים מהצד הרע, כביכול. האם הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל?! כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. כיוון שאנשים באו לקראת דוד וחידשו מרצונם את מלכותו עליהם, דוד הרגיש שהכוח והשלטון חוזרים אליו. ביום כזה אין ראוי להמית אדם.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי: לֹא תָמוּת. וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ שלא יהרוג אותו.
וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם
וּבינתיים, מְפִבֹשֶׁת בֶּן, נכד שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ. לאחר שדוד עשה אתו חסד – החזיר לו את רכושו וקירב אותו לאכול משולחנו כאחד מגדולי הממלכה, היה מפיבשת בוודאי אסיר תודה לדוד. בוודאי שמר לו אמונים במידה כלשהי גם בשל היותו בנו של יהונתן. לפיכך התאבל על בריחתו של דוד וְלֹא עָשָׂה, תיקן, טיפח את רַגְלָיו, וְלֹא עָשָׂה, קצץ, ייפה את שְׂפָמוֹ, וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת, מהיום שהלך הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם. כל הזמן הזה נהג מפיבשת כאבל.
וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַם לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת
וַיְהִי כִּי בָא מפיבשת ליְרוּשָׁלִַם לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי כשאר אוהבי, מְפִיבֹשֶׁת? קודם לכן סיפר ציבא לדוד שלא רק שמפיבשת אינו מצטער בצרת המלך, אלא אף היו לו תקוות שלטוניות בעקבות הזעזועים המדיניים.
וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ
וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, עַבְדִּי רִמָּנִי, רימה אותי.עַבְדִּי רִמָּנִי, כִּי אָמַר עַבְדְּךָ, אמרתי: אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת, עם הַמֶּלֶךְ, כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ ואינני יכול ללכת כדרך כל אדם. ציבא לא סייע בידי כלל אלא הלך לבדו.
וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וַעֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ
יתר על כן – וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ, ציבא ריכל עלי אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דברי שקר ודיבה. וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, וַעֲשֵׂה הַטּוֹב, הרצוי בְּעֵינֶיךָ.
כִּי לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַתָּשֶׁת אֶת עַבְדְּךָ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ
כִּי לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. הרי באופן כללי אנשי בית אבי רדפו אותך בזמן מלכות שאול, ובהחלט היית יכול לנקום בהם על הצרות שנגרמו לך בעטיים, ובכל זאת – וַתָּשֶׁת, שמת אֶת עַבְדְּךָ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה, זכות
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ?! אָמַרְתִּי, אני מצווה שאַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה. קודם הבטיח דוד לציבא את כל נחלת מפיבשת, ועכשיו הורה להשאיר לעבד חצי מן הירושה, ולהחזיר למפיבשת את החצי האחר.
וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ גַּם אֶת הַכֹּל יִקָּח אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ
וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ: גַּם אֶת הַכֹּל יִקָּח, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ. אני כה שמח שחזרת, שלא אכפת לי גם אם הוא ייקח את הכול.
וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵרֹגְלִים וַיַּעֲבֹר אֶת הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן
וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שמעבר הירדן, שהיה מתומכי המלך וממספקי צרכיו בגלותו, יָרַד מֵרֹגְלִים, מקום מגוריו וַיַּעֲבֹר, מיהר והקדים אֶת הַמֶּלֶךְ אל הַיַּרְדֵּן, לְשַׁלְּחוֹ, ללוותו עד שיעבור אֶת הַיַּרְדֵּן. ברזִלי נפרד מדוד כמארח הנוהג באורחו בידידות רבה.
וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְשִׁיבָתוֹ בְמַחֲנַיִם כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד
וּבַרְזִלַּי היה זָקֵן מְאֹד, בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְשִׁיבָתוֹ, בישיבתו
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי אַתָּה עֲבֹר אִתִּי וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלִָם
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי: אַתָּה, עֲבֹר אִתִּי הלאה, וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלִָם. תהיה באוכלי שולחני. כשם שאתה דאגת לי, כך אדאג אני לך כיד המלך.
וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ ירוּשָׁלִָם
וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, כִּי אֶעֱלֶה אֶת, עם הַמֶּלֶךְ לירוּשָׁלִָם?! אני זקן מדי.
בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע?! תודעתי אינה צלולה, ואינני במלוא כוחותי. האִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה?! האם אני מרגיש טעם במאכלים?! האִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת, ואתענג מקול השירה?! אני אדם זקן, ובערוב ימי לא אוכל ליהנות מכל התענוגות שהמלך יכול להציע.
כִּמְעַט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת הַמֶּלֶךְ וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת
כִּמְעַט, רק מעט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת, עם הַמֶּלֶךְ. וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ את הַגְּמוּלָה, השכר הַזֹּאת?! תודה על ההצעה, אבל אין היא מתאימה לי.
יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ
יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי. הנח לי לשוב לביתי, שם אחיה כמה שאחיה ואקבר במקומי. וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם, בנִי, יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ. אם רצונך לעשות חסד עם המשפחה – בני צעיר הרבה יותר, והוא ייהנה לשהות בבית המלך במקומי.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ באותה מטבע לשון: אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ.
וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַמֶּלֶךְ עָבָר וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ
וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהַמֶּלֶךְ עָבָר גם הוא. וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי נשיקת פרידה של כבוד וחיבה, וַיְבָרֲכֵהוּ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ.
וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה וְכִמְהָן עָבַר עִמּוֹ וְכָל עַם יְהוּדָה הֶעֱבִירוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל
וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה, וְכִמְהָן, כמהם עָבַר עִמּוֹ, וְכָל עַם יְהוּדָה הֶעֱבִירוּ אֶת הַמֶּלֶךְ. אנשי יהודה באו בהמוניהם גם משום שהמלך היה מעוניין בבואם, וְגַם חֲצִי, חלק
וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ
וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ: מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ, לקחו אותך כרכושם, אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה, וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן?וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד היו אז עִמּוֹ. וכך התפתחה מריבה.
וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ
נראה שהמלך לא הגיב,
וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל
וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר: עֶשֶׂר יָדוֹת, עשרה חלקים לִי בַמֶּלֶךְ. אתם שבט אחד – אולי נוספו אליכם אנשים מבנימין או שמעון – ואילו אנו עשרה.