וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה ודָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם

מלחמת דוד בבני עמון לא הסתיימה.וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, כעבור שנה, לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים, המלכים למלחמותיהם, בקיץ או באביב, וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן. הם גרמו לעמון נזקים כבדים, וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה, עיר הבירה, ובינתיים דָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם.

וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד

וַיְהִי באחד הימים לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ לאחר מנוחה, וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ. רוב הגגות באותה תקופה היו שטוחים, ושימשו בין היתר לטיול. בית המלך היה כנראה גבוה משאר הבתים, ולפיכך מגגו אפשר היה לראות את כל העיר מבלי להיראות. בעוד הוא מהלך, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג של ביתה, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, והיא מצאה חן בעיני דוד.

וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי

וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לזהוּתה של האִשָּׁה המתגוררת באותו מקום. וַיֹּאמֶר השליח: הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי. אליעם ואוריה היו מגיבורי דוד.

וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ

וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים, שליחים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא ברחיצתה מִתְקַדֶּשֶׁת, מטהרת את עצמה מִטֻּמְאָתָהּ. וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ. הדבר יכול היה להישאר בגדר אירוע חד-פעמי, לולא היו לו תוצאות –

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי

וַתַּהַר הָאִשָּׁה, כי המעשה אירע בדיוק בזמן הראוי להיריון. וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד, וַתֹּאמֶר: הָרָה לך אָנֹכִי.

וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד

וַיִּשְׁלַח דָּוִד פקודה אֶל יוֹאָב: שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי. וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד.

וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה

וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו, וכיוון שהיה קצין בצבא – וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה.

וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ

וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה: עתה מששמעתי את הדיווח שביקשתי, רֵד לְבֵיתְךָ חזור הביתה לנוח וּרְחַץ רַגְלֶיךָ. ביטוי זה רומז בלשון נקייה שיפקוד את אשתו. וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתֵּצֵא אַחֲרָיו, התלוותה אליו מַשְׂאַת, מנת הַמֶּלֶךְ. כיוון שהיה גיבור שבא משדה הקרב, המלך שלח אתו מתנה. דוד חשב שאם אוריה יחזור הביתה, לאחר שנעדר מביתו זמן ניכר, הוא בוודאי יהיה עם אשתו, והילד שייוולד לאחר זמן ייחשב באופן טבעי לבנו של אוריה, והבושה לא תתגלה.

וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ

וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת, עם כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו, אנשי הצבא הניצבים סביב בית המלך, וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ.

וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ

וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר: לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה: הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא, מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ?

וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה

וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד: הָאָרוֹן, ארון הברית שהיה יוצא עם ישראל למלחמה וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, בני שבטִי יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת במחנה, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, כולם שוהים מחוץ לביתם, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי, ואהנה מן החופש הזה?! אוריה נשבע – חַיֶּךָ, המלך, וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! תכניתו של דוד לא התממשה.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה: שֵׁב בָּזֶה, כאן גַּם הַיּוֹם, וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ חזרה.וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת.

וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד

וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד, וַיֹּאכַל אוריה לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ. דוד השקהו יין רב כדי שיחזור בו מהחלטתו, יבוא אל ביתו ויפקוד את אשתו,אבל – וַיֵּצֵא בָעֶרֶב מדוד לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה

הבעיה נותרה בעינה. אם אוריה לא היה בביתו, יהיה ברור לכול שהילד שייוולד אינו חוקי. וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר, איגרת המכילה לכאורה פקודות מלחמה אֶל יוֹאָב שר הצבא, וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה. .

וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת

וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר: הָבוּ, תנו אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, במקום שבו הקרבות עזים. הוא בוודאי יעמוד בקו הראשון, שהרי כבר בימי קדם היו המפקדים בצבא ישראל יוצאים בראש לוחמיהם, וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וכך איש לא יגן עליו, וְנִכָּה, אוריה יוכה על ידי האויבים וָמֵת.

וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם

דוד לא הורה ליואב להרוג את אוריה באופן ישיר אלא לגרום למותו. את האיגרת החתומה הוא נתן ביד אוריה, וסמך עליו שלא יפתח מכתב שלא נועד לו. יואב קיבל את פקודתו של דוד להוציא להורג אדם באופן עקיף. הוא הניח שמאחוריה עמדו שיקולים כבדי משקל של דוד, ועל כן היה נכון לבצע את הפקודה.וַיְהִי בִּשְׁמוֹר, כשצר יוֹאָב אֶל הָעִיר רבת עמון,וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל, חיילים מוצלחים מנסים לחדור פנימה ונלחמים שָׁם.

וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי

וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת, עם יוֹאָב. וַיִּפֹל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד, וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי במהלך הקרב הזה.

וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה

וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מכתב או שליח וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה. עברו כמה ימים מאז דיווח אוריה על המתרחש, ובינתיים היו התפתחויות בשדה הקרב.

וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ

וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ, השליח לֵאמֹר: כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ,

וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה

וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת, יכעס הַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לְךָ: "מַדוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם בלי לנקוט את כל אמצעי הזהירות? הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ, אינכם יודעים שאנשים יורים חצים ומשליכים אבנים מֵעַל הַחוֹמָה?

מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת

מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת, ירובעל, השופט גדעון? הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב, חלק מהאבן העליונה של הרחיים מֵעַל הַחוֹמָה, וַיָּמָת בּעיר תֵבֵץ. ואם כן, לָמָּה נהגתם בפזיזות ונִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה?" וְאָמַרְתָּ למלך בתשובה לכעסו: "גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת". יואב יודע שמסיבה כלשהי דוד מעוניין במותו של אוריה. מאחר שרצה לדווח על ביצוע המשימה בלי לעורר את חשדו של השליח, שם יואב בפי השליח דיבור דו-משמעי. השליח נדרש להסביר למלך שלא הייתה זו פעולה חסרת סיכוי של יחידה קטנה ופוחזת. עמד בראשה מפקד שהמלך מכיר שנים רבות, ואף הוא נהרג. משמע שהייתה פה טעות בשיקול הדעת שנעשתה על ידי מי שהיה מוסמך לעשותה.

וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב

וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב.

וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר

וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד: כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ מהעיר הנצורה אל הַשָּׂדֶה לערוך קרב, וַנִּהְיֶה, עברנו למצב תקיפה עֲלֵיהֶם והדפנו אותם עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר.

וַיּוֹרוּ הַמּוֹרִים אֶל עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת

תוך כדי הקרב הקרקעי – וַיּוֹרוּ הַמּוֹרִים, היורים אֶל עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה. וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת. השליח סיפר את הסיפור על כל פרטיו מראש. כשם שאוריה לא ידע שהוא נושא מכתב שנועד לגרום למותו, כך גם שליחו של יואב לא ירד לפשרה האמתי של שליחותו.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ: כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי הלוא אתה יודע שהמלחמה גובה מחיר, כָזֹה וְכָזֶה, גם אנשים טובים תֹּאכַל הֶחָרֶב. הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ", וְחַזְּקֵהוּ – את יואב. אמוֹר לו שהמלך שמע את הדיווח, הוא מבין את המצב והוא מחזק אותך להמשיך בלחימה.

וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ

וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ. הדבר לא נשמר בסוד. ייתכן שהשליח אף הודיע לה בפירוש. וַתִּסְפֹּד, התאבלה כראוי עַל בַּעְלָהּ.

וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'

וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל, וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה. על פני השטח המקרה נראה פשוט. המלך – אולי בטוב לבו – מנחם אלמנת מלחמה ונושא אותה לאשה. וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן, בנו שהרתה לו אמו בחיי בעלה. וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'. במעשה הזה, כפי שהוא מתואר בכתוב, היו מעורבים שני חטאים שעונשם מוות: הן ניאוף עם אשת איש – שעיקר האשמה בו נפלה על דוד, שכן גם אם האשה שיתפה פעולה במידה כלשהי, המעשה בעיקרו הוא אונס, והן שפיכות דמים.