וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל, וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל. מכיוון שמעמדו של השופט והמבנה החברתי שסביבו לא היו מוגדרים היטב, אלא הייתה זו הנהגה כריזמטית, אך טבעי הוא שמי שהצליח בתפקידו יבקש למנות את בניו למלא את מקומו. אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל.

וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע

וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ, הבן השני אֲבִיָּה, והם היו שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע. שמואל שלח אותם דרומה, אולי מפני שבאר-שבע הייתה רחוקה ממנו. נראה ששמואל נהג לנסוע ממקום למקום ועמו כל הציוד שלו, ולכן הייתה נסיעה כזו קשה עליו.

וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט

וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט.

וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה

וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה.

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ. ייתכן ששמואל היה מודע למתרחש, אך לא היה ביכולתו לשנות דבר. עַתָּה, לאחר שראינו כי שלטון השופטים לא היה יציב, והתחילה בישראל הנהגה כלל-לאומית, שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם שמסביב.

וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה'

הזקנים לא ביקשו להדיח את שמואל מתפקידו, אלא רצו להסדיר את המשכיות השלטון הריכוזי, ופנו אל הנביא משום שבכוחו להחליט למען כל ישראל.אף על פי כן – וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ: תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ, וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה' בעניין זה.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם

וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ. רצונם במלך איננו נובע מפגם שמצאו בשלטונך, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם, שכן למוסד המלוכה באותם זמנים היה גוון פולחני. משמעות בקשתם אפוא היא שאין הם מעוניינים עוד במלכותי.

כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ

כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים – כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ. אל לך להיפגע מעזיבתם אותך, הרי גם אותי הם עזבו, ובלשון חז"ל: 'די לעבד שיהיה כרבו'.

וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם

וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם, אַךְ כִּי אם הָעֵד תָּעִיד, התרה בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם את מִשְׁפַּט, מנהגו של הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. לאחר שמאות שנים הם לא היו כפופים לשלטון נוקשה, עליך להסביר להם תחילה את משפט המלך.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ.

וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ

וַיֹּאמֶר: זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם – אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בתור חיל משמר פרטי, וְרָצוּ בניכם לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ, על מנת לחלוק לו כבוד.

וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ

וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים. בניכם יהיו מפקדי הצבא שלו. וְעוד ייקח המלך את בניכם לַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ, לכל צרכיו הפרטיים ולצורכי הכלל. ולא יהיה זה שירות לגברים בלבד –

וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת

וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לשרת בבית המלוכה, לְרַקָּחוֹת, להתקנת בשמים או משקאות מרוקחים וּלְטַבָּחוֹת, שיעסקו בהכנת הבשר והתבשילים, וּלְאֹפוֹת לחם וכיוצא בזה.

וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו

וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח, יחרים חלק מהם וְנָתַן לַעֲבָדָיו. גם אם המלך לא יהיה מלך רשע דווקא, הוא יזדקק למבנה מאורגן ולפקידים, ואתם תשלמו על כך.

וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו

וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר, ייקח מכם עשירית, וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.

וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ

וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ, ישתמש בהם לצרכיו.

צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר ואַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים

גם את צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר, ובכללו של דבר – אַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים בשעבודי גוף ובמסי ממון שונים שיטיל בשרירות מלבד המסים הקבועים הקיימים בכל מדינה.

וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא

וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר לא תהיו מרוצים מכל המטלות והשעבודים, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם. וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא. אתם לא תוכלו להחזיר את המצב לקדמותו.

וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ

וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמְרוּ: לֹּא, כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. עד עכשיו לא היינו עם אחד אלא קובץ של שבטים חסרי הנהגה מוגדרת. לפעמים ראש השבט נחשב מנהיג בעניינים ציבוריים מסוימים, אך לא היה לו כוח ותואר של מלך. כעת אנו רוצים לבנות מבנה מדיני לאומי.

וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ

וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם, שיש להם מלך, שלטון ומדינה מסודרת. וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ, וְיָצָא לְפָנֵינוּ כמפקד, וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ.

וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֶת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ה'

מתגובת העם עולה שהם ידעו במה כרוך מינוי מלך, וקיבלו זאת על עצמם. וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֶת כָּל דִּבְרֵי הָעָם, וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ה'. בהיותו השליח הוא אמר לעם את משפט המלך, ועתה השיב את דברי העם אל ה'.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ

וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: אם כן, שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל: לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ. אני מקבל את הרעיון שלכם. אינני יודע על אדם המיועד לתפקיד זה, ולכן עלי לחפש את מי שיתאים למלוכה. כשאמצא אקרא לכם, ואז נקיים את טקס ההמלכה.